ויאמר אלהים ליעקב קום עלה בית אל. שנו חכמים בשלש מקומות פנקסו של אדם נפתחת היוצא בדרך יחידי והעובר בבית רעוע והנודר ואינו משלם. וכשהלך יעקב לארם נהרים נדר ואמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו' והלך והעשיר ולא השלים נדרו. והביא הקב"ה עשו עליו ובקש להורגו ונטל ממנו ממונו שהוא הדורון והביא סמאל שר של עשו ויאבק עמו בקש לשברו והקב"ה עזרו ונעשה צולע ועדיין לא הרגיש. בא עליו צרת דינה ולא הרגיש צרת רחל ולא הרגיש כדאמרי' בעון נדרים מתה אשתו של אדם. אך קשה שהרי מיתת רחל לא היתה עד אחר שא"ל קום לך בית אל. ושמא אין מוקדם ומאוחר בתורה. אמר הקב"ה עד מתי יהיה צדיק זה לוקה ואינו יודע באיזה חטא הנני מודיעו. א"ל הקב"ה בשעת צרה נדרת או בשעת רווחה נדרת ושכחת לא הגיעוך כל הצרות האלה אלא מפני נדרך שאיחרת לשלמו. ואם רצונך שלא יבואו עליך עוד צרות קום עלה בית אל ושלם נדרך:

ויטמון אותם תחת האלה. מדרש. דזאת ע"ז היתה לה דמות יונה והיינו דאמרי' דמות יונה מצאו להם הכותים בראש הר גריזים ועבדוה:

ותמת דבורה. מדרש מה שכתוב והיא יושבת תחת תומר דבורה זה אלון דבורה מנקת רבקה:

וירא אלהים אל יעקב עוד. מהו עוד א"ר יהודה אמר הקב"ה עוד פעם אחרת אני נגלה עליו ותהיה ה' פעמים ה' כנגד ה' ברכות שברכו אביו כשהלך פדנה ארם. ואלו הן ואל שדי יברך אותך וכו' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל. שאלה מטרוניתא לר' עקיבא שאחר שקראו הקב"ה אברהם שוב לא נקרא אברם. ויעקב נקרא בשמו יעקב אע"ף שקראו הקב"ה ישראל. אמר לה אברהם שהיה לו שם גיות שהרי כשנולד עדיין לא נתגייר אברהם וכיון שקראו הקב"ה שם יהדות אין דין לקרותו שם גיות. אבל יעקב שמתחלה נמי קראו הקב"ה יעקב ולא נשתנה שמו אלא על שם כי שרית עם אלהים ליכא חששא לקרותו בשמו הראשון. והא דכתיב לא יקרא עוד שמך יעקב הכי פירושה כלומר לא יאמר עוד שלקחת הברכות ברמאות אלא ישראל יהיה שמך:

גוי וקהל גוים. בשרו שעתידין בניו להיות אומות והיינו שבעים סנהדרין. ד"א שעתידין להקריב באיסור בימי אליהו על במות הגוים:

ומלכים מחלציך יצאו. שאול ואיש בושת שהיו מבנימין משבטו שעדיין לא נולד. ופסוק זה דרש אבנר בן נר כשהמליך איש בושת ואף השבטים דרשו אותו את בנימין דכתיב איש ממנו לא יתן בתו לאשה חזרו ואמרו אלמלא לא היה לא היה עולה. א"ל הקב"ה ליעקב ומלכים מחלציך יצאו שנולד בימין של ארץ ישראל וי"א על שם שנולד בסוף ימיו כדכתיב לקץ הימין:

וישכב את בלהה וכו' וישמע ישראל ויהיו בני יעקב י"ב. פירש אבן עזרא ששכב ראובן את בלהה וישמע אביו הדבר הזה אז היו בני יעקב י"ב בלבד שפירש יעקב מן האשה ולא הוליד עוד. ומשום הכי הפסיק קרא בין וישמע ישראל לויהיו בני יעקב שנים עשר לפי שפירש מן האשה. ויש במדרש שלקח ראובן לובן ביצה ושם במטת בלהה וכשראה יעקב כן חשדו ששכב עמה והוציאו מחשבון השבטים. וישמע ישראל כי שקר הדבר כי בדק ומצא שלובן ביצה היתה ולא שכבת זרע אמר יעקב אז חללת יצועי עלה שרצה לחללו. וי"א בדרשא של הלכה שראובן לא חטא אלא בלבל יצוע בלהה והסירו מאהל יעקב ושם בו מצע אמו. אמר אם רחל אחות אמי צרה לאמי תהא שפחתה צרה לאמי. וישכב. אידיק"וסא והוא כמו כל תבואתי תשרש שהוא לשון עיקור:

בכור יעקב ראובן. פ"ה בכור לנחלה. והא דכתיב ונתנה בכורתו ליוסף. היינו לענין שנקראו בניו שבטים. וקשה שהרי פרק יש נוחלין מסיק דלשבטים נתחלקה א"כ נטל חלק בכורה בארץ. וי"ל שמה שפ"ה בכור לנחלה היינו בנכסי אביו:

ויקברו אותו עשו ויעקב. הקדים עשו ליעקב שהוא גדול וגבי אברהם כתיב יצחק וישמעאל לפי שהוא בן הפלגש: