מז"בח. נוט"ריקון מחי"לה. זכו"ת. בר"כה. חיי"ם:

ועשית את חצר המשכן. כשתדקדק בעמוד החצר למשכן צריך אתה לומר שמצד אחד של מסך פתח החצר ראש היריעה שבכתף תלויה בעמוד מראש המסך. ובצד השני המסך תלוי בעמוד בראש היריעה שבכתף ובין עמוד לעמוד עם עובי העמוד ה' אמות ודוק ותשכח:

ורוחב חמשים בחמשים. לפי הפשט תעמיד המשכן לסוף נ' תמצא דלפני המשכן יש ן' על ן'. והרב ר' יוסף בכור שור. פירש ששמע מאביו נ' בחמשים. כלומר באחד מג' רצועות שהיו בבית עולמים שהרי הר הבית היה ת"ק אמה על ת"ק אמה ויש בהן ן' רצועות כמו חצר המשכן שהיה ק' על ן'. ובצדי המשכן היה י"ט אמות מכאן וכן מכאן דרוחב המשכן י' אמות. ועובי הקרש אמה מכאן ואמה מכאן. וכן היה אחורי המשכן י"ט אמות דאורכם ל' אמה. ועובי הקרשים שבמערב אמה:

וקומה חמש אמות. משמע שזה גובה הקלעים. וא"ת למ"ד המזבח גבוה י' אמות הא מיתחזי כהן ועבודה בידו. לכך נראה לפרש וקומה חמש אמות משמע שזה גובה הקלעים משפת מזבח ולמעלה והוו חמש עשרה אמות שהיו גבוהים. והריבר"א פירש וקומה חמש אמות קאי אקלעים שבמזרח וקאמר קרא שהם גבוהים ה' אמות טפי משאר קלעי החצר. דקלעים שבצפון ושבשאר רוחות גבוהים חמש עשרה אמות. ושל מזרח כ' אמות והשתא ניחא. ועל כרחך צריך לומר דפתח של משכן גבוה כ' אמות כפתח של בית עולמים. וא"כ צריך לומר דהקלעים שבצדי הפתח גבוהים כ' אמות:

מערב עד בקר. פ"ה מזה שדולקת מערב ועד בקר. ושיערו חכמים חצי לוג בלילי טבת הארוכות ואם יותר אין בכך כלום והר"י בר אברהם פירש דאין זה דרך כבוד לזרוק המותר. אלא כדקאמר במנחות בן ביבא ממונה על הפקיעים כלומר עושי הפתילות לפי אריכות הלילה:

אורים. נראה לה"ר יוסף בכור שור. דאורים לשון ארצות הוא כדכתיב על כן באורים כבדו ה'. וכן אור כשדים גבולים מקום שהתחומין כלים שם שהיה כתוב שם תחום פלוני לפלוני וגבולים ומצרים כתובים תוך החשן וכן כל שבט ושבט הכתוב באבן. תחומו וגבולו נתון כנגדו. וזהו משפט בני ישראל על לבו שלא יוכלו לערער זה על זה כלום. וכשהיו בימי יהושע היו מטילים גורלות ואם היה נופל הגורל כמו שכתוב בחשן. והכהן היה מכוון ברוח הקדש ולא היה מתרעם כל אחד ומערער על חלקו. וכן מפורש בפ' בבא בתרא קלפי שבטים קלפי תחומין לפניו והיה מכוון ברוח הקדש בשעת מלחמה. ובשעת צורך היו עולות האותיות הכתובות ואומרות אליהם מה שהיו צריכים לישאל: