דב ב' (שבת ק"ד): הני בעו לדבויי והני לא בעו לדבויי (ובביצה דף כד) היכי דמי אין מחוסר צידה ומסקינן שבאות לכלובן לערב ולא בעו לדבויי. פירוש דבויי שאורב להן כדרך שהצייד אורב לצידו וכו' ושמא רבויי ברי"ש. עכ"ל לפנינו איתא הני עבודו לרבויי ועיין לקמן ערך כלב ב' האריך רבים בפירושו ע"ש:

דבב ב' חזינהו לשיפוותיה דקא מדבבן. עכ"ל לא ידעתי איה מקומו ואולי נמצא (בתענית דף כב) גבי ירמיהו חזי ליאשיהו. אמנם לפנינו איתא חזי לשפותיה דקא מרחשן וכו':

דבק א' אמר ליה רב יוסף האי דובקא דידך הוא (בעירובין בהלכה קמא פרק הדר דף מו) עכ"ל. לפנינו איתא האי דיוקא דילך הוא (במעילה ט"ז) אכן זה שכתב רבינו גמ' בעירובין בהלכה קמא דפרק הדר. נעלם ממני: עוד שם (שבת ע"ו) דבק כדי ליתן על הכתית. עכ"ל. לפנינו איתא דבש כדי ליתן על הכתית לכך נראה דצ"ל דבק כדי ליתן על ראש השפשף (משנה שבת דף ע"ח):

דגל א' (שבת דף ס"ג) שני תלמידי חכמים המדגילין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה (ובע"ז דף כ"ב) מכתבא גללא בזע ודגלו בחבריה ידע: פירוש שני תלמידי חכמים המקשין ומכחישין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן עכ"ל. הביאו תוס' (בע"ז כ"ב). ד"ה דגלא: עוד שם באותו האות ורבינו גרשום פי' מכתבא שקורין גדפא דמכתב חוקק אבן של שיש ורכיל מכיר בחברו רגלו כמו וירגל בעבדך וכו' עכ"ל. כפירוש הזה של ר"ג כתב רש"י בע"ז שם:

דגם (בעדיות פ"ה) דוכמא השקוה. מהו דוכמא דכוותה. פי' גרים שכמותה השקוה. כלומר גינה שמעיה ואבטליון. הדא אמרה המבזה את הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי. שאלו לפני רב האי גאון אשכחן בפירוש דאית גבן דדיכמא מי צבע אי הכי מפרשו רבנן מי צבע למאי טעמא אשקיוה. והשיבם הכי קאמר עקביא בן מהללאל לא אשקיוה מי סוטה הן וכו' עכ"ל. ז"ל תוס' (בברכות דף י"ט) דוגמא השקוה. פירש רש"י לפי שהיתה גיורת כמותם שהיו גרים. וכן משמע בירושלמי במ"ק (פרה ג') מהו דוגמא דכוותה. ובערוך פירש דוגמא מי צבע אבל לא היו מרים ממש ולא מחקו התורה עליה אלא ליראה אותה עכ"ל. הנה הפירוש שכתבו בשם הערוך היינו הפירוש בשם רב האי גאון. אבל חידוש שלא זכרו התוס' גם גירסתו שגורס דוכמא:

דגן (ברכות דף לה ובב"מ דף פה) אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפורש התם כי קאמר רבי ינאי בזתים וענבים אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתיב בהו ס"א דיגון כתיב בהו. פירוש אחר כי קאמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון חייב בגורן עכ"ל. כי קאמר רבי ינאי וכו' (בבא מציעא דף פח) וע"ש בפירוש רש"י:

דגית (בבא בתרא דף עג) דוגית היינו ביצית וכבר פירשנו בערך ביצית עכ"ל. לפנינו איתא ביצית היינו דוגית וכן הערוך בערך ביצית:

דד א' (סוטה דף מ) על שאנו מודים לך. פירש רבי משה ראש ישיבה בן מורנא יעקב משמע דקא מודן ציבורא על שליח ציבור אנן סמוכן ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח צבור וקא ענו אינון אמן (ובסוף פ"ק דברכות ירושלמי) הכל שוחחין עם שליח ציבור במודים ומלחשין ואומרים. ויש שם עניינים הרבה עכ"ל. כל זה כתבו התוספ' שם בשם רבינו והעתיקו כל דברי הירושלמי ע"ש:

דד ג' (פסחים דף נה). תרנגולת שברחה מדדין ומחזירין אותה למקומה עכ"ל. לפנינו במשנה ובגמרא ליתא וצ"ע לדינא:

דד ה' (בבא מציעא דף ע) במשנה דמפרין ההוא דודא דבני מר עוקבא עכ"ל. נראה שהוא גורס מפרין וע"ש רש"י ד"ה מפרין וכו' ולי נראה מפריז וכו':

דהא (יבמות דף סב) י"א כל ששכבת זרעו דיהא עכ"ל. לפנינו איתא דוחה פי' רש"י שאינו קשור אלא צלול כמים:

דו א' (כריתות דף ו) וכי יתביתון קמי' דרביכון דוו לפומייהו דרביכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך עכ"ל. לפנינו איתא חזו וכן איתא (דף כו) וכן (בהוריות דף יב):

דו ב' (אבות פרק ב) מרבה נכסים מרבה דוון (ובמוסף א"ב דאבה כתיב) עכ"ל. ובכל דפוסין הן במשניות ובגמרא איתא דאגה:

דוולא (בבא בתרא דף יב) דוולא אמר רב נחמן בדלי יומי (אמר המעתיק לפנינו איתא בי דלו יומא) פי' שדה שמשקין אותה בדלי בעינן לכל אחד ואחד שדולין לה יום א' כרב נחמן עכ"ל. הביאו תוס' בשם ר"ח. ותוס' הקשו עליו ע"ש ומסקי ונראה כפ"ה דוולא אם יש להן בור שממנו משקה שדה. בי דלו יומא. עד שיהא בו כדי להשקות בו כדי פעולת יום לזה וכדי פעולת יום לזה משום שכר פועל:

דוור (ב"ק דף קיד) אבל בי דוור לא עכ"ל. לפנינו דואר ופירש רש"י שלטון: עוד (בע"ז דף כו). א"ל אביי יכול לומר לו קאי ברי אאיגרא א"נ נקיטא לי זימני לבי דוור עכ"ל. (לפנינו איתא לבי דואר וז"ל רש"י לבי דוואר השלטון קבע לי זמן ליום וועד ואם לא אלך יצא שכרי בהפסדי) (שבת דף יט) לא קשיא הא קביע דוור במתא והא דלא קביע דוור במתא. פי' שוטר ששולח אליו האיגרות. פי' אחר איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא המשכי' ומשלח כל איגרת למי שנשתלחה לו עכ"ל. לפנינו בי דוואר ופי' רש"י דוואר שלטון העיר ולו רגילין לשלוח איגרות:

דווש (ברכות דף טו) אבל פתח בלמען ירבו דוושא נקיט ואתאי. פי' הילוכו ומנהגו וסידורו נקט עכ"ל. לפנינו איתא סירכיה נקט ואתאי:

דח ב' (קדושין דף כ ערכין דף ל). תנא דבי רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז דחה אבן אחר הנופל עכ"ל. לפנינו אידחה: שם (נזיר דף טז) מדחין בה אליבא דבר פדא ורב מתנה כלומר זה מדחה קושיתו של זה וזה מדחה קושיתו של זה עכ"ל. ע"ש דאיתא בנוסחא אחרינא:

דחון (דניאל קאפיטל ו פסוק ט) וְדַחֲוָון לָא הַנְעַל קדמוהי. פי' כלי שמחה כך פי' רבינו סעדיה גאון ובאבן עזרא ע"ש. אבל זה לשון רש"י ודחוון ושולחן במשנה כך פתר דונש לא הכניסו שולחן לאכול. והנה מה שכתב רש"י במשנה לא ידענא פירושו. ואולי צ"ל במשתה ועיין רש"י אסתר (קאפיטל ה' פסוק ח') אל המשתה כל סעודה נקראת על שם היין שהוא עיקר:

דחל (בבא בתרא דף כז) דילמא מייתי עורב טומאה ושדי התם וסגיא בדחלולי בעלמא קא משמע לן פי' לשון יראה כמו כי ירא אלהים אתה ארי דחלא דה' את כגון שעושין צורות של עץ ונראין כבני אדם להפחיד העופות כשמנדנד' אותם יפחדו העופות ויברחו עכ"ל. כל הפי' הזה כתבו התוס' בשם ר"ח: ועיין רש"י שפירש בענין אחר:

דחק (מנחות צ"ח) הא כיצד דוחקין ובולטין בפרוכת עכ"ל. (וביומא ד' נד):

דיו א' (בב"ב ד' קסג) דמדיית בדיו החלק. כלומר עושה נקודים של דיו בין העדים לאשרא עכ"ל. דמטייט איתא לפנינו ועמ"ש התוס' בשם ר"ת:

דיו ב' (חולין ד' סג). אמר רב יהודה חסידה זו דיה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה עכ"ל. (לפנינו איתא דיה לבנה): שם האנפה זו דיה רוגזנית תניא נמי הכי למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה עכ"ל. הך תניא נמי הכי ליתא לפנינו:

דיופי (עירובין דף קד). מעלין בדיופי ומטיפין מאדק פי' בא להודיע שמותר להעלות יין עחבית בדיופו. ופי' בדיופי כגון מינקת וכו' עכ"ל לפנינו איתא מעלין בדיופי ומטיפין מי ארק. ופי' רש"י כפי' שכתובה כאן:

דיופלי (תענית ד' יח). אמרו לא זזו משם עד שבאו דיופלי דרומי והכו את מוחו בגיזרין פי' שני שלוחים עכ"ל. וז"ל רש"י דיופלין שני שרים וכן מטרופלין של מלכים. ל' שרים:

דיופלסטין (סוכה ד' נא). תניא רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה דיופלסטין של אלכסנדריא של מצרים עכ"ל. פי' שני פלטרין זה לפנים מזה. עכ"ל ע"ש פרש"י:

דיוקין (סוטה ד' לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראית לו עכ"ל. הואיל והזכירו זכר צדיק לברכה אודיע מה ששמעתי בשם אֲבִי אָבִי הרב הגדול מהו' מרדכי מכיחו מפורס' זצ"ל בפסוק (בראשית לט פסוק יב) ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. הנה לכאורה מלת ויצא הוא מיותר. ואמר דבמלת ויצא שהוא ר"ת "וירא "צורת "אביו מרומז מה דאמר בש"ס שנראית לו דמות דיוקנו של אביו ודפח"ח. עוד מצאתי דהכוונה שנראית לו דיוקנו של אביו היינו דיעקב גימטריא קפ"ב ור"ת "קנאין "פוגעין "בו כדאיתא הבועל ארמית קנאין פוגעין בו (סנהד' דף פא):

דייט (שבת דף צו). היו שתיהן בדייטא אחת המושיט חייב וזורק פטור. עכ"ל. לפנינו איתא בדיוטא. וכן בכ"מ שמזכיר הערוך דייטא איתא לפנינו דיוטא:

דייל (פסחים דף פו). אמר רב הונא בני חבורה נכנסין בשלשה ויוצאין אפילו באחד. פירוש חבורה שנמנו על הפסח ובאו מקנת מהן בעת שדרך בני אדם להכנס לאכול הפסח ושיגרו הן הדיילא שהוא כגון השמש שלהן וחיפש אחר הנשארין ולא מצאן אפילו אם לא נתקבצו מכל החבורה אלא ג' יש להן רשות להתחיל לאכול לבדם ואין עליהם להמתין עד שיבאו כלם כיון שנתאחרו יותר מדרך בני אדם אבל פחות מג' לא זה דין הנכנסין אבל אם היו מקובצין וראו מקצתן למקצתן ויצאו ונתאחרו יותר מן השיעור שאמרנו והדר בהן דיילא ולא מצאן אפילו לא נשאר מכל בני החבורה אלא אחד כיון שהיו שם ויצאו מתחיל לאכול אפילו האחד לבדו ואינן יכולין לומר למה לא המתנת לנו. עכ"ל. מעין פי' זה כתבו התוס' בשם ר"ח ע"ש ורש"י פי' באופן אחר ע"ש: שם באותו האות. (שם בפסחים דף הנ"ל) אמר רבינא ונותן דמים אם אכל יותר על חלקו ולית הלכתא כוותיה וה"מ דעל בעידנא כרבא והדר בהו דיילא. עכ"ל. פי' כרבא דאמר התם והוא דעייל וכו' ודע לפנינו איתא רבה:

דייספק (גיטין דף נ"ה): אשקא דדייספק חרב ביתר. פי' רגל הכסא כגון מרכבה שנושאין אותו בני אדם ופעמים בבהמות כדגרסינן בחולין (דף עט) כי מעיילת לי כודנייתא בדייספק. עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ריספק) עכ"ל. וז"ל רש"י אשקא דריספק דופן של מרכבות נשים שקורין ריטוגא בלשון אשכנז (כדאמרינן בחולין ע"ט). כי מעיילת לי כודניתא בריספק:

דייתק (בבא מציעא דף י"ח). מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברין. פי' לשון יון יון קורין לשטר צוואה דייתיקי ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות וכו'. עכ"ל. וכן איתא (בבבא מציעא י"ט. ובבא בתרא דף קל"ה):

דך ג' (בבבא בתרא דף ע"ג). ההיא טייעא דהוה קא מזרע ארעא ואמר האי אורחא לדוך פלן פי' דוך מקום. עכ"ל. לפנינו איתא דהוה שקיל עפרא ומירח ואמר הא אורחא לדוכתא פלן:

דכיפת (חולין דף סג) דוכיפת זה שהודו כפוף. וזהו שהביא שמיר לבית המקדש עכ"ל. לפנינו איתא שהודו כפות. וז"ל רש"י כרבלתו עבה ודומה כמו שכפולה לתוך הראש וכפיתה שם:

דכרין (נזיר דף ל"ד) ענבין דיכרין. פי' רש"י ענבים שהתליעו. עכ"ל. ורב' הביא סוגיא זו בערך כדם א' ועמש"ש:

דל א' (פסחים דף נ"ג). ת"ר אוכלין בענבים עד שיכלו דליות של אבל. עכ"ל. לפנינו איתא אוכל. וז"ל רש"י אוכל מקום כרמים ואית דגרסו של אבל כרמים עכ"ל:

דל ב' (שבת ק"ח) שמואל וקרנא הוו יתיבי וכו' חזו למיא דדלו ועכירי וכו' עכ"ל. זהו גירסת רבינו חננאל הביאו תוס' ד"ה ר"ח לא גרס ודדלו מיא לאקבולי אפילו וכו' ע"ש: עוד שם בסוף האות וכיון דמענטער רב ולא ידה דלאסויי איכווין לטיי' דלא איקיים ליה ברא ולא איקיים ליה ברא לשמואל אלא בנתא וכיון דאיתיידע לרב דלאסויי' איכווין ולטותא איתקיימא ביה חש דלא תחלוש דעתיה ואדבריה על נפשיה כמפורש בסוף מרובה (דף פ') ולטיי' נמי לקרנא נפיק ליה קרנא דבשרא בעיני'. עכ"ל. עיין מ"ש לקמן בערך קרן:

דל ג' (יבמות דף צ"ז) דלאי דדלו דולא נישל לכו סתר פתר. פי' בני אדם הדולין מים כלומר דולי חכמות עמוקות אשאל לכם פתר סתור (שתפתרו דברי סתר). עכ"ל. הביאו תוס' ורש"י פירוש דקאי אפועלים: שם (בבא בתרא דף ל"ה): אמר רבא אי דלי ליה איהו סלא דפירי (ר' אבא איתא לפנינו) לאלתר הוי חזקה. פי' אם איכא סהדי דיהיב ליה לוקח למוכר דהוה מרא דארעא צנא דפירי דורון להוליכו לביתו נתכבד מדידי' יהיו למוכר ומיד הויא חזקה. פי' אחר אי עזרו מוכר ללוקח להטעינו מפירות של אותה קרקע לאלתר הוי חזקה. עכ"ל עיין בפי' הרשב"ם מ"ש בשם רבינו חננאל בד"ה אי דלי וכו' וסיים ואין נרא' בעיני עכ"ל:

דל ה' (סוטה דף ט) אלמלא לא נקרא שמה דלילה ראויה היתה ליקרא דלילה שדילדלה את כחו דילדלה את לבו דילדלה את מעשיו. עכ"ל. לפמ"ש תוספות (מגילה דף כ"א) ע"ש מלת לא טעות הוא וכן הגהתי בגמרא שלפני:

דל ו' (בבא קמא דף יז) היה דליל קשור ברגלו פי' חבל או חוט עכ"ל. וז"ל רש"י כל דבר הנקשר ברגל התרנגול קרי דליל ואית דגרסי דלי:

דלכון (סוטה דף מד) דלכון אמר דלהון היא עכ"ל. עיין פי' רש"י ותוס':

דלס (פסחים דף נז) שמלאכתן נאה ואין בהן דלוס. פי' דופי. במוסף (וכן בלשון רומי). עכ"ל. בגמרא איתא דלם במ"ם ופי' רש"י דלם דופי ועיין תוספתא (בבא קמא פרק ז) אין השמן מקבל דלים לפיכך מושחין בו את המלכים וכו' ופירושו לפי עניינו דאין השמן מקבל דופי וזיוף שאם מערבין דבר אחר בשמן מכל מקום השמן נשאר מובדל וצף למעלה בפני עצמו. וכן פירוש המגן אברהם בפירושו על התוספתא דבבא קמא:

דלפן (בכורות דף ח) הדולפינין פרים ורבים כבני אדם וכו'. עכ"ל. וכן הגירסא בגמרא. אבל גירסת רש"י מבני אדם פי' אם בא אדם עליהן מתעברות הימנו:

דם א' (נדה סו) דימת עיריך עלתה ביך. פי' עין שלטה ביך שחושדין אותך לפי שאת רגילה לטבול ביותר את מרבה בתשמיש המטה לכי והבעלי לו לאלתר כשתעלי מן הנהר שטבלת בו קודם שתראי דם איכא דאמרי אמר לה לא תגלי להו לחברותיך שאת מצטערת על כך שאת רואה דם דכי היכי דתיהוי עלך בחד גיסא שתמהו עליך שהיית רגילה לשמש תדיר יתמהו עליך לאידך גיסא שכשיראו שאת מרבה לראות דמים יאמרו סימן יפה הוא לך שהאשה שדמיה מרובין בניה מרובין ויתנו ביך עין ויפסוק הדם (פירוש רננת בנות עיריך עלתה נגדך). עכ"ל. העתיקו תוספות שם בד"ה כי היכי וכו" בשם הערוך דברים אלו קצת בלשון אחר ע"ש:

דם ב' (כתובות דף קג) ת"ר כשחלה רבי וכו' נכנס רבן גמליאל בנו אצלו ומסר לו סדרי נשיאות ואמר לו נהוג נשיתותך בדמים. פירש הגאון טעם הדבר שלא תראה כרץ אחר שררה אלא כאדם שמקחו גדול בעיניו ואינו מוכרו אלא בדמים יקרים פירוש אחר אפילו אם תהנה מהם דמים לא תזלזל בפניהם ס"א נהוג נשיאותך ברמים ברי"ש פירש לא תזלזל נשיאותך בפני התלמידים אלא נהוג בהם ביד רמה. עכ"ל. ז"ל רש"י שתהיה יושב בין הגדולים:

דם ג' (כריתות דף ד) כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו וכו' עכ"ל. לפנינו איתא לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד וכו': שם אות הנ"ל שם פי' מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שחלב אסור ובשר מותר ואין מצטרפין זה עם זה שאם אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר אין מצטרפין זה עם זה דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסו' אפי' בקדשים כדתניא (פסחים עט. זבחים כה. קט. מנחות ט. כו. מעינה טו): רבי יהושע אומר כל הזבחים שנשתייר מהן כזית בשר כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם אף כל שדמו חלוק מבשרו אההוא חייב אוציא דם שרצים וכו'. עכ"ל. ודע דבכל המקומות הנ"ל איתא נשתייר מהן כזית בשר או כזי' חלב וכצ"ל. רק (בזבחי' קט ובמעילה טו) איתא וכזית חלב וכתבתי על הגליון דצ"ל או כזית חלב:

דמאי (דמאי פרק ') הדמאי אין לו חומש וכו'. (שם פרק ד) ר' אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי וכו'. (שם ובחולין דף עה) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו. ותניא (בתוספתא דמסכת דמאי) יותר על כן אמר רבי שמעון שזורי אפילו הפריש תרומה ומעשר וכו' שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ואם אמר כבר הוצאתי אני ממנו מעשר נאמן. פירוש כיון דידע עם הארץ עונג שבת וסעודת שבת קובע אם לא הפריש מעשר ממנו אינו משקר שאימת שבת עליו כך יש אימת דמוע עליו וכו'. פי' דמאי כבר פירשנו ערך דד ע"ש פי' אחר דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו פי' אחר דק מאי מתוקן או לא עכ"ל. וז"ל הרב מברטנורה (ריש פ' ו' דברכות) פירות עם הארץ קרויים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן או לא:

דימוס ב' (ע"ז ד' י"ו) דימוס פטור אתה. פי' בשבועה. עכ"ל. וז"ל רש"י דימוס היא היתה שם יראתו ונשבה בה: (וז"ל תוס') פירוש ברחמי ע"ז שלו נשבע כי דימוס לשון רחמים הוא כדאיתא (בירושלמי דשביעית) כו' ע"ש:

דימוס ג' (במשנה אין בונין עמהם בסילקי וגרדום איצטדיא ובימה) אבל בונין עמהם דימוסיות מרחצאות. פי' דימוסיות מים חמין שיוצאין מן הקרקע כגון חמי טבריא. עכ"ל: לפנינו כתוב בימוסיאות ופירוש רש"י בימוסיאו' גרסינן בנין שאינו לצורך ע"ז וכו' ע"ש. ותו' בעמוד ב' הקשו עליו כתבו לכך נרא' כגירסת הערוך שפירשו דימוסיאו' בדלי"ת והוא מרחצאות ע"ש שהביאו כל דברי רבינו בזה:

דמס ז' (בב"ר בפרשת ויבא יעקב שלם. ובפסקא דויהי בשלח פרעה) חמא חד צייד קאי וצייד ציפרין וכד הוה שמע בבת קלא אמרה מן שמיא דימוס הוא פשגא וכד הוה ספיקלא הות מתצד'. ס"א מן שמיא דימוס ואשתזיבת. פי' דימוס הנצלי. עכ"ל דברים הללו הביאו (תוס' בע"ז ד' ט"ז) ד"ה דימוס וכו' בשם (ירושלמי דשבועות פ' ט' ע"ש):

דן (יומא כח) זירא דשימשא קשי משמשא וסימנך דנא דחלא עכ"ל. לפנינו כתוב זוהמא דשמשא ופי' רש"י אותו חום של יום המעונן: ודע דטעות יש כאן וצ"ל זיהרא כי כתב כן רבינו בערך זה א':

דסתן (ברכות מ"ב) שדר להו דסתנא מבי ריש גלותא (לפנינו כתוב ריסתנא) (שבת ד' קנ"ו). וקם ואתא שקלתי' לדסתנ' (לפנינו ריסתנאי אבל בעין יעקב גרס דסתנא) דיהבית לי ויהבית ניהליה (גיטין דף סז). אותיבו קמי' דסתנא דחנקא חמותה פי' דסתנא חלק עכ"ל. בע"י הגי' רסתנא:

דע בריש (ויקרא רבה) דעה קנית מה חסרת עכ"ל. דוגמתו (בנדרים דף מ"א): שם אות הנ"ל תשובה דרבינו גרשום ז"ל כל מודעי שמסר מודעא ואמר אנוס אני על מתנה זו שאני נותן ומודעי דמודעי שאמר לעדים מסרתי מודעא ונתגלה לו ועכשיו מוסרני לפניכם שבאונס אני מבטלה ולא ברצון. מודעי דנפקו מגו מודעי כי הא דאמר רב יהודה האי מתנתא טמירתא אף על גב דלא מגבי בה הוי מודעא לחבירתה. דאמר לעדים זילו איטמרו הוי מודעא חזר ונתן מתנה אחרת ללוי בסתם דלא אמר איטמרו ולא אמר כתבוה בשוקא או בברא אזליק בתר אומדן דעתא ואמרינן כי היכי דלשמעון במתנתא טמירתא ללוי נמי במתנתא טמירתא. גט ומתנה יכול לבטל בלא אונס וזהו אם נתן לאחד סתם וחזר ונתן לאחר ואמר איטמרו הויא שניי' מודעה לראשונה ולא קנו שתיהן עכ"ל. (בבבא בתרא ד' מ') ושם איתא אמר רב יהודה האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה וכו' אמר רבא והויא מודעא לחבירתה. ועיין שם בפי' הרשב"ם ז"ל:

דף (נדה עה) הדפין והעדשין והלולבין מדיחן פי' הנסרין שמניחין על הענבים עכ"ל. עיין מה שכתבתי בערך טלפא:

דפן (בבכורות דף יט): במשנה יוצא דופן והבא אחריו עכ"ל. מה שציין י"ט אי אפשר קצת לפי שכתב רבינו פירוש אם היתה האשה מעוברת ומתה והולד חי קורעין אותה בבטנה ויוצא. עכ"ל. בדף י"ט. איירי בבהמה לכן נראה דכיון רבינו לדף מז בפרק ח': שם פירוש אם היתה אשה מעוברת ומתה וכו' קורעין אותה בבטנה ויוצא עכ"ל. ז"ל רש"י יוצא דופן ע"י סם נפתחו מיעיה והוציאו את העובר לחוץ ונתרפאת עכ"ל. והרמב"ם (בפירוש המשניות) כתב בזה הלשון יוצא דופן והוא שישוסע חלצי האשה אם תקשה עליה הלידה ויוצא העובר משם עכ"ל. וכן כתב הרמב"ם (בבכורות בפירוש המשנה) בסוף פרק שני יוצא דופן הוא שנקרע כסל הבהמה ויצא הולד משם ועושים זה כמו כן לאשה שמקשה ללדת והגיעה עד שערי מות עכ"ל. ובחולין דף נ"א פירש"י כגון שיצא דרך דופן ע"י סם ובין הוא ובין אמו חיין ואין לומר שלאחר שמתה אמה הוציאוהו דקיי"ל (במס' נדה מ"ד). הוא מיית ברישא עכ"ל. ולא ידעתי לכוון פי' הערוך אף על אחד מכל מה שהביא דהא דבכורות ממה דתני והבא אחריו (פירש רש"י והוא בכור לרחמים ולא ללידה) מוכח דהאם נשארת בחיים ומכ"ש בהא (דכריתות דף ז'. ובנדה דף מ') דקתני יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ופלוגתא אם האשה מביאה קרבן אי אפשר לפרש בשום אופן כפי' הערוך וצע"ג. שוב מצאתי בתשב"ץ (חלק א' סימן ק"י) עמדבאיזה דברים שכתבתי וסיים ליישב דעת רבינו הערוך בזה"ל ואפשר שכוונתו של בעל הערוך ז"ל אינו לומר שמתה לגמרי אלא לומר שהיא מקשה לילד וקרובה למות ולפי שהיא קרובה למות קרא מתה בלשון הכתוב (בראשית ל"ה פסוק י"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ובוודאי שאחר מיתתה לא קראה לו שם אלא שעל שם סופה קראה הכתוב מתה כיון שהיתה קרובה למות כן בגמרא פרק השוחט (דף ל"ח). אמרינן דברים שהמיתה עושה ופירש רש"י דבשעת יציאת נפשה קרי לה מתה אע"פ שלא מתה עדיין והרב ז"ל תפס זה הלשון ולפי שראו אותה קרובה למות קדמו לקרוע בטנה כדי להציל הולד ואחר שיצא הולד שבה נפשה עליה ולא מתה זה אפשר שהוא דעת הרב ז"ל אבל וודאי אי מתה קודם לידה אי אפשר לולד לחיות כלל עכ"ל. ועיין תוס' בע"ז (דף יו"ד). ד"ה כל נשיאיה וכו' שמלך עליהם אחד בחזקה שמתה אמו בלדתה ונבקעת בטנה ומצאוהו חי ומלך עליהם ונקר' קיסר בלשון רומוי והוא לשון כרות בעברי' וכו'. וז"ל תוס' (בכריתות דף ו'). יוצא דופן פי' על ידי סם פתחו לכריסה והוציאו הולד ור"י לוי פי' שיצא דרך בית רעי ואין נראה מדקאמר בפ"ק (דבכורות דף ז'). גבי דג טמא שבלע דג טהור כגון שנמצא דרך בית הרעי ש"מ שאי אפשר לצאת דרך בית הרעי אלא אם כן בלע שנכנס דרך הושט אבל מה שמשריץ בתוך מיעיו לא יצא דרך בית הרעי ועיין בחיבורי יש סדר למשנה בכורות פרק ב' ריש משנה ב' בהרב ותוי"ט שהעידו בשם הרמב"ם בפירוש שהאשה שנקרעה בטנה והוציאו ולדה בהכרח תמות ע"ש. צע" כל הנך ראיות דאמרן:

דץ א' (סוכה דף ל"ז). אמר רבא לא לידוץ אינש לוליבא בהושענא (פירש לא ינעוץ) עכ"ל. ע"ש ברש"י דרבה גרס בכולהו וכן מוכח להדיא שם: שם אות הנ"ל (ע"ז דף כ"ח). רירא דיצא וכו' פירוש כו' דיצא שנוקב בו הצער כמו מחט וכו' ובמוסף (א"ב כמו דעץ ואות עי"ן מובלעת וכו') עכ"ל. וכ"כ רש"י פרשת ויצא (בראשית למ"ד פסוק ל"ח) ויצג תרגומו ודעיץ לשון תחיבה ונעיצה הוא בלשון ארמי והרבה יש בגמ' דצה ושלפה דץ ביה מידי דצה כמו דעצה אלא שמקצר את לשונו עכ"ל:

דקל א' (יומא דף ע"ח). רבא נפיק בדיקולי עכ"ל. לפנינו בדיבלי: ופירש רש"י בשל עשבים: שם (פסחים דף קיב). ריש תורא בדיקולא סליק לאיגרא. ושדי דרגא מתותיך. פירוש אם תראה ראש שור בכלי אחד שאוכל בו ועוסק באכילתו אעפ"כ ברח לגג עכ"ל. רש"י פירש בדיקולא טרסקל: שם באות הנ"ל (חולין דף צ"ח). ההיא כי זיתיא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא. תשובת הגאון וששאלתם כי זיתיא דתרבא דנפל לדיקולא וקשיא למר צונן כו' רותח ורותח היכי נפל לדיקולא מי סברת לדיקולא עצמה נפל הכי קאמר זיתיא דתרבא שנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור לדיקולא עכ"ל. הביא תוס' והקשו על תשובת הגאון כיון דלאו לדיקולא נפיל מאי קאמר סבר רב אשי לשעורה במאי דבלע דיקולא. ומשום תוקפו של הקושיא צריך אני לומר דהיה הגירסא לפני הגאון במאי דבלע יורה:

דקן (ב"מ דף לט). אפוטרופא לדיקני לא מוקמינן. כלומר לאדם גדול בעל זקן עכ"ל. לפנינו איתא לדיקנני. ופירש רש"י אנשים גדולי' שנתמלא זקנם:

דקר א' (עירובין דף יו). היו שם שני קנים מדוקרין ועשה להם פאה מלמעלה. פירש שדקרו ונעצו אותם בארץ לשון וידקור את שניהם עכ"ל. לפנינו ליתא תיבת שני אלא כך איתא היו שם קנים דוקרנין ועשה להם פאה וכו':

דקר ד' דרב פפא גופי' כי דקירי דהרפנא כן גרסי' ופי' רש"י סלים שעושים בהרפניא עכ"ל (ובשבת קכ"ו). פי' רש"י כדים של הרפניא ועי' תוס' (חולין דף ד). מוכח דהפי' הוא סלים ובכן דברי רש"י בשבת קצת קשה: שם באות הנ"ל במוסף ולי נראה שבעל הערוך גרם דיקולי דהרפניא ולכך לא הביא ערך זה ופי' דקל סל וקלת עכ"ל. להבין דעת המוסף נפשי אוותה וכוסף. לכאור' יש מקום פה אתו לווכח. איך מה שעשתה ידו שכח. הלא בערך רקד כתב הערוך בזה"ל בפ' השוכר בב"מ איברים דרב פפא גופי' כרקודי דהרפנאי וכתב עליו הרב המוסף בנוסחאות כתב דקורי עיין ערך דקר עכ"ל. הרי דראה וידע שבעל הערוך הביאו וגרס כרקודי ואיך סותר דברי עצמו וכתב כאן שבעל הערוך גרס דיקולי דהרפניא:

דר א' (ב"ק דף קי"ג). אמר רב הני דמדיירי דיירי בתוך התחום אסור ליקח מהם פי' הצאן שנכנסין לדור בתוך התחום אסור ליקנות מבעלי הדיר הזבל מאי טעמא דערבן בהמות של מדינה בדיר וכגון גזל הוא זה הזבל עכ"ל. לפנינו איתא אמר רבא:

דר ה' (יומא דף פ"ד ובע"ז דף כ"ח) רמי מידי בי ככיה ואתי דמא מבי דרי פי' כשנותן שום דבר בין השינים הגדולים שהן בסוף הלחי דמיקרו ככי יוצא דם משורה של השינים (ועוד שם) וקלנהו בנורא אמרא חדתא ודביק בי דרי עכ"ל. המעיין בשתי סוגיות אלו דהיינו ביומא ובע"ז יראה בסוגיא ובפי' רש"י סתירה גדולה וצ"ע:

דר ח' (מנחות דף ל"ו). אמר ליה ר' אלעזר לר' יאשי' דדרי' נא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לה להא מילתא. פי' בן גילו מכלל שהי' שם זקן עכ"ל. וכפי' רש"י דדרי היינו בן גילו ולא ר' יאשיה הגדול שהי' תנא בר פלוגתיה דר' יונתן:

דר י' (פרה פ"ט) הדירה והכנה שבתבואה כשירין מפני שאין בהן ליחה. פי' תולעת של חיטין ומפרשי רבנן דהוא סלמנטין דת"ר (ב"ב דף צא) ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטון מאי בלא סלמנטון רב נחמן אמר בלא רצעתא היא תבואה שנרקבה מלחלוחית הארץ עכ"ל. עיין לקמן ערך רצין וצ"ע:

דרדק (ב"מ דף סו). אמר לי' דרדקי קרעוהו. פי' נערים עכ"ל. וז"ל רש"י (שבת דף קמה): דרדקי בחורים שלא הגיעו לסברא עכ"ל. (ובשבת דף קמב) אהא דאמר רב יוסף עלייהו דאביי ורבא כמה חריפי שמעתתא דדרדקי פי' רש"י סבורים הם שהם חריפים. (בבבא בתרא דף כא). סך מקרי דרדקי'. פי' רש"י מנין תינוקות הראויין למלמד תינוקות אחד. (בב"מ דף קט). מקרי דרדקי שתלא וכו'. ובב"ב (דף כא). ברש"י ד"ה ומודה וכו' מקרי דרדק ללמד התינוקות וכו'. ומעתה דחזינן דרדקי יש לכוון בשני אופנים דגם על בחירים כמו על ר' חייא בר אבא ורב אסי קאמר להו ר' יוחנן דרדקי (שבת דף קמה). שזכרתי לעיל יש ליישב קושית תוס' בשבת (דף קד). ד"ה אמרו ליה לר' יהושע בן לוי אתו דרדקי וכו' והא דאמר בפרקי דר' אליעזר שלא למד רבי אליעזר תורה אלא עד שהיה גדול וכו'. ודי בקיצו' על לב מבין. ברם תירוצם שכתבו התוס' דהיינו שלא עסק עד שנעשה גדול לא זכיתי להבין שהרי להדיא איתא באותו פרק בפרקי דר' אליעזר אמר לו מימיך לא למדת לא ק"ש ולא תפלה ולא ברכת המזון אמר לו לאו אמר לו עמוד ואלמדך שלשתן וכו':

דרדור (ע"ז דף לב). הדרדורין והרוקבאות של גוים (פי' רש"י לגינין קטנים) עוד שם (דף נט) נכרי שהביא ענבים לגת בסלין ובדרדורין אע"פ שהיין מזלף עליהן מותר. פי' חבית של עץ גדולה עשוי' לוחות לוחות ואע"פ שהוא גדולה וכו' עכ"ל. הדרדעין איתא לפנינו וז"ל רש"י דדורין גיגיות קטנות ובלע"ז טולי"נץ:

דרך א' שבת דף ח) המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו פטור. פירוש שהעבירו על עצמו מימינו לשמאלו פטור עכ"ל. (בשבת דף ח'. ובעירובין דף צח. וצט). איתא המעביר חפץ וכו' והעבירו דרך עליו חייב ולפי הסוגיות הנ"ל נראה לעינים דכך צ"ל חייב ונוסחת רבינו צע"ג ותיקון רב:

דרכון (שקלים ריש פ"ב) מצטרפין דרכינות ופי' הרב מברטנורה מטבע של זהב כדכתיב בעזרא דרכמוני זהב. ודע (דבגמ' דשקלים) וכן (בבכורות דף נא). איתא לדרבונות ורש"י כתב וז"ל לדרבונות וכו' דרבונות הוו זהובים טבועים דרבונות וכו' ורמב"ם פי' דרבון היו בו שני סלעים וכו'. והנה (בב"ב דף קסה) איתא דרכונות דאינון וכו' וז"ל הרשב"ם דרכמונות בלע"ז קינונ"ש והם דרכמונות שבספר עזרא. והתי"ט כתב דרכמונות עיין ריש פרק ב' דשקלים:

דרמליס (ב"מ עב). א"ל רבי זירא לרב אסי אמר ר' יוחנן אפילו כדורמוס הזה עכ"ל. (פי' רש"י כדורמוס. איטלז רב וגדול) (ובקידושין דף סג) שחוק לפני רקוד לפני עשה לפני כדורמוס הזה. פי' רחבה גדולה בלשון יון דרומוס עכ"ל. לפנינו איתא עשה לפני כדימוס הזה ופי' רש"י כדימוס בניין:

דרמסקן (ברכות לט) הביאו לפניהן כרוב ודרומסקן ופרגיות. (ובב"ק דף קיו). להביא כרוב ודרמסקנין לחולה. פי' פרונא ובלשון ישמעאל אגאץ עיין בקר ומברכין עליהן בורא פרי העץ עכ"ל. וז"ל רש"י דורמסקין אף הן שלקות מעשב שקורין אקדלשי"ט בלע"ז כך ראיתי בב"ק של רבינו יצחק ב"ר יהודה אבל כאן פי' פרונ"ש וכן שמעתי אני כאן ובב"ק פרק יו"ד (דף קטז) פרונ"ש ואי אפשר להעמידה דא"כ הרי ברכתו בורא פרי העץ ואיך קדם ובירך על הפרגיות שברכתן שהכל וכו'. וז"ל תוס' דומרסקין פי' רש"י פרוניש ולא נראה דבסמוך משמע דמברכין עליהן בורא פרי האדמה וא"כ בורא פרי העץ בעי ברוכי ונראה שהוא מין כרוב עכ"ל. (ובב"ק דף קטז). ז"ל רש"י דורמסקין. פרושים לשון מורי לשון אחר אדרופי"ש ועשב הוא הנאכל בשלקות קדירה עכ"ל: והנה הערוך שפי' להדיא דרמסקן פרונ"א ומברכין עליו בורא פרי העץ. לכאורה תמוה למאוד כקושית רש"י ותוס' הנזכר. וכדי דלא לשווי' לרבינו כטועה חלילה יש לומר דזה שכתב ומברכין עליהן בורא פרי העץ היינו כשהן חיין דוקא אבל לאחר בשולן נשתנו לגריעותא. וקיימא לן (בגמ' דף לח). (ובש"ע א"ח סי' ר"ב וסי' ר"ה) דבפירות האילן וכן ירקות אם הם חיין טובים יותר עיין קונטרס סי' נז:

דרן (חולין דף סז) ואת נבלתם תשקצו להביא דרנים שבראש בהמה פירוש תולעים שבראש בהמה עכ"ל. לפנינו תיבת שבראש ליתא אלא דרנין שבבהמה. ופי' רש"י תולעים הנמצאים בין עור לבשר כשמפשיטין הבהמה ובנשון לע"ז גרביליי"ש:

דרס ב' (ב"ק דף יו) אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטו' טרף ואכל חייב. פי' דרס בהמה ואכלה לאלתר שלא המיתה בתחלה פטור דהיינו אורחיה והויא לן שן ברשות הרבים טרף ואכל שבתחלה הרג ואח"כ אכל דלאו אורחיה והויא לה תולדה דקרן דמשונה. פי' אחר דרס ואכל אם הכה זה הארי את הבהמה בידיו ומתה בארס שלו פטור שכן דרכו בעת שרוצה לאכול וקיימא לן שן ברשות הרבים פטור אבל אם טרף בפיו ובשיניו והמית הבהמה חייב ואע"פ שאחרי כן ישב ואכל ששינה ודינו כדין הקרן ברה"ר וכו' עכ"ל. וכן פירש רש"י כפירוש הראשון שכתב רבינו וכן כתבו התוס' דרס ואכל פירש שאוכל מחיים כדאמרינן בפסחים (דף מח). מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שימות אף עם הארץ וכו' עד כאן לשונו: ודע מה שכתבו התוס' "ואינו "ממתין "עד "שימות אינו בגמרא דפסחים אלא כך כתבו התוס' שם בזה"ל מה ארי דורס ואוכל פירש ר"ת ואינו ממתין עד שתמות אף עם הארץ אינו ממתין עד שתתפייס עכ"ל. והנה פירוש אחר שכתב רבינו לא סבירא ליה כפי' ר"ת בפסחים:

דרס ג' (ביצה דף יא) במשנה בית שמאי אומרים אין נותנין עור לפני בית הדריס' עכ"ל. לפני הדורסן כך איתא לפנינו:

דרוקא (כתובות דף סב). מאי טיילין כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפדניא ולא חליף דרוקא דמלכא אגביה. פירש חיל של מלך עכ"ל. נפנינו איתא פריסתקא פירוש רש"י אין שליח מלד פרס עובר על פתחו לשאול לו עבודות המלך שחין עין המלך עליו לשאין עשיר בעיניהם:

דרקט (כתובות דף י'). אמרה לו רבי ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם בתולות ולא דם נדות אמר לו לך זכה במקחך אשריך שזכית למשפחת דורקטי מאי דורקטי תנא דור קטוע עכ"ל. לפנינו מאי דורקטי דור קטוע. ונדפס על הגליון גירסת רש"ל דור קטוע מדם:

דרת (ב"ב דף סז). אמר רבא אי דאמר ליה דירתא כולי עלמא לא פליגי דבית משמע כי פליגי דאמר ליה דרתא מ"ם תרביצא משמע ומ"ס בי דיירי אינשי עכ"ל. בגמ' שלפני איתא רבה בסוגיא דשם איזה פעמים אבל הגהתי רבא ומוכח לך להמעיין שם דאיתא ואמר רבה אמר רב נחמן וע"כ צ"ל ואמר רבא אמר רב נחמן:

דתאה (מגילה דף כו) רב הונא אסר דיתא. פירוש עשב. תרגום דשא דיתאה ס"א דיתא עכ"ל. צריך לומר ריתא וכן הוא לפנינו ופי' רש"י מין גמי ועיין לקמן בערך רתא ומה שפירוש הערוך על ריתא עיין בערך חר:

נשלם הפלאה שבערכין אות דלת