והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח. אבל גבי מנחה כתיב וקמץ כלומר ממקום שרגלי הזר עומדות ואינו מגישה אל המזבח. ומה שמגיש האפויות להראות שלצורך המזבח אפאן שלא יראה כאדם המתקן עצמו לאכול ואחר שולח מנות ועושה עיקר סעודתו לעצמו אין זה כבוד שמים לכך מגישן תחלה להראו' שעיקר המנחה לשמים. אבל אותה שמביאה בעודה סולת ואינה מתוקנת אינה צריכה להגיש דנראה הוא שהביאה לשמים שאינה ראויה לאכילת אדם. אבל רבותינו דרשו שכל המנחות טעונות הגשה:

ולא תשבית מלח. לפי שהוא דבר המתקיים צוה הקב"ה להקריבו בקרבנות ובמנחות להראות כי הקרבנות ברית עולם לכפרה. ולא מפני שיש צורך להקב"ה בקרבנות שהכל יודעים שאינו צריך לא לריח ולא להקרבה אלא לזכות בהן ישראל שכשאדם חוטא ומקריב קרבן ומתכפר לו ויודע שהוא נקי מן החטא נזהר מהיות מלוכלך עוד בחטא: