עבד ב' שבת דף ל"ד. עבד מאי דעבד כל היכא דהוה קמיט טהריה. פירוש הביא סדינין ושראן במים כמעשה דמסכת נדה שפירשנו בערך סדן. ספר אחר כאן ריצץ בן עזאי תורמוסי תרומה אזיל איהו ועבד הכי נמי אייתי תורמוסין רציץ. פירוש הביא טורמוסין ונעץ בכל מקום שהיה שם קבר היה רפה והיה יורד ובמקום שלא היה שם קבר הי' חזק והיה יודע שלא הי' שם קבר עכ"ל. לפנינו איתא כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה ופי' רש"י ע"ש שהביא ראיה שרבן יוחנן בן זכאי היה כהן [ועיין מה שכתבתי שם על הגליון] והנה ממה דאמר כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה הוכיח רש"י לפרש דהי' ר"י בן זכאי כהן. אמנם ממה דאמר רבן יוחנן בן זכאי בשקלים דף ב. אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן הוכיחו התוס' במנחות דף כ"א: ד"ה שהכהנים וכו' דר"י בן זכאי לאו כהן היה ע"ש ואם כן קשה סוגיא דהכא בשבת דאם בן זכאי זר היה תרומה מאי בעי גבי' אולם לנוסחת רבינו דגרס בן עזאי אתי שפיר. ובעינן הפירוש שכתב רבינו עיין פירוש רש"י ותוס' שפירושו כל אחד באופן אחר ולא הזכירו כלום מפירושו:

עבט א' בבא קמא דף קט"ו. זיל (שדי) עביטך. פירוש אמר ליה רב הונא לההיא שגנב לו תן הדמים ופדה המשכון שלך מכלל דסבר עשו בו תקנת השוק מן לעבוט עבוטו עכ"ל. שדי צ"ל שרי פירוש רש"י התר משכונך כלומר פדה משכונך שבידו:

עבר ב' יומא דף ל"ג: עבורי דרעא אטוטפתא אסיר פירוש להעביר תפילין של יד קודם תפילין של ראש אסור למה כי כשיבא להוציאן יעלה בידו של ראש ואסור להניחן קודם תפילין של יד כמפורש במנחות דף ל"ו. תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ של יד ומפרש שם מאי טעמא והיה לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים הלכך חולץ תחלה של ראש כמצותה ומניח בכיס של תפילין למטה ואח"כ חולץ של ראש ומניח בכיס למעלה וכשיבא ללבוש לוקח תפלה של זרוע שהיא למעלה ומניחה לאלתר ואינו עובר על המצות ואח"כ נוטל הטוטפות שהיא למטה בכיס ומקיים כל זמן שבין עיניך יהיו שתים עכ"ל. כל הפירוש הזה הביאו התוס' דאומר ר"ת בשם רב האי גאון ועל פירוש רש"י להניח תפילין בראש וכו' הקשו עליו ע"ש ובשם רבינו אליהו פירשו שימשמש בשל יד תחלה ואחר כך בשל ראש:

עג א' תענית דף י"ט. עג עוגה ועמד בתוכה. פירוש השים הקפה בארץ עכ"ל. עיין פירוש רש"י ברות אקרא הלהן תעגנה וכו' (וז"ל רש"י שם תעגנה לשון איסור כלא לשון עג עוגה וכו'):

עגל א' קידושין דף ח'. עגול זה בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי עכ"ל לפנינו איתא עגל וכן בתוספתא פרק ו' דבכורות איתא עגל:

עגל ח' שוחט הוא לתוך עוגל של מים. ספר אחר לתוך אוגן וכבר פירשנו בערך אגן עכ"ל. חולין דף מ"א. ועיין לעיל ערך אגן ב':

עגל ט' פסחים דף צ"ד: עגלה בצפון ועקרב בדרום עכ"ל. לפנינו איתא מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון אבל המכוון היא (דאפכא מצינו עגלה בצפון ועקרב בדרום):

עגל י"א סנהדרין דף נ"ב. אי לאו גזירה שוה הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל ואי משום דרב נחמן (ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה) הוה אמינא לפיש ליה חבילי זמורות כי היכי דלישרף לעגל. פירוש הוא עגל הוא הייא הוא מהרה כי רננת רשעים מקרוב תרגום ארום בזעת רשיעא שצייא בעגל עכ"ל. דלעגל קאתית ברכות י"ח: וכן אנו מתפללין בעגלא ובזמן קריב:

עגן בבא בתרא דף ע"ג. מכר את הנס ואת העוגין תני רבי חייא אלו העגינין שלה וכן הוא אומר הלהן תעגנה: פירוש הן הברזלים הגדולים שקושרין אותן בחבלים ומשליכין אותם אלהים להעמיד הספינה וסגרו על מסגר תרגום ויעגנון על עגנא ובבתי כלאים החבאו תרגום ובבתי יסורין עגנהון ולאשר בחשך הגלו תרגום ולדעגינין עכ"ל. וז"ל הרשב"ם עיגונא. אנקר"ש של ברז"ל ומשליכין במים להעמיד הספינה במקום אחד עכ"ל. וברות א' פסוק יו"ד כתב רש"י בזה הלשון תעגנה לשון איסור כמו עג עוגה ועמד בתוכה ויש פותרין לשון עיגון ולא יתכן שאם כן היה לו לינקוד הנו"ן או ליכתוב שני נוני"ן עכ"ל. וצריך עיון גדול מה שכתב ויש פותרין לשון עיגון הלא פירוש זה הוא דתני רבי חייא וכן הוא אומר הלהן תעגנה ומעתה יותר תמוה איך כתב רש"י דלא יתכן. ואולי דודאי צריך אני לומר דבספרים שהיה לפני בעלי הש"ס ולפני רבי חייא היה הנו"ן נקד [ועיין מה שכתבתי לעיל בערך מאה] אמנם לפי המסורות שלנו דפליג כתב רש"י [ויש פותרין בלשון עיגון גם כפי מה שכתוב לפנינו] דלא יתכן שא"כ הי' לו לינקד הנו"ן [גם הגימל היה לו לנקד לפי זה בסגו"ל ולא בציר"י שהיא תנועה ולא יתכן אחריו דגש חזק כנודע] ועדיין צ"ע:

עד ג' בבא קמא דף ע"ב וסנהדרין דף כ"ז. עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל. פי' ראובן שהוציא שטר על שמעון בניסן בשנת תשצ"ח שלוה ממנו כן וכן ממון וזמן השטר בא' בניסן שנת תשצ"ז ועדים הכתובים בשטר לוי ויהודה ובאו בניסן שנת תשצ"ח וקיימו חתימתן ובאו עדים באלול שנת תשצ"ח והזימום נפסלין למפרע משעה שהעידו בב"ד ולא מזמן כתיבת השטר (שאי אפשר) (צ"ל שאפשר) שבו ביום שהעידו נכתב הזיוף וקודם כשרין היו. זה פי' ר"ח ז"ל עכ"ל. לא היה צריך להאריך בפירוש הזהוהיה מצי לפרש כפירוש רש"י בב"ק בזה"ל למפרע הוא נפסל העיד בניסן והוזמם על עדות זו באייר כל עדיות שהעיד בנתיים פסולות דמשעה שהעיד עדות זו נפסל. ובסנהדרין דף כ"ז ז"ל רש"י עד זומם. העיד בניסן והוזם בתשרי על עדות זו לפרע כל עדיות שהעיד מניסן ואילך פסולין שהרי משהעיד עדות זו הוא רשע אלא דרבינו חננאל השמיענו חידוש נאה דאף דקיימא לן כאביי למפרע הוא נפסל אפילו הכי כל כמה דאפשר להפוך בזכות תלינן דכשרים היו באותה שעה ולא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו אלא אמרינן שבאותו היום שהעידו (לפני ב"ד) נכתב הזיוף (אלא שהקדימו הזמן לכתבו על תשצ"ז) ונעשו רשעים אבל עד אותו הזמן מוקמינן להו בחזקת כשרות:

עד ד' פסחים דף נ"ג: עדא תהא. פי' חדא כדגרסינן בגיטין פ' השולח דף מ"ה. עדי גוברין ונהרדעי גוברין כלומר אלה אנשים ואלה אנשים וכו' עכ"ל. וז"ל רש"י עדא תהא. זאת תהיה וכו:

עד ה' חולין דף ק"ו: אמר רב עד כאן לחולין עד כאן לתרומה. פירוש היה מראה רב לתלמידיו עד הפרק לחולין והן האצבעות זולתי הכף עד כאן לתרומה הכף של יד והאצבעות מקום הזרוע המחובר בכף היד עכ"ל. ע"ש ברש"י ותוס' מה שהקשו על פירוש זה שכתבו בשם ה"ר רבי אברהם: שם באות הנ"ל ברכות דף י"ג: עד על לבבך בעמידה. פירוש בירושלמי צריך לקבל מלכות מעומד כיצד היה מהלך בדרך והגיע זמן קריאת שמע לא יקרא כשהוא מהלך אלא יעמוד ויכוון לבו כהוגן ויקבל עליו עול מלכות ואח"כ יחזור לדרך אבל האומר שאם היו יושב יעמוד טעות הוא בידו עכ"ל. ירושלמי זה הביאו תוס' וסיימו בשם התנחומא יעמוד ויקרא וכשיגיע לואהבת ילך לדרכו:

עדי מנחות דף ס"ט: כדעדי טייעא נחתא דוסנין קב חיטי בתלתא פרס ס"א רוזינקא וחיטי (עיין לקמן בערך רזניקא ובערך רסן) בפירוש מגנצא כתיב רוסינרא חיטי (רום כיזבא) פי' טפח גובה על הארץ בערך ג' פרסאות שם אדם עכ"ל הנך שני תיבות רום כיזבא ששמו בין שני חצאי עיגולים הוספה הן משום דהכי איתא בגמרא שלפנינו לפיכך הוסיף הרב המוסף כדרכו. אמנם בגרסת הערוך עצמו ליתא אלא הנך שכתב הכא וכן בשארי דפוסי הערוך [בלתי מוסף הערוך ובלתי מראה מקומות] לא נזכרו כלל רום כיזבא בענין דהכא אלא איתא בזה"ל במנחות פרק רבי ישמעאל וכו' כד עדי טייעא ניחתא ליה רוסנין קב חיטי בתלתא פרסי ס"א רוזינקא וחיטי בפירוש מגנצא כתוב רוסינכא חיטי פירוש טפח גובה על הארץ בארך ג' פרסאות עד כאן העתקתי כל זה למען תדע כי גם סיומא דהכא שם אדם הם הוספה מהמוסף וכונתו עדי הוא שם אדם אבל הערוך עצמו לא כתבו ודע דבסוגיא שלפנינו במנחות דף ס"ט: כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי וז"ל רש"י ד"ה רום כיזבא בתלתא פרסי. שהיה אורך קרקעו ג' פרסאות רום כיזבא שני טפח בזקיפת גודל עכ"ל וכתבתי בתיקוני כלי שרת דתיבת טפח צריך להיות טפחים לדסמיך לי תיבת שני ובכן מהראוי להיות שני טפחים בזקיפת גודל וראיתי בצאן קדשים שמוחק תיבת שני וכתב דצ"ל רום כיזבא טפח וכו' כצ"ל וכן הוא בערוך עכ"ל. ואולם לא ידעתי אנה מצא בערוך נך וכאשר בררתי והעתקתי לעיל דלא פירוש טפח גובה אלא לפי נסחאות שלו אבל על ענין כיזבא לא כתב כלום ותדע שהרי מ"ש רש"י בזקיפת גודל ודאי לא נזכר בערוך ובעל כרחיך דהיה מקובל ביד רש"י פירושו של כיזבא דהכי הוא וא"כ מנ"ל לצאן קדשים למחוק תיבת שני עדיפא לקיים את הכתוב שני טפחים. ודע עוד דבערך רזינקא ובערך רסן הראה הערוך לעיין מקומם שכבר פירוש בערך עדי אמנם ממלת כיזבא ולא זכר שום ערך בערכו:

עדן ב' חולין דף קל"ג. ולפרוס ידי' אנסא ליה עידני'. פירוש לא היו מניחין אותו לעמוד מפני שהיה לומדם עכ"ל. ועיין לעיל ערך אנס פירש הערוך בענין אחר וצ"ע.

עדש א' שבת דף ס'. בעדשה הלך אחר שלשלתיו. פי' בלע"ז אישתדר"א ובסוף תוספתא עירובין אין ממלאין בעדשה בשבת עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב בערסה) וז"ל רש"י בערסה אישתריי"א בלע"ז והן מאזנים גדולות לשקול צמר ושעוה ונחשה והן של עץ:

עדש ד' בבראשית רבה פרשה ס"ב ונזיד עדשים מה עדשה זו עשוי' כגלגל כך העולם עשו כגלגל עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה אסור לדבר עכ"ל כן הוא ג"כ בגמרא דילן בבבא בתרא דף ט"ז: וצריך עיון קצת:

עדית את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית דבית יעקב נאות אלקים תרגום עדית אלהים עכ"ל. בש"ע חושן משפט סימן ק"א סעיף ה' כתב בהג"הה עידית פירוש המשובח שבקרקע שראוי לקבוע עליו דירה תרגום נאות יעקב עידית דבית יעקב עכ"ל:

עוים חולין דף ס': והעקרונים והעוים מתימן באו ולמה נקרא שמו עוים שעיוו את מקומם דבר אחר שעיוו לאלוהות הרבה דבר אחר שכל הרואה אותן אוחזתו עוית עכ"ל. לפנינו כתוב שאיוו לאלוהות וכו': שם באות הנ"ל גיטין דף ע'. ת"ר המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית עכ"ל פירוש רש"י קרנפ"א בלע"ז וכן כתב רש"י עוד בחולין דף ס': עוית קראנפ"א:

עויק גיטין דף ע"ח. דעויק ליה בחרציה (ושלקתי) (צ"ל ושקלתי) פי' שעקר מתניו ומצלה ליתן לה הגט והיא שולפתו ממתניו דכיון דמדעתי' הוא ונתן קרינא ביה בפירוש רבינו חננאל כתוב דאדיק לי' חרציה ופירוש כגון שהיה הגט דבוק במתניו בחוזק וצמצם מתניו ונתחלחלו כאלו הוא נותנו לה לפיכך הרי זה גט עכ"ל. במוסף (א"ב דעדיק כתוב בנוסחאות דידן) עכ"ל. ועיין לקמן בערך שלף ב' איתא דעייק:

עז א' בבא קמא דף כ"ג: הנהו עיזי דשוקא פירוש העומדים לטביחה עכ"ל. וע"ש פי' רש"י:

עז ג' שבת דף ל': שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים פירוש עזי פנים שלא יקניטני אדם שיש בו עזות פנים ומעזות פנים שלא יהא בי עזות פנים עכ"ל. בברכות דף ט"ז: רבי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' או"א שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע וכו' פירוש רש"י מעזי פנים. שלא יתגרו בי. ומעזות פנים שלא יוציאו עלי לעז ממזרות ע"כ. ובגמרא דשבת ל': ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אמך אשתי ואתה בני אמר ליה רצונך שתשתה וכו' אמר ר' חייא אהני ליה צלותיה לרבי דלא לשווי' (בני) ממזרא דרבי כי הוה מצלי אמר יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים פירוש רש"י מעזי פנים שלא יזיקוני: ומעזות פנים. שלא יצא עלי שם ממזרות דהוא עז פנים ע"כ לכאורה ממה דאמר ר' חייא אהניא ליה צלותיה לרבי דלא לשוויי' ממזרא דהוה מצלי וכו' דתפלת רבי הוה מעזות פנים שלא יצא עליו שם ממזרות וכן פירוש רש"י אבל לפירוש הערוך אין התחברות צלותיה דרבי לחשב ממזרות. אולם גם הערוך לפירוש זה נתכוון דהאי וודאי גם פסול ממזרות הוא בכלל עזי פנים כדמשמע בקידושין דף ע': והיה קשה לו על פירוש רש"י כפל המאמר ומעזות פנים אחר שכבר בקש שלא יתגרו בו הרי בכללו שלא יוציאו עליו שום לעז אבל לפי' הערוך אתי שפיר דהן הנה שני ענינים נפרדים שלא יקטינהו שום מיי אדם בשום מין קטטה ושגם הוא לא יקניט לאדם אחר. וזה לשון המהרש"א בחידושי אגדות ההוא דאתא לקמי' דר' חייא וכו' בעין יעקב גרס בההוא עובדא נמי רבי וכן משמע קצת מדאמר ר' חייא אהניא ליה צלותיה דרבי דלא לישוויי' ממזרא ויש לקיים כאן גרסת כל הספרים ולקמן גרס דלא לשוויה בני ממזרא ר"ל דסמוך אמאי דאמרו בבא מציעא דף פ"ה: גדולים מעשי חייא ודו"ק עכ"ל. והנה בש"ס שלפנינו דאיתא לקמי' דר' חייא וכו' וגם תיבת (בני) שמוהו בין שני חצאי עגולה להורות שאינו מן הגרסא לכאורה טעו לפי דברי מהרש"א הנ"ל. איברא גם לגרסת המהרש"א דגרס בני עדיין קשה למה לא אמר רבי חייא אהניא ליה צלותיה מיד בעובדא הראשונה ויותר תמוה דעל רבי אמר אהניא לי' צלותיה ועל עצמו שנעשה לו ג"כ כזה לא תלה בשום דבר והעיקר חסר שגדולים מעשיו ובפרט דר' חייא יתלה בזכות עצמו ועל רבי בזכות רבי לא יתלה וודאי פליאה כזו עצומה להכי נראה דהגרסא דאתא לקמיה דרבי חייא כמו שכתובה בכל הספרים היא עיקר רק דההבדל דזה דאתא לקמי' דר' חייא החציף פניו לומר אמך אשתי ואתה [בני] ועשאו לו בעצמו לממזר אמנם הך דקמיה דרבי דאמר אשתך אשתי לא החציף פניו ברבי עצמו והניח לו בחזקת כשרות על זה הטיב אשר דבר ר' חייא על רבי דאהניא לי' צלותיה דלא לשוויי' ממזרא ר"ל דתפלתו של רבי הועילה לו דלא היה מצי האי גברא להחציף פניו בפסולו של רבו עצמו כמו שהחציף האי גברא בר' חייא לפוסלו לו לעצמו. ולפ"ז יפה עשה ויישר כחו על שלא גרס תיבת בני בש"ס שלפנינו:

עזב נדרים דף כ"ב. אי לא חמת בה מילין דעזיבה. פירוש דבר זמה עכ"ל. ז"ל רש"י מילין דעזיבה דברים שיפין להניחן כלומר דבר זמה עכ"ל. ואפשר דעיקר כוונת הערוך ג"כ כך הוא:

עזק א' מנחות דף פ"ה. הלך בשדה ומצאו יושב ועוזק תחת הזיתים. פירוש חופר משליך האבנים עכ"ל. עיין תוספות הוכיחו כפירוש הערוך: שם באות הנ"ל ראש השנה דף כ"ג: ובית יעזק היתה נקראת איבעי להו בית יעזק תנן לשנא מעליא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו וכו' אהלות פרק י"ח אף העוזק בית הפרס טהור פירוש משליך האבנים ויש מפרשים שעשה לו גדר מן האבנים מן ויעזקהו ויסקלהו ומפרש ויעזקהו הסביב וגדר כטבעת תרגום טבעת עיזקא עכ"ל. וז"ל רש"י שחופר סביב הזית כעין טבעת כמו עזקתא:

עזר תענית דף י"ד. תנאי היא דתנן בפרק סדר תענית אלו דף י"ט. על אלו מתריעון בשבת וכו' רבי יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה. פירוש לעזרה כל אחד מתפלל לפני עצמו אבל אין עושין כינופיא פירוש אחר לצעקה אין אומרים עניני כל הציבור ביחד בקול. פירוש אחר לעזרה מתפללין לפני הקדוש ברוך הוא כדי לעזרן ולהצילן אבל אין מתפללין להקדוש ברוך הוא שלא להראותן צרה כמו שראו אנשי אותה ספינה פירוש אחר לעזרה מתריעין שיבא להן עזרה עכ"ל. ורש"י פירוש לעזרה צועקין לבני אדם שיבאו לעזרם ולא לצעקה תפלה שאין אנו בטוחים כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת ועיין לקמן ערך תרע א':

עזרד א' דמאי פרק א' עוזרדים. כלאים פרק א' הפרישים והעוזרדים. שבת דף קמ"ד. סוחטין בפגעין ובעוזרדין פי' רש"י קורמ"ש בלע"ז ברכות דף מ': עוזרדין טו"לשי פירות אילן ובלשון ערבי גונרי ואדומין הן וי"א אלזערוד ובלע"ז שורב"א וי"א אלביסרי עכ"ל. וז"ל רש"י טולשי קולמס"י: ועוד שם באות הנ"ל שבת דף ל"ח. בצום מצומקות כעוזרדין עכ"ל. פירוש רש"י שנעשו דקות כעוזרדין קורמ"ש בלע"ז:

עזרד ב' עירובין דף ל"ד: כאן בעזרדין כאן כשאינן עזרדין. פי' מתניתא בקנים עזרדין שהן חזקים והן מין אילן ואם יבא להשתמש בהן כיון שהן חזקים ואין יכול לנטותן וליטול העירוב שעל ראשו גזירה שמא יקטום כי קאמינה בקנים שאינן עזרדין דקים שהן כמין ירק ונוחין להרכיבם ולנטותן ולא אתי לקטמן דהני לאו מין אילן הוא ולא גזרי בהו רבנן עכ"ל. וז"ל רש"י. עוזרדין שהוקשו כבר הרי הן כאילן וכי שרינן כשאינן עוזרדין בעוד הקנים רכין דהוו כירק ובירק לא הזכירו חכמים שבות עכ"ל:

עזרה עזרת הכהנים יש מפרשים בשביל כן נקראת עזרה מן עזרה בצרות כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן עכ"ל. והתי"ט בפרק ב' דמדות כתב בשם ירושלמי שמשם עזרה באה לעולם שנאמר ישלח עזרך מקודש. ובמוסף (א"ב לשון פסוק העזרה התחתונה) עכ"ל.

עט בשבת דף נ"ה: ובבבא בתרא דף י"ז. ארבעה מתו בעוטיו של נחש פירוש קולמסו שנכתב בו המות כמו עט סופר. פירוש אחר בעצתו כמו עטה וטעם עכ"ל (דניאל ב') פירוש הזה כתב רש"י ז"ל.

עטף ב' אבות פרק ב' על דעטפת עטפוך כבר פירשנו בערך טף עכ"ל. עיין לעיל ערך טף ד' גריס אטפת אטפוך (וכן הוא בגמרא שלפנינו):

עטף ג' מועד קטן דף כ"ח: עטוף וכסו טורי דבר רברבי ובר רמי הוה. פירוש כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושים הנאים כי זה האיש הבא להקבר אצליכם בן לגדולים הוא ויש אומרים לבני אדם אמר התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים ועמדו על ההרים וכסו אותם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא. פירוש אחר טורי הם השרים עכ"ל. ורש"י פירוש עיטוף חושך:

עטר א' סוטה דף מ"ט. בפלומוס של אספיאנוס גזרו על עטרות של חתנים אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית. פירוש רבינו גרשם ז"ל מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדס מותר פי' שהעטרה עצמה של וורד ושל הדס. ור"ח ז"ל פירוש בין מלח ובין גפרית ובין וורד ובין הדס ובין קנים ובין חילת אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותינו שבת דף נ"ט: הלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן בגיטין דף ז' רבינא אשכחי' למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו' עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימא לי בכולה הש"ס הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה. וחיורא תניא בסוטה דף מ"ט. איזו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פירוש לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא דהא אמרינן בנדרים דף נ'. ר"ע עבד לדביתהו עיר של זהב עכ"ל. ועיין תוס' גיטין דף ז'. ד"ה עטרות:

עטר ג' בבא מציעא דף ל"ט: ובבא בתרא דף כ"ט: הני מילי דלא עביד עיטרא אבל עביד עיטרא קלא אית לה. פירוש עטרא שטרא. (וכן פירוש הרשב"ם בב"ב עיטרא שטר חלוקא ובב"מ לפנינו כתוב עטדא ופי' רש"י ג"כ שטר חלוקה רק הבמות לא סרו (מלכים ב י״ב:ד׳) מתרגמינן לא עטדו) ולא הפליגו מהם עכ"ל. ועיין קונטרוס:

עטר ב' נדרים דף ל"ז: עיטור סופרים פירוש לשון עטירה הוא תרגום לא סרו (מלכים א' פסוק מ"ד) לא עטרו עכ"ל. עיין מה שכתבתי בסמוך בשם רש"י בבבא מציעא דף ל"ט:

עטש נדה דף ס"ג. אלו הן הווסתות מפהקת ומעטשת מלמטה. כגון זה דגרסינן בברכות פרק הרואה דף ס"ב. ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חבירו שומעו עכ"ל. לפנינו ליתא מלת מלמטה ונראה דהערוך הוסיף זה כדי לפרש הכוונה של מתעטשת דהיינו עיטוש מלמטה. אמנם לא ידעתי מי הכריחו לכך דוודאי גם בעיטוש למעלה מיקרי וסתות דגופא וצ"ע ועמ"ש לקמן בס"ד. ואפשר לומר דגרסת הערוך במשנה היה כך ומעטשת מלמטה. והא דדייקא המשנה ליתנו מלמטה ולא קני סתמא. יש לומר לפי מה שאמר שמואל שם דף ס"ג: לוסתות אחת [פירוש רש"י לוסתות דגופא כגון הני דמתניתין משקבעתן פעם אחת הוי וסת] למה שלא מנו חכמים שלשה ע"ש והשתא אי הוה תני סתמא ומעטשת אזי הויין תרווייהו דהיינו עיטוש למעלה ולמטה בכלל מה שמנו חכמים לכך הוכרח למיתני ומעטשת מלמטה וא"כ עיטוש מלמעלה הוא בכלל מה שלא מנו חכמים [והא דשאל שמואל לאתויי מאי ולא ניחא ליה דאתי לאתויי עיטוש מלמעלה אפשר משום דהרי אמרו למה שלא מנו ולא אמרו למה שלא מנהו על כרחיך דאתי לאתויי יותר מאחת ויש עוד דרכים אחרים בישובו של זה ואין כאן מקום להאריך] והוי יודע בטור יורה דעה ובש"ע סי' קפ"ט סעיף ל"ט וכתב יש קובעת וסת וכו' וכן אם מתעטשת דרך מטה וכתב הש"ך ס"ק נ"ג מתעטשת דרך מטה ומדברי הרמב"ם בפירוש המשנה דמתעטש היינו מלעלה וכ"כ התוספות אשטני"ר והיינו מלמעלה כמ"ש [הערוך] בערך [עטש] עטישותיו תהל אור מחוטמו ובפיו אשטורינט"ר ע"כ. ונראה דלענין דינא שניהם אמת עכ"ל הש"ך. ולפי מה שכתבתי אפשר דגם הטור היתה גרסתו כגרסת הערוך ולכך כתב מלמטה משום שיגרת לשון המשנה. אמנם מה שנסתייע הש"ך מהערוך קצת קשה שלא הערה הש"ך דעת הערוך גופי' דס"ל דהך דנדה מיירי בעיטוש מלמטה. וכן מה שהביא הש"ך מהרמב"ם לא אתברר לי כי ז"ל הר"מ בפירוש המשנה מפהקת פיהוק: ומעטשת עיטוש עכ"ל:

עכבר א' בבא מציעא דף פ"ד: לא שבקו בני עכבריא. בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה על לההיא עכבריא והוה מכרז מאן בעי למיזבן סמא דחיי פירוש שכונה עכ"ל. ורש"י פי' עכבוריא שם מקום:

עכל א' בבא בתרא דף צ'. מפרש כמה עוכלא אחד מחמשה ברובע הקב והקב חמשה ביצים והוא ביצה וחומש ביצה עכ"ל. וכ"כ הרשב"ם בשם רבינו חננאל בזה"ל ועוכלא אחד מחמשה ברובע הקב כלומר אחד מחמשה בלוג היינו ביצה וחומש ביצה שהלוג ו' ביצים ע"כ וע"ש. ודברי רבינו הערוך בזה צריכין תיקון והגה"ה:

עכן סנהדרין דף מ"ד: וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עוונותיהם של ישראל. כעכנא שמסבבת ומעקמת שהיו כל ישראל בכלל החטא עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש בלשון יוני נחש ואפעה אך לי נראה כאן בלשון יוני ורומיי מין חיה אשר שמה קיפוד ולפעמים מסבבת עצמה ככידור ויורה קוציה לחוץ כמו חצים עכ"ל. ואולי שלזה כיוון רש"י בסנהדרין דף מ"ד. שכתב בזה"ל עיכן גילגל עליהם פקידות עוונותיהם כעכנא זו שמתגלגלת בהיקף עגול:

עבר ב' בבא בתרא דף ס"ז: לא מכר את העכירין ולא את הגלגל. פי' בתשובות עכירין בנו"ן תנן והן כבשי שכובשין את הזתים בבית הבד והיא קורה. פירוש אחר עכירין הן העגילין דתנן בכלים פרק י"ב משנה ח' הכירים ופירוש כבשי והן גלגלי אבנים נקובות באמצע וטוחנין וכובשין בהן הזתים עכ"ל. לפנינו איתא העבירין אבל במשנה שבמשניות העכירין וז"ל תוס' י"ט העכירים הכי גרסינן וכן גרסת הרי"ף בכ"ף עכ"ל.

עכשיו משנת אבות פרק קמא ואם לא עכשיו אימתי פירוש עתה עכ"ל. בתשבי שורש עכשיו כתב בזה"ל ויש כותבין עכשיו ביו"ד ואינו צריך עכ"ל. וכתבתי על צידו ובכל המקומות שלפנינו נדפס עכשיו מלא יו"ד לבד ראה זה מצאתי בברכות דף ס"ג: ובסנהדרין דף צ"א. נדפס [בש"ס שלפני דפוס פ"פ דמיין] עכשיו בלא יו"ד:

על א' יבמות דף ד': ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסור רחמנא (ואפילו מוכרי כסות) פירוש שנושאין הכלאים בידיהן להראותן קמשמע לן לא תלבש. שם דף פ"א. אני שונה עגול בעגולין עולה פירוש מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל עכ"ל. ע"ש פי' רש"י שמוסיף בה דברים כיון שהוא דאורייתא לא היה עגול בעגולין בטל כיון דדבר חשוב הוא ובאלף לא בטיל: שם באות הנ"ל כתובות דף ק' איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד עכ"ל. לפנינו ליתא אלא בריש פרק שום היתומים בערכין דף כ"א: איתא. עוד שם באות הנ"ל תענית דף יו"ד. וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא. פירוש שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת שמואל ונהרדעא הם עלאי בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתים נקוים המים אליהן ומתקיימים אצלם והלכך יום ששים כלאחר ששים עכ"ל. בגמרא שלפנינו איבעי' להו יום ששים כלפני ששים או כל אחר ששים ת"ש רב אמר יום ס' כלאחר ס' ושמואל אמר יום ס' כלפני ס' אמר ר"נ ב"י וסימנך עלאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא אמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס' וז"ל רש"י כלפני ס' ולא מדכרינן. כלאחר ס' ומדכרינן. עלאי בעו מיא העומדין בהרים צריכין יותר מים מפני שהגשמים מתגלגלין ויורדין למטה. תתאי לא במו מיא. שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה ה"נ רב שהיה מארץ ישראל וכו' וארץ ישראל גבוה מכל הארצות ובבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד (ס') [צ"ל ס"א] לתקופת תשרי וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל עכ"ל רש"י [ולפי הג"הה שלי דצ"ל ס"א לתקופת תשרי לא זכיתי להבין מה שסיים רש"י וכן אנו נוהגים וכו' וכי יהיה המנהג נגד פסק הלכה מרב פפא] ברם מפירוש רבינו נראה שגירסא היה לו רב אמר יום ס' כלפני ס' ושמואל אמר יום ס' כלאחר ס' ולכך אי אפשר לו כפירוש רש"י אלא מפרש דשמואל שהיה יושב בנהרדעא ובעו מיא אמר יום ס' כלאחר ס' ורב ישיבתו בסורא לא בעו מיא ואמר יום ס' כלפני ס' וזה שסיים רבינו והלכך יום ס' כלאחר ס' קאי אדשמואל דעסיק ביה מתחלה או אולי צריך תיקון וצ"ל והלכך יום ס' כלפני ס' וקאי שפיר במה דמסיים. ועל פי גירסת ופירוש רבינו יבואר מה שיש לדקדק לכאורה דאמר הש"ס ת"ש רב אמר וכו' ושמואל וכו' ומה פעל בזה דאכתי לא נפשוט הספק ששאל [ואין לומר דפשיט דהלכה לגבי שמואל זה אינו חדא דכשם דהלכה כרב באיסורי כן הלכה כשמואל בדינא והכא אינו לא איסורא ולא דינא ותו דהוה ליה להש"ס שרוצה לפשוט האיבעי' להביא רק דעת מי שהלכה כמותו] ועוד מאי בעי ר"נ ב"י בהך סימנא הלא פלוגתא דרב ושמאל נשנית לאין מספר ולא אתנח בה סימנא ולמה דוקא הכא נותן בהן סימן ותו בהא דאמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס' כאילו חידש דבר חדתא ולא אמר הלכה כרב [לגירסת רש"י] אמנם רבינו האיר עינינו בתורתו דתכלית הפשיטות הוא מר"נ ב"י דאמר וסימנך כו' כלומר דרב ושמואל לא פליגי אלא דמר כי אתרי' ומר כי אתרי' דהיינו במקומו של רב היא סורא דלא בעו מיא נהגו שלא להזכיר ביום ס' והוי כלפני ס' אבל במקומו של שמואל נהרדעא דהיא עלאה ובעו מיא היו מקדמין במים להזכיר ביום ס' והוי יום ס' כלאחר ס' והשתא שפיר נפשטה האיבעיא דתלוי בבבל במנהג המקומות [ועין בהרא"ש בסוגיא זו ובתשובתו שהביא הב"י סי' קי"ז שתמה למה אנו נוהגים וכו' ומסכים למנהג פרובינצא וכו'] אכן רב פפא לא ס"ל כך ופסק הלכתא יום ס' כלאחר ס וכל המקומות שבבל שוין ולכך הוכרח לומר כל הפסק דיום ס' כלאחר ס' לאפוקי אף מדשמואל [לגירסת רבינו] ג"כ [דגם שמואל מודה למנהג רב בסורא דלא בעו מיא דיום ס' כלפני ס'] ורב פפא חולק וכדאי רבינו לסמוך:

על ב' שבת דף ק"ט. אמר שמואל עלין אין בהן משום רפואה פירוש עלי ירק לצנן בהם העין אין בהן משום רפואה ושרי עכ"ל. וז"ל [רש"י] עלין. כך שם העשב: אין בהן משום רפואה באכילתו להאיר העינים דלא מסו:

עלם ברכות דף י"ז. עולמך תראה בחייך. פירוש מעין אותן הטובות שעתיד הקדוש ברוך הוא לשלם לך לעולם הבא תראה כשאתה בחיים עכ"ל. וז"ל רש"י עולמך תראה בחייך. כל צרכך תמצא.

עלס מנחות דף ס"ו: ובכורות דף נ"ז: כנף רננים נעלסה נושא עולה ונתחטא עכ"ל. ע"ש ובפירוש רש"י:

עלף חולין דף ג': אבל לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים לא ישחוט שמא יתעלף (פי' רש"י לשון עייפות וחלישות הלב שאינו יכול לראות מכת חרב אפי' בבהמה לשון ותתעלפנה הבתולות) שבת דף ט': לא יכנס סמוך למנחה למרחץ להזיע שמא יתעלף פירוש לשון עייפות כמו על ראש יונה ויתעלף עכ"ל. לפנינו איתא יתעלפה פי' רש"י פשמי"ם בלע"ז:

עלץ עירובין דף נ"ג: אמרי לי' לרבי אבהו הצפיננו היכן רבי אלעאי צפון אמר להן עלץ בנער' אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו. פי' הצפיננו הראה לנו ענין צופה ורואה צפון עניין צפנת פענח כלומר היכן טמון עלץ בנערה יש מי שאומר אשה שמא שנשא אשה כהנת מזרע אהרן והיא אחרונית עירנית מבנות הכפרים כדגרסינן בביצה דף ל"ב. אלפסין חירניות מאי חירניות אמר רב יהודה עירניות מאי עירניות אמר אביי צעי חקלייתא. אחרונית היא אשתו אחרונה שכבר נשא אחרת ויש אומרים שמש ששנה מסכתא מתורת כהנים כגון שחיטת קדשים וכיוצא בהן. עירנית כלומר משנה חיצונה. אחרונית שגרסה באחרית ימיו עכ"ל: ורש"י פירוש עירנית בעלת חן וחריפה כאדם ער:

עלת שבת דף קי"ט. אשכח ביה מרגניתא זבנה בי"ב עליתא דדינרי עכ"ל. לפנינו איתא בתליסר וע"ש ברש"י וז"ל תריסר עיליתא דינרי עליות מלאות דינרי זהב וגוזמא בעלמא הוא כלומר הון עתק מאוד וכו'. ורבינו פי' עילתדדינרי פירוש כלי קטן כמו אנטל:

עמד א' כתובות דף כ"ח. מעמד ומושב היה לפלוני במקום הזה עכ"ל. לפנינו איתא מעמד ומספד ועיין פירוש רש"י מקום היה לו כאן להספיד מתיו כשמוליכין לבית הקברות שלו לעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת: שם באות הנ"ל יבמות דף ק"ו. ישיבתה זו היא עמידתה פירוש ישיבתה בלא יבום זו היא עמידתה וכן תתקיים יפה אמר לה והא ידעה כלום יודעת זו כלום שאינו מתכווין לשם יבום עכ"ל. לפנינו איתא אמר לה ידעתי לי' אמרה ליה אין ממונא הוא דחזי לה וכו' וע"ש פירוש רש"י וכאן דברי רבינו צריך תיקון קצת: עוד שם באות הנ"ל ברכות דף כ"ח. נר ישראל עמוד הימיני. פירוש שני עמודים היו במקדש ועליהם כל הבנין עכ"ל. וז"ל רש"י שני עמודים העמיד שלמה באולם שם הימיני יכין ושם השמאלי בועז (מלכים א' ז') והימיני לעולם חשוב:

עמץ סנהדרין דף ק"י. כל דחמי לה דהוא שלחה ערטיל עמיץ עינוי ואזיל פירוש כמו עוצם עיניו עכ"ל. לפנינו איתא נוסחא אחרת והתחלתו בדף ק"ט: און בן פלת אשתו הצילתו וכו' אותבה על בבא וסתרתי' למזיה כל דאתא חזייה הדר וכו':

עמר א' שבת דף כ'. עמרניתא דביני ביני. פירוש לשון צמר שיש בין קליפה ובין האילן רך כעין צמר בארז שמו לכש עמרניתא דערבא שמו פתילת האידן עכ"ל. לפנינו איתא בעמרניתא דאית ביה: שם באות הנ"ל חגיגה דף ט"ו: שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר כל עמרי' דנחית ליורה סליקי פירוש כל אותו הצמר שנותנין ליורה גדולה לצבוע עולה בכולה הצבע יפה אמר ליה כל דהוה נקי על גב אמו סליק דלא הוה נקי אגב אמו לא סליק כלומר כל אותן הצמר שהוא נקי ואינו מלוכלך בטיט קולט הצבע יפה כך רבי עקיבא בתחילה היה יפה עלה בשלום וירד בשלום אחר שמתחלה לא הי' הגון לא ירד בשלום עכ"ל. עיין שם בפי' רש"י ותוספות:

עמר ג' סנהדרין דף פ"ה: הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו ברשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו. פירוש ענין שמוש עכ"ל. ז"ל רש"י פרשת תצא כ"א פסוק י"ד לא תתעמר בה לא תשמש בה בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש עימראה מיסודו של רבי משה הדרשן למדתי כן:

ען א' סנהדרין דף כ"ו: ואמר רב נחמן החשוד כשר לעדות אמר לי' רב ששת עני מרי ארבעים בכתפי' וכשר ובמנחות דף פ"א. איהך דקיימא תודה היא הא לחמה והא תיהוי תמורה אמר ליה רב נחמן עני מרי ארבעים בכתפיה וכשר. פירוש ענני אדוני הוא חייב מלקות. אף על גב דלא ידעיה אי בעל וודאי נקיטינן מלקין על לא טובה השמועה עכ"ל. הך אע"ג וכו' קאי אדלעיל היינו בסנהדרין וכן כתבו רש"י ותוס' שם ע"ש:

ען ב' שבת ל"ג. על עינוי הדין פירוש הדיינין שמענין את הדין לאחר שיודעין הדין מאחרין אותו. עיוות הדין הדיינין שמעוותין את הדין. קלקול הדין בעלי הדין שמקלקלין את הדין עכ"ל. וז"ל רש"י עינוי הדין שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר הדין משהין אותו. עיוות הדין. שמעוותין אותו מזידין: קלקול הדין שלא היו מתונים בדין לעיין בו כל צרכן ונתקלקל מאליו:

ען וי"ו יבמות דף מ"ד. ארבעה אחין נשואין ד' נשים ומתו אם רוצה הגדול שבאחין ליבם את כלן הרשות בידו גמרא אימא ארבעה מאחין הרשות בידו ושבקינן ליה והתניא ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת וכו' לא צריכא דאפשר לי' אי הכי אפילו טובא נמי עצה טובה קמשמע לן ד' אין טפי לא כי היכי דנימטינהו עונה בחדש. פירוש רבינו חננאל ז"ל אדם הראשון בערב שבת שימש תחלה. בכתובות דף ס"ב עונה של תלמידי חכמים אימת מערב שבת לערב שבת. אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. וגם על זה פירוש שבו נברא אדם הראשון וקשיא הא דתנן בסוף פרק אע"פ ואוכלת עמו מערב שבת לע"ש ומפרש רבי יוסי ברבי חנינא (לפינו איתא רב אשי) אמר תשמיש עכ"ל. לא איתברר מה קא קשיא לי' אמנם דע שטעות נפל וצ"ל מלילי שבת כי כך נשנית המשנה שם דף ס"ד: ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת מאי אוכלת רב נחמן אמר אוכלת ממש רב אשי אמר תשמיש תנן אוכלת עמו לילי שבת בשלמא וכו' והנה לפירוש ר"ח שקבעו זמן בע"ש על סמך שאדם הראשון שימש תחלה ושבו נברא [כדאיתא בסנהדרין דף ל"ח: שמינית עלו למטה שנים וכו'] ומשום דנקט בע"ש ס"ל לר"ח דע"ש ממש קאמר ולפיכך כתב רבינו הערוך וקשיא הא דתנן בסוף פרק אע"פ בכתובות ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ומפרש רב אשי תשמיש הרי דמוכח דחיוב עונה דנקיט בכל מקום היינו בליל שבת דוקא וכן פירוש רש"י דף ס"ב בזה"ל מערב שבת וכו' שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף עכ"ל. עי' קונטרס:

ענג ב' בבא קמא דף פ' ובלבד שלא ישהא את הענוגה שבהן שלשים יום. פירוש אחרונה כמו הלהן תעגנה כלומר תתאחרנה עכ"ל. לפנינו איתא העגונה וז"ל רש"י העגונה מאוחרת כמו הלהן תעגנה (רות א') תאחרנה מלהנשא: וגירסת רבינו צ"ע שמביא ראיה מן תעגנה על ענג ולולא דמסתפינא הייתי אומר דערך זה צריך להיות לעיל בערך עגן וטעות נפל בספרים:

ענוה פאה פרק א' אע"פ שאמרו אין פותחין לפאה מששים הכל לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי הענוה. פירוש קמה כדפרשינן לעיל בענב. פירוש אחר קשירת הדבר הפרוד בלשון הקודש קרוי עניבה תרגום לולאות ענובין וכמו עניבה בקשירה ותנא שאמר ענוה בוי"ו אפשר שהוא במקום בי"ת וי"א לפי ענותו של בעל השדה מן וענותך תרבינו פירוש לפי גודל השדה ולפי רוב העניים שדהו מרובה ועניים מועטין נותן לפי שדהו שדהו מועטת ועניים מרובין נותן לפי עניים עכ"ל. עיין מה שכתבתי בסייעתא דשמיא בגליון המשניות:

ענקוקלות ערלה סוף פרק א' ענקוקלות והחרצנים והזגין וכו' אסורים בערלה וכו'. פירוש ענקוקלות הרכים שבראשי הגפנים כמו שפירוש רב אחא משבחא בשאילתות והי נינהו קנוקנתא כדאמר קנוקנות גפנים עכ"ל. כמו שפירוש רב אחא משבחא בשאילתות ריש פרשת וישלח סימן כ"ד שאילתא וכו לא אסרה תורה קנוקנית שבו [חולין דף צ"ב.] וכו' כי היכי דאמרינן קנוקנות גפנים עכ"ל. (אמר המעתיק עיין בפירושי הרמב"ם והר"ש במשניות שבגמרא ובפירוש הרב מברטנורה לפירוש המשנה שבמשניות וכולם פירשו שהן ענבים שלקו קודם גמר בשולן ונפלאתי על הגאון מהר"י בערלין שלא הערה בהם ומפירושם כלום וגם במשניות לא הערה מפירוש הערוך כלל והמה רחוקים מאוד לפענ"ד כי רבינו הערוך לא הזכיר בהם לקותה כלל רק רכים שבראשי הגפנים וצע"ק):

עשר (רבינו כתב כאן ערך עשר כאילו היא כתובה בסמ"ך באשר שהיא נקראת בשמאלי אבל עשר בשי"ן הימני כתב רבינו במקומו הראוי) ברכות דף נ"א: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו' הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ בחי כרב אשי דאמר על הארץ. ובברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני כי הוא יין חי דקיימא לן בברכת הארץ נותנין עליו מים אם הוא חי דהא אמרינן בברכות דף נ': מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכת המזון שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים עכ"ל. לפנינו איתא אמר רב ששת ובברכת הארץ ועיין תוס' בפסחים דף ק"ח: ד"ה שתאן וכו' כתבו זה בשם הערוך: שם באות הנ"ל מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו ורבי יוחנן אפילו לסייע בשמאלו עכ"ל. לפנינו איתא אמר רבי יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין אמר רב אשי הואיל וראשונים שאלו ולא איפשיטא להו אנן נעביד לחומרא: עוד שם באות הנ"ל תענית דף ה'. (כי שתים רעות עשה עמי) עשרין ותרתי שביקא להו. פירוש הלא הם מפורשים מהדין קרא ולקמי' כ"ד ואמאי חשיב ב' ושביק כ"ב ואלו הן א' אותי עזבו ב' לחצוב להם ג' עזבך את ה' אלקיך ד' רעתך ה' ומשובותיך ו' ולא פחדתי ז' ולא אעבור ח' צועה ט' זונה י' נהפכת י"א נכתם עוונך י"ב לא נטמאתי י"ג דרכך בגיא י"ד כי אהבתי זרים ט"ו ואחריהם אלך י"ו הובישו י"ז מלכיהם י"ח שריהם י"ט כהניהם כ' נביאהם כ"א אומרים אבי אתה כ"ב ולאבן את ילדתני כ"ג כי פנו אלי עורף כ"ד כי מספר עריך היו אלקיך יהודה ואמרינן נמי דהני דאמרן הכא כ"ד רעות דכתיבי בענין התשפוט ודמי דהכי הוא בוודאי ואלו הן א' עיר שופכת דם ב' ועשתה גלולים ג' טמאת השם ד' רבת המהומה ה' איש לזרועו היו בך למען שפך דם ו' ז' אב ואם הקלו בך ח' לגר עשו בעשק ט' יתום י' ואלמנה י"א את קדשי בזית י"ב ואת שבתותי חללת י"ג אנשי רכיל י"ד אל ההרים אכלו בך ט"ו זמה עשו בתוכך י"ו ערות אב גלו בך י"ז טמאת הנדה ענו בך י"ח ואיש את אשת רעהו י"ט ואיש את כלתו כ' ואיש את אחותו כ"א שוחד לקחו בך כ"ב נשך ותרבית כ"ג ותבצעי כ"ד ואותי שכחת בספר אחד כתוב תרתי הווין והא כ"ד הווין. ס"א תרתי הוא דעבוד כ"ד שביקא אמר לי' הכי אמר ר' יוחנן כל אחת ואחת שקולה כשתים שנאמר כי שתים רעות וגומר ובתרה שמעתא אחריתי כי עברו וגומר ותו לא וגומר זאת אגדה היא ויש שאומרים בפירושא דהני כ"ד דקאמר לאו דווקא האי מניינא אלא לרעות נפשי' קא מיכוין ודקאמר כ"ד ובלשון הבאי וגוזמא כדכתיב מהכות כסיל מאה כי שבע יפול צדיק וקם כי שבע תועבות בלבו ולמך שבעים ושבעה וכיוצא בהם ואי אמרת היכי כ"ד אמרי רגילי רבנן במאי דנפישי למימר כ"ד כי ההיא דב"מ פרק הפועלים דף פ"ד. אמר לי' דין כבר לקישא דאי הוה בר לקישא הוה מקשי לי כ"ד קושיי ומפריקנא לי' כ"ד פירוקי וממילא רווחא שמעתא וכן אמרי בסוף המדיר בכתובות דף ע"ז: כ"ד מוכי שחין היו בירושלים. כל אלו פירושים מן רב האיי גאון. ומניין של יחזקאל הוא העיקר בעניינו שכן מצינו מפורש בויקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים ר' יודן בשם ר' יוחנן כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא על הגזל עכ"ל. וז"ל רש"י בתענית שם עשרים (וארבע וצ"ל) ותרתי שביקא להו בתמי' בפרשת התשפוט כ"ד עבירות שעברו לישנא אחרינא על כ"ד ספרים: עוד שם באות הנ"ל כלים פרק א' עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות שאלו את רב האיי עשר קדושות ששנינו בריש כלים כשתחשוב אותן יבוא י"א והשיב כך ארץ ישראל אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום שמונעין ממנו מקצת טומאה או שמונעין מקצת בני אדם להיכנס אליו ואין בסתם ארץ ישראל קדושה זו והבאת ביכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינן בקדושות הללו וי' קדושות בארץ ישראל הן וסדר אחד הן כל אחת כתורתה עכ"ל. הרב מברטנורה כתב כן בשם הגאונים ואית דמפרשי דתנא קמא דחשיב עשר קדושות רבי יוסי היא וכו' ע"ש וכ"כ הר"ש:

עוף א' סוטה דף מ"ה. עפו עמריו לתוך שדה חבירו. פירוש כמו ויעף אלי שהפריחם הרוח ונתלו באילן עכ"ל. לפנינו איתא שצפו:

עף ג' כתובות דף ס"ז:אמר מפיק כולי האי עייפינהו ניהליה ושדר לי' עכ"ל. בגמרא כך איתא מר עוקבא הוה עניא בשבבותי' דהוה רגיל לשדורי לי' ארבע מאה זוזי וכו' יומא חד שדרינהו ניהלי' ביד ברי' אתא אמר לי' לא צריך א"ל מאי חזית א"ל חזאי דקא מזלפי לי' יין ישן אמר מפנק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהלי' וז"ל המהרש"א בד"ה ד' מאה זוזי וכו' ואע"ג דבשני מאות זוז לא מיקרי שוב עני ואסור לקבל צדקה מ"מ ד' מאה זוזי בפעם אחת שרי לעני לקבל כדתנן במתני' דפאה [אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול] ומיהו כי עייפינהו ושדרינהו ניהלי' בו ביום קשה האיך קבל הכפל והלא כבר קבל ד' מאות זוז ונעשה עשיר ודוחק לומר שכבר הוציא בו ביום יותר מב' מאות זוז עד שלא נשארו לו ב' מאות זוז עכ"ל. והנה עוד יש לדקדק למה אמר עייפינהו ושדרינהו הכי הוה לי' למימר הדר שדר לי' עוד ד' מאות זוז ותו כי חזא דקא מזלפי לי' יין ישן ועלה בדעתו שאין צריך [כמו שהגיד אח"כ לאביו] מה ראה לדבר זה שנתן לו ד' מאות זוז ששלח לו אביו כזאת לפי שהוא סבור שהוא עני אבל לפי מה דחזי השליח דקמזלפי לי' והחזיק להאי גברא דקמזלפי לי' לעשיר ואסור לקבל צדקה וא"כ למה הפסיד מעות אביו שלא על מנת כן שלח לו. ולכך נראה וודאי דהאמת כן דמר עוקבא שלח ביד פיקח וברי' דמר עוקבא כד הוי חזי מעשה דקמזלפי לי' יין ישן לא נתן לו כלום וחזר אל אביו בצרור כספו להשיבו אל אביו וא"ל לא צריך אמנם מר עוקבא השיב לבנו מפנק כולי האי עייפינהו [ופירש"י כפלינהו וכן לפי התרגום שהביא רבינו וכן גלימא עיף קמיעף שפירושו הדבר בעצמו כפולה] דהיינו לאותן ת' זוזי שהחזיר לו הניח עוד ת' זוזי וזהו עייפינהו ושדרינהו ניהלי' והשתא שפיר הי' מותר לקבלן דאפילו אלף נותנין לו כאחת [ולא אכחד כי מצאתי בילקוט פרשת וישב תוך רמז קמ"ה העתיק מר עוקבא וכו' דהוה רגיל וכו' לשדורי לי' מאה זוזי וכו' ולגירסת הילקוט ליכא להקשות מידי]: שם באות הנ"ל חולין דף נ"א: גלימא עיף מיעף עכ"ל. לפנינו איתא עוף ומעופף ופירש"י כפולה הטלית וכו' [וקצת יש לדקדק דלא נקט גלימא כמו דאמר בגמרא]:

עפר א' שבת דף נ'. עפר לבונתא שרי. פירש עפרורית שללבונה תרגום לבונה זכה לבונתא דכיתה ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות ואהילא גופי' כדאמרינן בתינוקות בנדה דף ס"ו: דרש רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל וכו' עכ"ל. לפנינו איתא בחול ורש"י לא פירש כלום:

עצב א' שבת דף קמ"ז. אין מעצבין את הקטן. פירוש מיישבין איבריו של קטן ומיישב בידו חוליות של שדרה אחת על חברתה וזה עיצוב מלשון עצבון עכ"ל. וז"ל רש"י אין מעצבין לשון ידיך עצבוני (איוב י') וכו'.

עקל א' שבת דף קמ"ד. מוחל היוצא מעקל בית הבד טמא. פירוש עקל שם הכפיפה שעוצרין בה הזיתים והיא עשוי' כמין קופה ואינה כולה גדולה אלא מסורגה כמעשה מצודה ושבכא ואחר שעוצרין הזיתים ונשאר הגפת שהן הגרעינים של זיתים מכניסין אותן באותו עקל ונסחט מן הגפת כל שמן שנשאר בו ונותנין על העקל ממל שהיא מפרכתא ועוד מפורש בערך לולב עכ"ל. ורש"י כתב פירש זה בשם רב האיי בע"ז דף ע"ה ד"ה גורגי:

עקס א' ברכות דף נ"ח: וגמירי דאי לאו עקוסא דאקרבא דמוניח בנהר דינור. פירוש נראין הדברים שעוקץ עקרב מכוכבי כימה שהן ממונין בצנה עש הוא זנב טלה עירובין דף ק': הא דאית לי' עיקסא. פירוש יש למנעל לסופו עוקץ חד ושובר את העשבים עכ"ל. לפנינו איתא עוקצא (וכ"כ במוסף אההיא דהביא רבינו הא דעירובין):

עקץ ב' סנהדרין דף מ"א. כגון שעקץ תאנה בשבת דעלה קא מיקטיל פירוש עקר עכ"ל. וז"ל רש"י ד"ה שעקץ. דקץ וחתכה מעוקצה. ועי' היטיב רש"י ב"ק ע'. ד"ה עקוץ לך תאנה וכו' וצ"ע:

ער א' עירובין דף ח'. רב ור' חייא ור' יוחנן אמרי מותר להשתמש תחת הקורה וכו' שם דף ט'. אמר אביי מסתברא מילתא דר' יוחנן תחת הקורה אבל בין לחיין אסור ורבא אמר בין לחיין נמי מותר אמר אביי מנא אמינא לה דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח וכו' אע"פ שאין בו ד' על ד' נריך לחי אחר להתירו ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לר"ה מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אין מצא מין את מינו וניעור וכן איתא עוד הא לישנא בסוף הסוגיא שם גבי מבוי שרצפו בלחיין ע"ש. פירוש פתוח לכרמלית שהיא דומה לו נתערב בין הלחיין עם הכרמלית ונשתתף לו ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיין עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנה וכו' פתוח לרשות הרבים שאינה ממינה אינה מתעבת עמה. ובבכורות דף כ"ב. כ"ג. מצא מין את מינו וניעור עכ"ל. בעירובין ובבכורות לא פירש"י על מלת וניעור. אכן בעבודה זרה דף ע"ג. האריך בזה הלשון ד"ה מצא מין את מינו וניעור וכו' ולשון ניעור כאיש אשר יעור משנתו (זכריה ד׳:א׳) כמו הניעור משנתו [אבות פרק ג'] וכל היכא דתנן מצא מין את מינו וניעור היינו פירושה ויש מפרשים וניעור נוער מתורתו ונדבק בחבירו ונתחזק וא"כ נוער מיבעיא לי' עכ"ל רש"י.

ער יו"ד בבא קמא דף קי"ט. ת"ר אין לוקחין מן הגרדי לא עירין וכו' עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני צמר עיין ערך ארא) עכ"ל. לפנינו איתא אירין:

ער י"ג תרגום ואת הפרס ואת העזניה וער ועזיא עכ"ל המוסף. וכן איתא במתורגמן עד לאפוקי ממה שראיתי בקצת חומשין נדפס ועד:

ערב א' ראש השנה דף י"ו: אמר רבי יצחק וכו' למה תוקעין בר"ה וכו' אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן. פירוש כמו שמצינו שיש מלאך מליץ פודה כך יש מלאך משטין ומכונין ישראל ואומרין בכל לבם שאם יעמוד משטין עליהם לדקדק במצות ומאחר שרואה המשטין שמחבבין המצות מיושב ומעומד כאילו מתעכב מלהסטין עכ"ל. וז"ל רש"י כדי לערבב שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו עכ"ל: שם באות הנ"ל פירוש אחר כתוב בירושלמי בלע מות לנצח וכתיב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' וכי שמע שטן קל שופרא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד תניין לי' אמר ודאי ההוא שופר דיתקע בשופר הגדול מטא זימנא למיתבלע ומרתיע ומתבלבל ולית לי' פנאי למיעבד קטיגוריא עכ"ל. ז"ל תוס' ד"ה כדי לערבב פירש בערוך דכתיב בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא וכו': עוד שם באות הנ"ל ומכאן אנו למידין דבעינן ל בעמידה כמו ל' בישיבה והני דמחמרי ועבדי ל' כדיתבי ול' בלחש ול' על הסדר כנגד מאה פועיות דפעיא אימי' דסיסרא ואלו י' אינון כשגומרין כל התפלה קל תקועיא דיחידאי מתבעי למיהוי י' תשר"ת תש"ת תר"ת והן ק' עכ"ל. הביאו תוס' בר"ה דף ל"ג: בד"ה שיעור תרועה. עוד שם באות הנ"ל ביצה דף י"ב. מר סבר עירוב הוצאה לשבת עירוב הוצאה לי"ט. פירש י"ט לדברים שאינן צורך אוכל כשבת מה שבת אין מוציאין מרשות לרשות בלא עירוב כך ביום טוב עכ"ל. ע"ש פירש"י ותוס':

ערב ב' כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראי אחרונה ערב. בבא בתרא דף קע"ג: המלוה את חבירו על ידי ערב וכו' רשב"ג אומר בן כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן. גיטין פרק מי שאחזו דף ע"ד. אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי איסטלית ואבדה איסטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמי' וכו' עכ"ל, לפנינו איתא שתתני לי אצטליתי ואבדה איצטליתו:

ערב ד' עבודה זרה דף כ"ז. יבמות דף ע"א. ערבי מהול וגבעוני מהול עכ"ל צ"ל וגבנוני עין לעיל ערך גבן:

ערן שבת דף פ'. כי תניא ההיא בעירניות. פירוש בנות כפר שאינן רגילים לצאת לשוק שאין שוק לצאת בו ויש אומרים בנות כפר שאינן צנועות עכ"ל. וז"ל רש"י בנות כפרים אינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם ועמה מועטין ואינן מכסין פניהם וכוחלות שתי עיניהן:

ערס ג' יומא דף מ"ז. אמרו עליו על ר' ישמעאל בן קמחית שהי' חופן ארבעת קבין במלא חפניו ואומר כל הנשים זרדו וזרד אימא עלה לגג איכא דאמרי בערסן וכדרבה בר יונתן דאמר רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל ערסן יפה לחולה ואיכא דאמרי בשכבת זרע וכו'. הא דרבה ב"ר יונתן בנדרי' דף מ"א ערסן יפה לחולה לרפאותו מאי ערסן אמר ר' יונתן חושלא דשערי עתיקתא רב יוסף אמר סמידא דשערי עתיקתא דריש נפיא אמר אביי ובעיין בישולא כי בשרא דתורא. פירוש מפני שהיו בניה של קמחית בעלי כח שגדלם בערסן שמאמץ כח החולים וכל שכן הבריאים ויש אומרים בשכבת זרע כמו שהיתה עושה בת שבע אם שלמה כמפורש בערך בר בטני וכדכתיב ותזרני חיל למלחמה וכתיב ותאזרני חיל למלחמה אמר דוד וכו' זירתני וזרזתני. זריתני כדכתיב הנה הוא זורה את גורן השעורים וזירזתני אימצתני כל העולם כולו נוצרין מברור של טפה ואני מן הברור שבברור עכ"ל. ז"ל רש"י ביומא דף מ"ז. איכא דאמרי האי זורד בערסן קאמר ויפה הוא לחולה וסתם נשים מעוברות חולו נינהו ואוכלי זריד וערסן שהן מיני מאכל חיטין כדאמרינן במס' ברכות (דף י"ז) חילקא חיטי דמתברי באסותא לתרי תרי טרגוס לתלת תלת זריד לארבע ארבע ערסן לחמש חמש והכי קאמר כל הנשים תקנו להם זריד וערסן להברות אותן מעוברים וכו' אזכה ואגמר' לדברי רש"י על בור יין חדא במ"ש דמין זה מיתברי לב' ב' ומין זה לג' ג' אינה בברכות ולא בשום דוכתא כי אם במועד קטן דף י"ג: [ורש"י בעצמו בברכות מביא הך דמועד קטן ושם לא נזכר כי אם חילקא וטרגיס וטיסני לארבע ארבע אבל זריד לא נזכר וגם ערסן לא נזכר כלל וגם לא נזכר שום מין דמיתבר לה' ה' שם במ"ק. תו במ"ש רש"י דזריד הוא יפה לחולה הלא על זה לא מייתי הש"ס ראיה עלה שזריד הוא יפה לחולה כמו דאייתי ראיה על ערסן שיפה הוא דאמר רבה בר יונתן אמר רב יחיאל ערסן יפה הוא לחולה. ועוד דהא אהך דערסן יפה לחולה קאמר הש"ס בנדרים דף מ"א: מאי ערסן ומפרש ר' יונתן חושלא דשערי ופירוש רש"י קלופות פשיטא לסברת רב יוסף דאמר סמידא דשערי עתיקתא מבואר להדיא דערסן אינו בגדר המינים דמיתברי וגם מבואר להדיא דערסן הוא משעורים ואיך אמר רש"י דערסן מיתבר לה' ה' וגם אמר שהוא מאכל חיטין וחס ושלום לומר דלרש"י אישתמיטתי' גמרא ערוכה. עיין מה שכתבתי לעיל ערך זרד:

ערס בבא בתרא דף מ"ו: בעריסי בתי אבות. פי' עריס ידוע לאותה משפחה ומנהיגם להשלים הכל בידו והוא הנותן לבעל השדה חלקו וכל מי שהוא בענין זה ואפילו נתן חלק שאר העריסין ולקח הוא חלקו של בעל הבית אין לו חזקה אמרי הרמנא שווי' פירוש מורשה עכ"ל לפנינו איתא באריסי וכו' וכן בכל מקום איתא אריס באל"ף:

ערס ה' גיטין דף ו'. רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא ורב ששת משכונה לשכונה ורבה באותה שכונה עכ"ל. צריך להיות רבא עיין שם בסוגיא:

ערקא א' עבודה זרה דף י"ב: לא ישתה אדם מים מן הנהרות לא בפיו ולא בידו מפני סכנת ערקא מאי סכנת ערקא מסייא לי' לר' חנינא דאמר הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת. תולעת ארוכה ומצוי' במים וכשנופלת על הבשר נתלית בו ומוצצת את הדם וכל זמן שהיא מוצצת מתמלאת מן הליחה שמוצצת ומתנפחת עד שתהיה כמו חבית וכשאדם בולעה בתוך המים מוצצת ליחה שבמעיו ומתגדלת במעיו ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה בפרק מומין אלו בבכורות דף מ"ד: בגמרא כריסו צבה ותיפוק ליה משום סכנת ערקא אהא קיממא דתניא מעשה באדם אחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה מפני מה אמרו שזה שכריסו צבה מפני שלא השתין דלמא עקרא בלע וצבתה כריסו ופרקינין שהיה אותו האיש שותת והבולע ערקא כל לחלוחית שבמעיו מוצצת ערקא מכאן ידעינן מפני שביקש להשתין ולא השתין נמצאת כריסו צבה. ס"א עלקא כרום זלות תרגומו כעלקא דמצצא דמהון דבני אנשא עכ"ל. ובגמרא איתא עלוקא ותוס' ד"ה הבולע נימא וכו' הביאו כל הנזכר כאן עד דמהון דבני אינשי ככתבו וכלשונו בשם הערוך: שם שבת דף ק"ט: במשנה אבל אוכל הוא את יועזר וכו' מאי יועזר פוטנג למאי אכלי ליה לעקרתא. פירוש גם זה תולעת שבכבד כמו אותו שפירשנו אבל זה נברא מאותו מאכל שמפרש בגמרא עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות כתוב ארקתא וערקא נקרא בלשון מקרא עלוקה וכן בלשון ישמעאל עכ"ל לפנינו איתא מאי יועזר פותנק:

ערקא ב' סנהדרין דף ע"ד: מאי מצוה קלה אמר רבה בר יצחק אמר רב אפילו לשינוי ערקתא דמסאנא. פירוש ישראל קושרין שחורה משום דמיאבלי על ירושלים כדאמרינן בבבא קמא דף נ"ט. מאי טעמא סיימת מאסני אוכמי אמר דמאבלנא אירושלם וגזרו הגוים לשוויה לבנה עכ"ל. ועיין תשובת הרשב"א סימן תי"ט מה שהקשה על פירוש הערוך מסוגייא דתענית דף ך"ב. מ"ט לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי אמר כי היכי דלא לידעי דיהודה אנא ע"ש ועיין תוספות ב"ק דף נ"ט: ד"ה דהוה ותוס' סנהדרין דף ע"ד: ד"ה אפילו:

ערקמא יומא דף ע"ח. מגלה דף כ"ח: ריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא ערקומא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפי' עכ"ל. פירוש רש"י שלולית של מים המכונסין ע"כ. אבל ביומא ובקידושין לא פי' כלום וכן במגילה דף ט"ו. לא פירוש רש"י כלום:

עש ב' פסחים דף קי"ב. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. פירוש עשה שבתך במאכל ומשתה ומלבושי' כמו ימי' החול ולא תצטרך לבריות עכ"ל. וכן איתא סוגיא זו בשבת דף קי"ח.

עשק א' בבא מציעא דף קי"א. אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עשק יש לך בידי ואיני נותן לר זהו גזל רבא אמר היינו גזל להכי אפקי' רחמנא בתרי לשני לעבור עליו בשני לאווין עכ"ל לפנינו איתא נתתיו לך זה גזל וכך צריך להיות וגרסת רבינו צע"ג וצריכין אנו להגיה':

עשר כתובות דף מ"ח. רבי יהודה אומר האומר אם מת לא תקברוהו מנכסי אין שומעין לו לאכל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור עכ"ל לפנינו איתא רב מתנה:

עששית ברכות דף נ"ג. עששית שהיתה דולקת כל היום למוצאי שבת מכבה ומדליקה עכ"ל לפנינו איתא למוצאי שבת מברכין עלי' ופירוש רש"י עששית לנטירנ"א שהיתה דולקת והולכת מע"ש ובבית ישראל למוצאי שבת מברכין עלי' לפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת עכ"ל. הן אמת שהוכרח רש"י לפרש כך ממה דאמר תניא נמי הכי עלמה דאמר דאור של חי' ושל חולה מברכין מפני ששבת ממלאכת עבירה וא"כ ע"כ דהך ברייתא דמייתי הש"ס לתניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת על כורחיך מיירי שהודלקה מע"ש והואיל ושבת ממלאכת עבירה לכך למ"ש מברכין עלי'. אמנם כל הרואה יראה דהעיקר חסר מהברייתא ופשטה דברייתא משמע שהודלקה בשבת דהברייתא לא הזכירה כלום מע"ש. ותו מאי אולמא דהך ברייתא מברייתא שהביא הש"ס כבר דשל חיה ושל חולה מברכין עליה. איברא לגרסת הערוך אתי שפיר וקאמר תניא נמי הכי על מה דאמר לעיל דעל אור שלא שבת ממלאכת עבירה אין מברכין עליה ממה דתניא עששית וכו' למ"ש מכבה ומדליקה דוקא. וז"ל הרב אלפסי תנו רבנן אור ששבת מברכין עליו ושלא שבת אין מברכין עליו מאי לא שבת שלא שבת ממלאכת עבירה תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו מביאין ממנו אור להבדלה עכ"ל והנה לפי גרסת הרב אלפסי נמי צריכין אנו לומר מדלא קתני מברכין עליה משמע דאסור אלא דשרי רק להביא ממנה אור להבדלה דהיינו שידליק במ"ש מאותה עששית כמו דשרי ישראל שהדליק מכותי וקמ"ל דלא גזרינן אטו עמוד ראשון [עיין בסוגיא דברכות שם] הכי נמי לא גזרינן אטו עששית גופה וא"כ התניא נמי סובב והולך לסיוע מה דאסור אור שלא שבת ממלאכת עבירה כמו שפירוש רבינו והוי יודע שהרא"ש העתיק תניא נמי הכי עששית וכו' למ"ש מברכין עליו ובתחלה הביא הסוגיא ככתבה וכלשונה של הרב אלפסי ונפלאה ממני שלא הביא גרסת הרב אלפס בסוף: עוד שם באות הנ"ל דף קנ"ד: היתה בהמתו טעונה טבלא ועששיות מתיר החבלים והשקים נופלים מאיליהן וכו' פירוש רש"י עששיות מש"ש בלע"ז אבל לעיל מ"ג. (וצ"ל מ"ד.) פירוש רש"י כוס גדול של זכוכית שקורין לנפ"א. בר"ה דף כ"ד ראינוהו בעבים ראינוהו בעששית פי' רש"י קנדיל"א בלע"ז:

עתר סוכה דף י"ד. הואיל וראויות להופכן בעתר. וביבמות דף ס"ד. ובסוכה י"ד. מפני מה נמשלה תפלת צדיקים כעתר לומר לך מה עתר מהפך וכו' עכ"ל. ודע דבימות פירוש רש"י עתר פל"א בלע"ז אבל בסוכה פי' רש"י פורקא בלע"ז והסכימו תוספות בסוכה לפי' רש"י והוקשו על פירושו שכתב ביבמות:

נשלם אות עי"ן ונתחיל אות פה