Hadar Zekenim on Torah, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ותצא דינה בת לאה. היינו דכתיב ותפרעו כל עצתי כשבקש הקב"ה לברא אשה נתיעץ בעצמו אמר אברא אותה מן הראש תהיה רוחה גסה עליה. ואם מעינים תהי סרקנית ואם מן האזנים תהיה צייתנית מן הפה תהי דברנית מן הרגל תהי יצאנית מן הידים תהי גנבנית. אמר הקב"ה כל זה נטלתי עצתי ולא יצאתי מידה. רוח גסה שנאמר יען כי גבהו בנות ציון. סרקנית שנאמר ומסקרות עינים. שמענית שנאמר ושרה שומעת. דברנית ותדבר מרים. גנבנית שנא' ותגנוב רחל. יצאנית שנא' ותצא דינה:
לראות בבנות הארץ. אל תיקרי לראות אלא ליראות ועל זה אמר וסמך ידו אל הקיר ונשכו הנחש זה יעקב שהיתה בתו יושבת אהלים הביא שתים מבנות הארץ להיות משחקים בתופים ובמחולות חוצה לו ויצאה דינה לראותם ולהראות להם ובא שכם וחטפה ושכב עמה וילדה בת. ויאמרו אחיה להורגה פן יאמרו באהל רחל זנתה. מה עשה יעקב כתב לה שם הקדש על טס של זהב ותלה לה בצוארה והשליכה תחת הסנה ובא מיכאל והורידה למצרים בבית פוטיפרע שהיתה אשתו עקרה וגדלה בביתו והשיאה ליוסף אחי אמה ועל שם שהשליכה תחת הסנה נקראת אסנת:
וידבר על לב הנערה. א"ל שכם יעקב אביך קנה השדה במאה קשיטה ואני אתן לך כל העיר. א"ל אני מזרע שור דיוסף נקרא בכור שור. ואתה מזרע חמור דכתיב שכם בן חמור ולא נאה שור וחמור להתחבר יחד שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו דברים שקצה בהם:
באו מן השדה כשמעם ויתעצבו. זה אחד מן הפסוקים שאין להם הכרע לא נודע אם באו מן השדה כשמעם. או כשמעם ויתעצבו. (אש"ה בש"ס איתא ארבע מקראות שאין להם הכרע שאת מחר משוקדים וקם. אבל פסוק זה לא נזכר שוב ראיתי דהכי איתמר בי מדרשא בראשית רבא ובמדרש חזית):
כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב. הכי פי' כי נבלה עשה אפילו לבת הדיוט שהרי בני נח גזור על הזנות וכ"ש לזאת שהיא בת יעקב:
בנותיכם תתנו לנשים. כאן תלו הכבוד ביעקב. ובספרו הדבר לבני עירם אמרו להפך ותלו הכבוד בהם אמרו בנותם נקח לנו ואת בנותנו נתן להם. הכל כחפצנו נעשה. וכל זה עשה כדי שלא יסרבו לעשות הדבר:
ויענו בני יעקב במרמה. פי' ה"ר בכור שור ממה היתה הרמאות מזה הדבר שאמר להם סברא גדולה מאחר שאין אנחנו עם אחד היאך נתחתן יחד. אכן זאת עשו והמולו כמונו שהרי אנחנו לא יכולנו להיות כמותכם כי מי יוכל להחזיר הערלה על בשרינו כבראשונה אין זאת ואי אפשר. וחמור לא הבין היכן הדבר נוטה:
כל יוצאי שער עירו. וגבי אברהם כתיב לכל באי שער עירו. י"ל התם הרבה היתה לבאים תוך העיר כדי להעיד על המכירה יותר מאותן שבעיר אבל הכא לא היה הדבר מוטל אלא על אותם שבעיר להיות נמולים:
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. וא"ת מה ראו לרמותם לאמר להם שימולו ולהרגם. י"ל שלא עשו רמאות אכן לפי שהיו מתחרטין על המילה כדכתיב בהיותם כואבים כלומר היו מצטערין על שמלו עצמן בני שכם ולפיכך הרגום בני יעקב. והיינו דכתיב ויבאו על העיר בטח שעשו עמהם תנאי לבלתי לעבוד ע"ז ולהיות נמולים וביום הב' חזרו לסורם. ולמה המתינו עד יום שלישי למילתם אין לומר שאז היו כואבים ממילתם דאדרבא יותר ויותר היו כואבים ביום ראשון מאשר היו ליום שלישי אלא ודאי הטעם כן הוא שאנשי עירו לא יכלו להיות נימולים כלם ביום אחד ולא בשנים וביום שלישי נימולו כולם והיו כואבים ואז ויהרגו כל זכר: