וירא יעקב כי יש שבר במצרים. היינו דכתיב עין רואה ואזן שומעת ה' עשה גם שניהם מה ראה שלמה המלך לומר כן וכי לא עשה הקב"ה כל הגוף כמו העין והאזן. אלא הכי ר"ל כל האיברים עתידין ליתן דין וחשבון חוץ מעין ואוזן ולמה לפי שעין רואה שלא בטובתו וכן האזן שומעת בעל כרחה. מה שאין כן בשאר האיברים. וא"ר סימון וירא יעקב כי יש שבר במצרים נביא גדול היה יעקב אע"ף שהיה זקן ויושב בביתו היה יודע מן השבר ובניו שהיו נכנסים ויוצאים לא היו יודעים. תימא למה לא הודיע יוסף לאביו שהיה במצרים. י"ל שהשביעוהו אחיו כי כן כתיב בפ' ויגש הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו:

למה תתראו. לשון תגר ודומה לו ונתראה פנים שמתגרים זה עם זה על עסקי תבואה שכלה להם מבתיהם. וראיה מפ' הזהב דאמרי' כד מישלם שערי מכדא נפיש ואתי תיגרא וכן אמרו רבותינו לעולם יהי אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שמתוך התבואה שלום מצוייה שנא' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך:

וירדו אחי יוסף עשרה. פי' לבקשו ולפדותו בממון רב אם ימצאוהו. ויש במדרש שהכריז יוסף שלא יהיה עבד נכנס למצרים לקנות בר ושלא יוליך אדם אחד שני חמורים ושלא יכנס לעיר עד שיכתב שמו ושם אביו ושם זקנו ושיהיו מביאים לערב כל הכתובים ליוסף. ואחי יוסף נכנסו בעשר שערי העיר והזכיר כל אחד שמו כמו ראובן בן יעקב בן יצחק. לערב ידע שבאו אחיו שלח אחריהם מנשה לידע היכן הם ראה אותם שהיו מפוזרים בעשרה שוקים. וי"א בשוק של זנות במשכב זכור מצאם כי סבורים שמא ימצאו שם יוסף לפי שהיה יוסף יפה תואר. בא מנשה והביאם. א"ל יוסף מרגלים אתם כי למה לא נכנסתם בשער אחד. א"ל כך צוונו אבא מפני עין הרע. א"ל חי פרעה כי מרגלים אתם כשהיה רוצה לישבע לשקר היה נשבע חי פרעה לפי ששונא חיותו של פרעה. משל לאשה שגנבה שה מהעדר וברחה עד שהגיעה לביתה והטמינתו במטת בנה ששוכב עליה. אמר לה הרועה גנבת שה מעדרי. ואמרה האשה תהא אוכלת מבשרו של זה אם היא יודע' מן השה שום דבר והרועה סבור שזה בנה שהיא נשבעת בו. כך נשבע בחיי פרעה. א"ל אחיכם שאמרתם מה טיבו. אמרו לו אבינו הזקן יושב ומתאבל עליו. והורדנו כסף לפדותו אם נמצא אותו. א"ל ואם לא יחפוץ האיש שלקחו להשיבו לכם בשום ממון מה תעשו. א"ל לא נזוז ממנו עד שיפדה או נהרוג אותו המחזיק בו. אמר להם הוא אשר דברתי מרגלים אתם. מיד לקח שמעון ואסר אותו לעיניהם. ואיתא במדרש ששלח יוסף לאמר לפרעה שישלח לו ע' גבורים מגבוריו ליקח גנבים שבאו עליו וישלח לו פרעה. כשבאו אצלו רצו לאסור שמעון צעק ונפלו כולם ארצה והיינו דכתיב שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו בא מנשה והכהו בין כתפיו והפילו אמר שמעון לאחיו כסבורים אתם שהכאה זו היתה של מצרי אינה אלא מזרעו של יוסף:

ויוסף הוא השליט. לפי ששלט ביצרו:

ויכר יוסף את אחיו. פשט. כשנפלו בידו לא עשה להם רעה וכשנפל בידם רצו להורגו:

ויפתח האחד את שקו וכו'. פי' זה לוי ולפיכך מצא הכסף יותר מכל אחיו לפי שהנהיג חמור שמעון ולכל אחיו נותן הוא ממספא של אמתחת שמעון להקל המשא מעל חמורו לפי שנוהג חמורו וחמור שמעון:

ואת הארץ תסחרו. תסובבו סוחרים על שמסובבים אחר פרקמטייא:

את שני בני תמית. ח"ו שדיבר ראובן שטות גדול כזה אלא כך אמר לאביו אם לא אשיבנו אליך נתחייבתי שימותו בני בשבילך כלומר בעון שאעשה עמך. וי"א תמית לשון עוני ועני חשוב כמת שאמר ראובן לא תתן להם נחלת הארץ אם לא אביאנו אליך והיינו דכתיב יחי ראובן ואל ימות שיהיה נחלת בניו גדולה משאר השבטים. ודוק ותמצא בחלוקת הארץ שעשה יהושע שחלק בני ראובן מרובה משל אחרים:

וקראהו אסון. ובבית לא יקראהו אסון. א"ר אליעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה: