וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי. זהו שעשה לסיחון מלך האמורי נשא קל וחומר בעצמו ומה סיחון שנצחני לא יכול בפניהם אני עא"כו:

כלחוך השור. מתוך שאין לו שינים למעלה ולא יכול לגזוז העשבים כמו הסוס והחמור וכחו גדול עוקר השרשים. ויש במדרש דלהכי כתיב כלחוך שלא היו יראים כי אם ללחיכה בעלמא שהרי כבר הזהיר המקום אל תצר את מואב:

כי ידעתי את אשר תברך מבורך. לפי שנתנבא על מואב שיפלו ביד סיחון כדכתיב על כן יאמרו המושלים זהו בלעם:

וקסמים בידם. שכר הקסמים תרגום ירושלמי אגרא דקוסמיהון בידיהון. אי נמי אגרת הקסמים ספרי הקסמים הביאו לו:

ואגרשנו מן הארץ. שלקחוה מידי סיחון שכבש מיד מואב כדאיתא לעיל:

אם לקרוא לך באו האנשים. ואתה סבור להשתכר בהליכתך:

לך אתם. ואל תאמר שהפסדתיך שכרך אבל הוי יודע כי הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר בעל כרחך:

ויחר אף ה' כי הולך הוא. אעפ"י שנתן לו רשות מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו שאם לא היה דעתו לקללם לא היה הולך וכי לריב ולהתקוטט עם בלק היה צריך וכך היה סברתו. כשם שאמר לי תחלה לא תלך ואחרי כן אמ' לילך אתם כך יחזור בו על שאמר תחלה שלא לקללם ואותו רשע טעה שמתחלה נמי לא א"ל אלא לא תלך בעבור לקללם והוא מתחלה עשה שלא כהוגן שמאחר שא"ל הקב"ה לא תלך עמהם לא היה לו לחזור ולשאל וכשחזר ושאל ידע הקב"ה שהיה מתאוה לשוחד ואמר לו לך אתם ותראה מה תועיל והוא הלך ברוע לבבו ולפי' יצא לקראתו מלאך ה' לשטן לו ולהודיעו שהקב"ה יודע זמן מחשבותיו:

כי ברוך הוא. כדאמרי אינשי לצרעה לא מדבשיך ולא מעוקציך: אשר רכב"ת על"י בגימטריא רבעת"ני:

במשעול הכרמים. אגדה. א"ל הכרמים נמכרים לשועלים. כרמים כלו' פרנסי הדור כמו ונתתי לה את כרמיה משם. נמכרים ונסגרים ביד שועל זה:

גדר מזה. לוחות בידם כתובים משני עבריהם מזה ומזה ואתה סבור לשלוט בהם:

ותלחץ אל הקיר. מדרש הוא הגל שעשה בעור אביו ליעקב בשביל הברית כדאמרינן בחלק הוא בעור הוא לבן הארמי הוא כושן רשעתים ועל ידי שעבר על הברית הזיקו. כתיב בתנחומא סימני אבות הראהו. בתחלה עמד כנגדו בשדה שיש דרך לנטות ימין ושמאל רמז שלא ילך לקלל זרעו של אברהם כי יש לו לקלל מימין ומשמאל מבני ישמעאל ומבני קטורה. ואח"כ עמד במשעול הכרמים שאין שם כי אם מהלך שני בני אדם בצמצום רמז שלא יקלל זרעו של יצחק מצד יעקב כי יש לו לנטות לצד עשו. ואחרי כן עמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל רמז אם בא לקלל זרע יעקב אין דרך לנטות ימין ושמאל כי כל בניו כשרים:

ירט הדרך. לשון עקום:

ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. בעל כרחך ואם תלך על דעת ראשונה תהרג בחרב וכדי ליראו ולהבהילו בא המלאך:

גם אותכה הרגתי. פ"ה שהוא כמו הרגתי אותך. וצריך פי' לפי' דמה בין לשון זה ללשון זה. לכן י"ל הפי' הכי דאלו הוא כמו שכתוב גם אותכה הרגתי דהוה קאי גם אל אותך הוה משתמע הכי כמו שהרגתי את האתון גם אותך הרגתי וזה אינו דאם כן היאך יכול לומר ואותה החייתי. אבל כשתסרס המקרא לאמר שהוא כאלו כתוב גם הרגתי אותכה השתא לא קאי גם אאותכה כי אם אהרגתי קאי. וה"ק לא היזק העכבה לבד קראתך על ידי כי גם ההריגה שהייתי הורג אותכה ואותה החייתי. ועתה מפני שדברה והוכחתיך ולא עמדת בתוכחתה ולא יכולת כמו שכתו' ויאמר וכו' לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך הרגתיה שלא יאמרו שסלקה בלעם בתוכחתה. שחס המקום על כבוד הבריות פי' נצחה בלעם בתוכחתה ולא היה יכול להשיב לה. ומצינו שחס המקום על כבוד הבריות כדכתיב והרגת את האיש ואת הבהמה תהרוגו. ואם אדם חטא בהמה מה חטאה. אלא בשביל כבוד הבריות שלא יאמרו העולם זו היא הבהמה שעל ידה נהרג פלוני. צוה הקב"ה להרוג את הבהמה:

וירא משם קצה העם. כל העם מקצה כי ראה כולם עד סוף המחנה. וקשה כיון שאין זעמו של מקום אלא רגע כמימריה. היאך יכול לקללם ברגע. וי"ל שיכול לומר כלם והפך הקב"ה כלם זהו מלך כדכתיב ותרועת מלך בו. מיהו קשה שאין לך קללה שאינה ארוכה יותר מכדי אמירת רגע כמו ההוא מינאה דבעי ר' יהושע למילט יתיה. וי"ל כי אין הקללה כי אם בהתחלתה בשעת הרוגז וראיה מדאמרי' מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו בקש לומר לא יהי להם בתי כנסיות וכל אלו הדברים של קללות לא יכול לומר ברגע קטן: