מתוך הסנה. לפי שהיה בצרה כמותם. אי נמי לפי שא"א לעשות צלמים מסנה:

בלבת אש. לפי שלא יירא מהאש ליום מתן תורה שנתנה באש. ד"א לכך קרא בתוך הסנה. שהאש הוא ישראל. שנא' והיה בית יעקב אש ואומות העולם נמשלו לקוצים א"ל הקב"ה למשה כן יהיו ישראל בין האומות שלא יכלו אותם והם לא יכבו אש שלו דהיינו דברי תורה שנא' מימינו אש דת למו. אבל לעתיד לבא אש ישראל שורפם שנא' והיו עמים משרפות סיד:

מדוע לא יבער הסנה. פי' מדוע איננו מתבער מהעולם כמו בערתי הקדש וכו'. ואבן עזרא פירש מדוע איננו לא יבער הסנה. בתמיהה יבער כמו בוער באש:

ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה. כביכול בכל צרתם לו צר. ויש במדרש שהפילה אשה שפיר בגיבול הטיט של לבנים מפני טרחה וגבלתו עם הטיט והביאו גבריאל לפני הקב"ה. והיינו דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. כלו' כמעשה לבנה שפיר שהניחו תחת רגליו להזכיר השעבוד ולרחם על ישראל. ובעונותינו שרבו כשנחרב בית המקדש השליכו לארץ. שנא' השליך משמים ארץ תפארת ישראל. משמים לארץ לא נאמר. אלא משמים ארץ דהיינו הלבנה שהיה רואה בה תמיד ומזכיר השעבוד ומרחם ישראל:

ויאמר משה משה. א"ר אבא בר כהנא כל שנכפל שמו זוכה לשני עולמות. נח נח. אברהם אברהם. יעקב יעקב. משה משה. תרח שנכפל שמו עשה תשובה:

ויאמר הנני. א"ל הקב"ה אתה ענית הנני. כמו אברהם. אכן לא תזכה למה שזכה אברהם שזכה לכהונה ומלכות. והיינו דכתיב אל תקרב הלום. כלומר לא תזכה לכהונה דכתיב ביה קריבה. שנא' והקרבת אהרן. ולא למלכות דכתיב ביה הלום גבי דוד. מי אנכי כי הביאותני עד הלום:

של נעליך. וא"ת מאי שנא דגבי יהושע לא כתיב אלא נעלך. וי"ל דגבי יהושע כבר נכנס רגל אחד במקום ולכן א"ל של אותו נעל שנכנס. ומינה נשמע שצריך לשלוף השני אם ירצה להכניס. אבל גבי משה עדיין לא נכנס ולכך א"ל אל תקרב הלום. ואם אתה רוצה לקרב של נעליך כי המקום אשר אתה עומד עליו. כלומר סמוך לו אדמת קדש:

ויאמר אנכי אלהי אביך. יש במדרש. תחלה נגלה בקולו של עמרם אביו כדי שלא יתיירא ושמח ואמר קול אבי אנכי שומע. א"ל הקב"ה אינני עמרם אביך אלא אנכי אלהי אביך. ולכך כתב אלהי אביך ולא כתב אלהי אברהם יצחק ויעקב. מיד ויסתר משה פניו. ויש במדרש לכך זכה לקרנות פניו. שנא' כי קרן עור פניו. ולאפוקי מהא דאמרי' בברכות דא"ל הקב"ה כשרציתי לא רצית. ועכשיו שרצית לא רציתי. משמע דלא זכה בהסתרת פניו:

וכי אוציא את בני ישראל. כלומר מאי זה זכות יזכו לצאת:

וזה לך האות. שתצליח בשליחותי על הבטחה אחרת שאני מבטיחך כשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה שתקבלו התורה עליו. והיא הזכות העומד לישראל. ד"א מוסב על שאמ' מי אנכי כי אלך אל פרעה. א"ל הקב"ה כי אהיה עמך. וזה לך האות שאהיה עמך כי אנכי שלחתיך. ומאחר אשר שלחתיך יש לך לדעת שלא אעזבך בשליחותי מלעזורך. ד"א כי אהיה עמך וזה לך האות שאהיה עמך מה שראית הסנה שאיננו אוכל:

אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר וכו' ויאמר עוד וכו'. קשה כל הני ויאמר למה לי. וי"ל דה"ק ליה הקב"ה למשה אהיה שמי אשר אהיה לעולמי עד. והדר א"ל הקב"ה כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. א"ל הקב"ה למשה אל תהי סבור ששמי נקרא אהיה אשר אהיה. דשמי אהיה לבד. ואשר אהיה הוא הפירוש. למה נקרא אני אהיה. לפי' חזר הקב"ה וא"ל למשה כה תאמר אהיה שלחני:

ויאמר עוד אלהים. כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם וכו' א"ל הקב"ה למשה שמא יקראוני אהיה כאשר הגדתי לך וטעות היא בידם ויש להם לקרות יהיה. כלומר לעולם יהיה. מה"ר בנימין. ונכתב ה' דמשמע הווה. כמו כי מה הווה לאדם. והכי כתב בהאוחז הוה והיה ועתיד להיות:

זה שמי לעלם. לעולם חסר כתיב. וזה זכרי לדר דר. דהשם משמע שהוא קיים לעולם. ד"א זה שמי לעלם כלומר שם המיוחד אדם הראשון שהיה בתחלת עולם קראו לי:

ושמעו לקולך. פ"ה סימן זה מסור בידם מיעקב סימן דפק"ד. ולא דק. שלא מצינו שאמ' יעקב להם בלשון פק"וד אלא והשיב אתכם:

ושאלה אשה. האי שאלה נתינה היא. כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. כן כשיחזיקו מצרים לשלחם ישאלו להם שיתנו להם כלי כסף וכלי זהב ושמלות קודם שילכו והם יתנו להם ברצון שיתייראו מן המכות: כלי כסף וכלי זהב ושמלות. האחרון מובחר: