ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. כמו שפירשתי לפי שידע שלא יועילו כמ"ש הוא עצמו כי לא נחש ביעקב ונתכוון לברכם ובא הקב"ה והסכים על ידו כדכתיב ותהי עליו רוח אלהים. אי נמי רצה לקללם ושכינה שרתה עליו והכריחו לברכם:

ויודע דעת עליון. שאין דעתו לקלל את ישראל:

וגלוי עינים. כלומר גם בשעה שהוא נופל ושוכב בין ביום בין בלילה הוא גלוי עינים הוא רואה מראות:

כנחלים נטיו. כנחלים שנוטים ומתפשטים לכאן ולכאן כך יתפשטו אהליו שיפרו ברבוי וצריכים לפשט אהליהם להרחיבם כדכתיב הרחיבי מקום אהלך:

כאהלים נטע. שנטע ה' בגן עדן שגדלים ומתברכים:

יזל מים מדליו. פי' יטפו מים ממקום שדולים כלומר ירבה חיל מזרעו כי חיל נמשל למים ונהר כמו המים העצומים והרבים את מלך אשור. כלומר יצא חיל מזרעו ויהיה כמים רבים שיגדל מאד:

וירם מאגג מלכו. ירום מלכו של ישראל יותר מאגג כל מלכי עמלק נקראים אגג כל מלכי מצרים נקראים פרעה כל מלכי פלשתים נקראו אבימלך:

ותנשא מלכותו. של מלך ישראל:

יאכל גוים צריו. כלומר ישראל יכלה אותם הגוים שהם צריו:

ועצמותיהם יגרם. כמו לא גרמו לבקר כאדם שאוכל בשר ואוכל אחרי כן העצמות ואינו משייר כלום:

וחציו ימחץ. כמו ובחציו ימחץ והוא כמו ויבא יעקב שלם כמו לשלם:

לכה איעצך. על אותו דבר שהיה ירא וחרד מפני קהל זה היושב ממולך דע שאם לא תתגרה בם אין לך לירא מפניהם: אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים כמו שפירשנו:

נאם בלעם בנו בעור. לכך כתיב בנו בעור ולא כתיב בן בעור. לפי שלא היה אביו כבנו בנבואה דבלעם היה נביא ואביו לא היה. וכן כתיב האזינה עדי בנו צפור ולא כתי' בן צפור לפי שלא היה אביו מלך כמוהו:

שתום העין. פ"ה עינו נקורה ויוצאת חוץ. ויש במדרש דלפי' היתה עינו נקורה לפי שהטיח דברים כלפי מעלה דכתיב מי מנה עפר יעקב פי' שהקב"ה מונה רביעיותם של ישראל ואמר מתי יבא טפה של צדיק ואמר אותו רשע הקב"ה שהוא טהור מביט ומציץ בדבר מזוהם ומטונף זה לפי' סמא עינו. ותימא דהא כתיב בסמוך וישא בלעם את עיניו ועוד כתיב וגלוי עינים. ולפי תרגומו ניחא דתרגם ושפיר חזי:

אראנו ולא עתה. אני רואה הדבר ולא יהיה עתה:

אשורנו ולא קרוב. אני שר ורואה ולא אל קרוב. וכפל מלה היא:

דרך כוכב. נתחזק הכוכב והמזל של יעקב לשון חוזק. כלומר עוד יעמוד מלך חזק על ישראל שימחץ פאתי מואב. השרים שלהם שהם פאות כמו לראש פנה ועל דוד נתנבא שנא' ויך את מואב ומדדם בחבלים:

וקם שבט. לשון מקל ורצועה וממשלה:

וקרקר כל בני שת. תרגם אנקלוס ושיצי כל בני אינשא ופשוטו כתרגומו שהרי משת יצא כל העולם. וקשה דאם כן ישראל בכלל האומות ובתחלה בקרא הוא תולה הממשלה על ישראל ובסוף הפסוק כולל כל האומות שבעולם יחד לפורענות. ונראה לריב"א דשת היינו בני עמון ולפי שהם בני ערוה קראו שת דשת לשון ערוה. כדכתיב וחשופי שת. ופירש"י מגלה ערוה. ולפי שדבר בבני עמון שבאו מבנות לוט שילדו מאביהן מואב ועמון:

והיה אדום ירשה. שיהיו עבדים לדוד ונושאי מנחה:

והיה ירשה שעיר אויביו. כלומר ירושה תהיה לשעיר אויביו:

וירא את עמלק וירא את הקני. אלו שני אומות לקח ביחד. שעמלק היה ראשית לאויביו וקני שעש"ח עמהם שעל ידו העמידו שרי אלפים ושרי מאות. ועתה מפרש מה בין הנלחם לעושה חסד. עמלק עדי אובד. וקני איתן מושביך ושים בסלע קנך. שם דבר הוא כלומר שימת מושבך איתן בסלע חזק:

כי אם יהיה לבער קין. כשיהיה קין לבער שילכו בגלות:

עד מה. כלומר עד מתי יהיה דבר זה לזמן ארוך ולא תהיה כי אם בשביה שאשור תשבך ולא נבער ואבד מן העולם כמו עמלק לפיכך הנשלם עמהם חכם. והמתגרה שוטה:

אוי מי יחיה. כאדם המקונן ואומר מי יוכל לחיות מאותה אומה שישים הקב"ה בעולם ועל מלך משיח נתנבא:

וצים מיד כתים. צים ספינות גדולות כמו וצי אדיר:

מיד כתים. מיד רומיים ואותם רומיים ענו אשור ואע"פ שאשור יגדל כמ"ש למעלה עד מה אשור תשבך. וענו עבר כל בני עבר הנהר ישראל ובני יפת וגם הוא רומי שיגדל וימשול בכל העולם: עדי אובד. מלך המשיח היה מקונן עליהם ואומר אוי מי יחיה: