כאור (כתובות דף נ"ד). לכאורא כשמואל ריהטא כי מעיינת בה הלכתא כוותיה דרב. פי' כשאתה פותח בה תעלה על דעתיך שהיא כשמואל וכאורה לשון ארמי הוא. עכ"ל וז"ל רש"י לכאורה פתאום מרוצת המשנה כשמואל:

כאור א' (סנהדרין ד' צ"ח). בענין משיח מי אית לך כאר הזר גונא. פי' יש מקום שקורין לחמור כאר וקורין לאלף הזר והכי אמר לי. יש לך חמור מאלף גוונים. עכ"ל הערוך. ובמוסף (א"ב בר חיור כתוב) עכ"ל. ופי' רש"י מאה:

כאור ב' (בב"ק דף ק') במשנה צבעו כאור. עכ"ל. וז"ל רש"י צבעו כאור כמו כעור. עכ"ל. ובגמ' מפרש שצבעו בשירי צבע ומזיק בכוונה הוא. ובגמ' איתא בזה"ל מאי כאור א"ר נחמן אמר רבה בר חנה כלבוס מאי כלבוס אמר רבה בר שמואל כפרא דודי קינח בו את היורה כלומר בשירי צבע שנשתיירו ביורה וכו' ובפי' המשניות להרמב"ם כתוב כאור שמראהו רע וכו' והרב מברטנורא כתב כאור כמו כעור שצבעו בפסולת של צבע ומזיק בכוונה לפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל וכו'. מכל הלין נשמע דעיקר הגרסא במשנה כאור באל"ף דאי אפשר לגרוס כעור בעי"ן דא"כ מה קבעו הש"ס מאי כאור הלא מלת כעור הוא ידוע. כמו כמה מכוער ביותר (תענית דף כ'). ובשאר דוכתי טובא ולפ"ז מה שכתב רבינו ספרים אחרים כעור פי' משונה. אינו קאי אלא אמאי דסים והיינו הסוגיא דערכין דללשון רש"י קצת קשה דלא פריך בערכין מאי כעור (ולא שייך שם לומר כלבוס וכפרא דודי) לכך כתב רבינו ס"א כעור ופירושו ידוע דהיינו משונה: שם באות הנ"ל (ערכין דף י"ג) את הנאה שבעבדים ואת הכאור שבעבדים. ס"א כעור פי' משונה: עכ"ל. לפנינו איתא את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל וכן מוכרח להיות ע"פ סוגית הש"ס ע"ש. וכן צריך אני להגיה דברי רבינו. ועיין לקמן בערך נו העתיק דבריו נווה שבישראל ואת הכעו' שבישראל:

כב (שבת ד' ס"ו) לכיבא לימא הכי. עכ"ל. לפנינו איתא **לכיפה.**וז"ל רש"י לכיפה אונפלו"ש אבעבועות כך לשון ר"י בר מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד עכ"ל. לכאורה אין לי מובן דלא מנינו שם אבעבועות בלשון כיפה. ותו דהכי הו"ל לרש"י למיכתב כך פי' ר"י ב"ר מנחם. ורבותי פירשו למי שכופיהו וכו' ועוד יש לדקדק הך לכיפה דכתב רש"י שנית אחר ולשון רבותי (לכיפה) הוא מיותר דהא עלה קאי וכבר הוא מציין לכיפה בתחלת הדבור לכן האמת יורה דרכו דהגרסא היא בגמרא לכיבאכמו שגורם רבינו הערוך ועל זה מציין רש"י לכיבה אבעבועות (כמו לעיל בשבת דף ס"ב). ז"ל רש"י כיבא ליחה כמו שיחנא וכיבא (בקידושין דף ס"א) וכן פי' רש"י כיבי ולנ"ץ המוציאין ליחה ומאוסין כך לשון ר"י ב"ר מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד. והשתא שפיר כתב רש"י החילוק בין הלשונות דלשון ר"י ב"ר מנחם הוא כיבה בבי"ת ולשון גירסת רבותי הוא כיפה בפ"א על שם כפייה ועיין לקמן ערך כס הוי"ו: שם באות הנ"ל (ע"ז דף כח' דלא כייבי ליה טובא שפיר דמי אמרי דלמא תנא היכי דכייבי ליה טובא נמי חושש. פי' ענין מכאוב עכ"ל. ובמוסף (א"ב תרגום כאב כיב ויש כיבא כמו מכוה תרגום כי תתת יופי חלופי מכוה כיבא) עכ"ל (שבת דף סב) אמר רבה היינו דאמרי אינשי חלופי וכו':

כבד א' (ע"ז מ"ב) על המכובדין אסורין מפורש בגמ' (דף מ"ג). בחיצונה אלו הן המכובדין שעל שירין נזמים וטבעות עכ"ל. הוא זה דעת שמואל תניא כוותיה דשמואל מכובדין שעל השירין וכו' עיין שם. וזה שכתב רבינו בחיצונה כלומר בברייתא.

כבד ב' (ביצה ד' כב). מכבדין בין המטות עכ"ל. לפנינו איתא מכבדין בית המטות ופי' רש"י בית המסיבה שאוכלין שם שהיו מסובין ואוכלין על גבי המטות: שם (בב"ק דף נ"ח). המכבד כרמו של חבירו סמדר פי' טיאט הכרם והשיר פריו עודנו סמדר עכ"ל. לפנינו איתא המכביר ופי' רש"י המכביר. שיחת וכלה:

כבינת (בב"ב דף קנ"ו. ובגיטין דף יד). מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תינתן כבינתי לבתי. והצניפות והרדידים תרגום וכתריא וכבינתיא עכ"ל. ועיין היטיב בתוספת שם בב"ב ד"ה כבינתי:

כבס ב' (בב"מ דף ק"א. שבועות דף מ"א). הא ליקטי' (לפנינו בב"מ דף ק"א אי' לנקטי') (ובשבועות דף מ"ח). איתא נקטי' לכובסאי דנישבקי' דגלימא הוא. פי' יחזיקנו במלבושיו כדי שיניח לו שלו אף כאן כשמרבה לו בדמים אין לך הוצאה גדולה מזו כלומר מלבוש המתכבס. במוסף (א"ב פי' בלשון יוני ילקוט כיס ופונדא) עכ"ל. ורש"י פי' הרי הוא כאוחז בבצים שלו עד שמניח לו טליתו וכו' כובסין על שם שתלויין כדאמרינן בשבת (דף ס"ז) כמאן תלינא כובסא בדיקלא תלאי של תמרים עכ"ל. (ובשבת דף ס"ז) אהא כמאן תלינן כובסי. פירש רש"י אשכול של תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו עכ"ל: שם (סנהדרין דף ק"ד). אל מסלת שדה כובס. למה לא מנו את אחז מפני שהיה לו בושת פנים מישעיה שנאמר שדה כובס כובש כתיב דכבשינהו לאפיה עכ"ל בקרא כתיב כובס וקאמר בגמרא מאי כיבס איכא דאמרי דכבשינהו לאפיה וחלף ופירש רש"י כובס כמו כובש וצריכין אנו להגיה בדברי רבינו וכך צ"ל כובס כאלו כובש כתיב דכבשינהו וכו' ודע דבגמ' איתא עוד ואיכא דאמרי אוכלא דקצרי סחף ארישיה וכו' ורש"י בישעיה (סימן ז') כתב לשון זה האחרון ע"ש משום דלפירוש הזה יהיה מלת כובס כפשוטו משא"כ לפי' הראשון וידוע דזה דרך רש"י בכמה מקומות:

כבר ב' (נדה דף פ"ו). בורית כבריתא. פי' כבריתא גפרית עכ"ל. ובמוסף (א"ב תרגום ירושלמי אש וגפרית דאשתא ורובריתא עכ"ל. ז"ל תוספת כבריתא פי' רש"י גפרית וכן בערוך אש וגפרית תרגום אשתא כבריתא עכ"ל. (תהלים יא). והנה מה שלא כתבו תוספת גפרית ואש (בראשית יט פסוק כד) תרגום יונתן כבריתא ואשא. אולי בימי התוספת לא נתגלה עדיין התרגום יונתן (ועיין מ"ש בס"ד בקונטרס התרגום) אבל על הרב המוסף יש לתמוה):

כבש ד' (עירובין דף ל"ד). פוקו כבשו כבשי באגמא. פי' היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהן אבנים גדולות שכובשין אותו בקרקע ולמחר נשב עליהן עכ"ל. ורש"י פי' צאו וכפו הקנים זה על זה הרבה כמין כסאות לישב עליהן: שם באות הנ"ל (שבת דף קמ"א). מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו. פי' לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמתיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך השבת אבל כובס שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהם עכ"ל. אמנם רש"י פי' בזה"ל מכבש. פריש"א שני לוחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשין הבגדים על ידי יתדות וכו'. מתירין את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת דהיינו את הכלים. אבל לא כובשין. דהיינו צורך חול. ושל כובס לא יגע בו. מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה עכ"ל. (וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה מכבש נקרא בערבי תכ"ת והם שני לוחות שמשימים ביניהם הבגדים המכובסים מקופלים ואח"כ קושרים הלוחות ומהדקים אותן כדי שיתישרו הבגדים ויהא הקפול נאה עכ"ל) והנה לפי פי' רש"י בדוחק גדול יש להבין פלוגתא דר' יהודה דאמר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כולו ושומטו וכתב בפירוש המשניות וכ"כ הרב מברטנורה דהלכה כר' יהודה (חזינן להדיא דרבי יהודה פליג אתנא קמא) הלא וודאי דגם תנא קמא לא פליג בזה דהא כל האיסור של כובסין היינו משום דתוחבו בחזקה ואם היה מותר מערב שבת מעתה דאינו מהודק עדיפא ממכבש של בעלי בתים ובוודאי לכילי עלמא שרי (ודוחק גדול דרבי יהודה ארישא קאי ולחומרא ר"ל דאף מכבש של בעלי בתים לא שרי כי אם באופן אם היה מותר מערב שבת דאין במשמעות הלשון) איברא לפירוש הערוך נימא בריוח כמו שאבאר בס"ד ועיין לקמן בערך מכבש. עיין קונטרס סימן ס"ט:

כד א' (חולין דף נח). הני תמרי דכדי בתר תריסר ירחי שתא פי' תמרים שהתליעו בכד בתר י"ב חודש משתלשן מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשן כבר מתו בתוך י"ב חדש כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו עכ"ל. עיין קונטרס סימן ע': שם ויש ששונין דכרה ברי"ש כמו כי כריא לשומשומי עכ"ל. (סוטה דף ג') ושם איתא לפנינו קריא ופירש רש"י תולעת של שומשמין:

כדי (בכורות דף ח) אמרו ליה אימא לן מילי דכדי אמר להו הוה לן כודניתא ואוליד' והוה תלי לה פיתקא כתיב בה דמסיק בה אבא מאה אלפא זוזי וכודניתא מי ילדה היינו נינהו מילי דכדי עכ"ל. ובמוסף (א"ב דבדאי כתוב בנוסחאות דידן) עכ"ל. אמת שכן הוא לפנינו אבל ז"ל רש"י ד"ה מילי דכדי דברי רוח. לישנא אחרינא מילי דכזיבא. דברי כזב ובעין יעקב איתא דכדיבא. וז"ל רש"י מילי דכדי. דברי רוח לישנא אחרינא דכדיבא. דברי כזב:

כדכד (בפסקא דענייה סוערה) ושמתי כדכד שמשותיך ר' אבא אמר כדין וכדין עכ"ל. פסקא זו הביאו תוספת (בב"ב דף ע"ה):

כדם א' (נזיר ד' ל"ד). אף כל הפסולת פרי לאתויי מאי אמר רב כהנא לאיתויי עינבי דכדום. עכ"ל לפנינו איתא דיכרין ופי' רש"י ותוס' ענבים דיכרין. ענבים שהתליעו. אמנם תדע כי בחולין (דף נ"ח) ד"ה הני תמרי דכדא פי' רש"י שהתליעו וז"ל תוספת רבינו שמואל גרס דברום פי' שהתליעו כמו ענבי דברום ושדה שלקתה בעומרים (ב"מ דף ק"ו. ובנזיר דף לד). לאתויי עינבי דברום ובאמצע הפרק (דף לח) והא שייר ענבי דברום שהרי אין דרך פירות להניח בכד ועוד דהוה ליה למימר שהתליעו ור"ת פי' שדרך להניח כל דבר בכד כדאי' וכו' ע"ש. והוי יודע דבבבא מציעא (דף קו) איתא לפנינו ענבי דכדום ופי' רש"י ענבים שהתליעו. ואין ספק שזה הוא נוסחא אמיתית כי גם רבינו הביא כך. ואף דבהרא"ש איתא דכרום. ובב"י (סימן שכ"ג) ובר"מ איתא דברום וברי"ף וברש"י שם איתא דקרום. כדאי הוא רבינו לסמוך עליו ולומר אחרי שבלאו הכי דברי זה לא כדברי זה על כורחך טעות נפל בדפוס וצריך להיות בכל המקומות דכדום כמו שגורס רבינו והכא אין לומר דטעות הוא דהא הביאו בערכו דשייך לו הוא ערך כדם. וכן ראיתי בחושן משפט (סימן שכ"ג) זה לשון המחבר ענבים והקריסו וז"ל הגה"ה פירוש הפיגו טעמם ונתחמצו וגירסת רש"י דכדום ופי' שהתליעו (ובנזיר דף לד) כתבתי כבר שלפנינו איתא דירין ובאמצע הפרק (דף לח). ליתא לפנינו אלא דבגליון נדפס נוסחא אחרינא והא שייר עינבי דיכרא מוכח משם וכו' עיין קונטרס סי' י"ט: שם ובאמצע הפרק והא שייר עינבי דכדום עכ"ל. עיין בב"מ (דף לח). על הגליון הגרסא כך:

כה ג' (נגעים פרק ד' נדה דף י"ט. כתובות דף ע"ה. נזיר דף סה). מאי כהה אמר רבא כיהה וטהור דלמא כיהה וטמא כו'. ס"א קיהה פי' אם שער לבן קודם לבהרת שהיה זקן ושערו לבן פירוש כיהה וטיהר כאדם הממאן להחזיק וטיהר עכ"ל. עיין רש"י גרס כהה טהור פי' הרי היא ככהה הנגע ומשם רבי משה הדרשן כתב שגורם קיהה וטיהר כלומר קיהה כאדם שנקהו שיניו של אדם שאין משגיח לדבריו וכו' ע"ש. ועיין תוס' (ב"מ פ"ז ותוס' יבמות דף ק"י). כתבו זה בשם ר"ח:

כה ד' (יומא דף ס"ט. סנהדרין דף סד) כהיינתו לעיטניה ושם בסנהדרין (דף כ"ז). אמר ליה ריש גלותא לרבי אבא בר יעקב פוק עיין אי וודאי קטל ליכהיי'. פי' יכו אותו בממונו וכן פירשו רוב הגאונים קונסין אותו ונוטלין את כוחו ואת רוחו ומקצת הגאונים פירשו יכו את עיניו ויש מפרשים מלשון ותכהין עיניו מראות עכ"ל. כל הפירושים האלו כתבם רש"י:

כהן (סוטה דף ל"ח). בפירוש ר"ח אמר אביי נקיטינן לשנים קורא החזן כהנים לאחד אינו קורא כהן שנאמר אמור להם לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה אבל הדאמר רב חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה להם תהא לית הלכתא כוותיה עכ"ל. עיין קונטרס סי' מ"ז: שם באות הנ"ל (ברכות דף לד) רב נחמן בר יצחק אומר אם כהן אחד קורא כהן אם שנים קורא כהנים אמר רב חסדא אפילו לכהן אחד קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבטו ובלבד שיהא חזן ישראל עכ"ל. בגמרא דילן לא מצאתי ולכן נראה דכך צריך להיות (ירושלמי בפרק אין עומדין להתפלל בברכות) רב נחמן בר יצחק אמר אם כהן אחד אומר כהן אם שנים אומר כהנים אמר רב חסדא אפילו וכו' ועיין קונטרס סימן מ"ז הנ"ל:

כו (שבת דף ל"ה). פנים המאדימין את המזרח וסימניך כוותא פי' אם יהיה נר דלוק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח עכ"ל. וז"ל רש"י לערב חמה שוקעת במערב וזהרורי חמה מאדימין את המזרח כחלון דכשהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדם. וסימניך כוותא. חלון כמו שפירשתי: שם באות הנ"ל (מועד קטן דף י"א). אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא כוותא דדשא בחולא דמועדא. פי' כשיוצאין המסמרות של עץ של קורה שעל הפתח בחולו של מועד לחוץ ונופלת הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרים בחורין עכ"ל. לפנינו איתא קביותא ופי' רש"י קביותא דדשא כשיוצאין מסמר של עץ וכו':

כואנגר (כתובות דף ס"א). הוה חליף ואזיל כואנגר דמלכא. ס"א כונדקא דמלכא פי' תבשיל של מלך עכ"ל. לפנינו איתא אטורנגא דמלכא פי' רש"י מושיב המנות לפני המלך והשרים:

כוון א' (יומא דף כ"ח). ודלמא שאני כותלי בית המקדש משום דמכווני. פי' בירושלמי (בפרק כיצד מעברין) אמר רבי יוסי מי שאינו יודע לכוון הרוחות יראה מקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת אלו פני מזרח עד כמה יגעו הנביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצומצמת בו בתקופת תמוז ובתקופת טבת עכ"ל. לפנינו איתא משום דלא מכווני טובא וע"ש פי' רש"י ותוס':

כווץ (חולין דף מז). בקרירי לא דכווצי. פירוש צומתין עכ"ל וכן איתא בדף מ"ו. אבל לפנינו איתא בשני המקומות בחמימי לא דמכווצי בקרירי לא דמיטרשי:

כוור (מועד קטן דף י"א). כוורא טורי' באחוה פירוש המלח והדג אחים שניהם נבראו מן הים ימלחנו הרבה ולאחר צלייתו יתננו במים צוננין שהוא אביו היינו אסקוה באביה אכליה בבריה מטבילו בציר היוצא ממנו ושותה עליו אביו דהיינו המים וזהו שכתוב בספרים כוורי ותחלי וחלבא מיא ולא חמרא אמר הגאון רב שרירא אני לא כך למדוני רבותינו כוורא מיא ולא חמרא חמרא ולא שכרא וזהו קודם שיתעכל אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו. וזהו שאמר כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא ליטעון פוריא שהן יפין לגוף והוא סבלן אלא שמרבין הזרע לפיכך אין המצע סובלן מיכלי' בבריה פירוש מוריים של דגים מביאין דגים קטנים שאין בהן שמנונית ומולחין אותו כדי שייבשו ועושין מהן מורייס ומשלחין מהן מנות איש לרעהו וכשיאכל בו הדג מטיב את טעמו והוא לו כבן עכ"ל. ושם אית כוורא סמוך למיסרחיה מעלי. וז"ל תוספת ובזמן הזה תופסין סכנה למיכל סמוך למיסרחיה וגם משתא עליה אבוה ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלי לו טפי ויש מפרשים דכוורא לא בכלל דגים מיירי ושם דג ששמו כוורא ומשונה בדברים אלו משאר דגים כדאמרינן בחולין (דף קט) אסר לן גירותא שרי לן לישנא דכוורא ואין נראה שיהא בכל הלשונות מן דגים טעם אחד עכ"ל. והנה הערוך דמפרש להדיא דכוורא היינו דג ואפשר לא ניחא ליה כסברת היש מפרשים משום מה דחזינן דעל דגי הים מתרגמינן כוורא דימא הרי דכל מיני דגים נקראים כוורי ואולי היש מפרשים סבירא להו לחלק בין כוורא באלף ובין כוורי ביו"ד ולכך הביא הערוך פי' רב שרירא גאון אהא דאמר בגמרא כוורא תחלא וחלבא על זה אמר הגאון לא כך למדוני רבותינו דהיינו שהם אינם גורסין תחלי וחלבא משום דמיא אחריו תופסין לסכנה אלא גורסין כוורא והא דאמר מיא ולא שיכרא היינו קודם שיתעכל והא דתופסין לסכנה היינו אחר שיתעכל:

כוורנק (תענית דף יד). איזהו נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכים. (מגילה דף ה') רבי נטיעה של שמחה נטע ואיזה וכו' זה הנוטע כוורנקי של מלכים (עירובין דף כ"ה) ההוא כוורניק דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה. פירוש אילן ששותלין כשנולד האדם לצרכו בבוסתנא עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות אכוורנקא כתוב) עכ"ל. לעיל בערך אכורנק כתב הערוך בעצמו הגירסא כך. אלא וודאי דדא ודא אחת היא:

כז (פסחים דף ע"ב). יבמתו כזיז מינה אשתו לא כזיז מינה. (יבמות דף כ"ו). לא מיבעיא אביו דכזיז בריה מיניה אבל בנו דלא כזיז אביו מיניה אימא לא קמ"ל. (שם דף קי"ב). אבל באשת אחיו מיכז מיניה פי' מתבייש ממנה לפשוט בה יד לאלתר (ובמוסף (א"ב בכולהו כתיב בנוסחאות דידן בזיז עכ"ל) עיין לעיל מ"ש רבינו בערך גז ט' ובמה שכתבתי שם בשם תוס' נדה (דף ט"ו) ד"ה אפילו וכו' שכתבו פי' הערוך בזיזא לשון בושת ולא כתבו דערוך גרס כזיזא והיא פליאה:

כח ב' (ב"ק דף ג') אלא אכיחו וניעו. כיחו רוק עבה שיוצא בכח וניעו רוק רך שיוצא בניענוע עכ"ל. וכן כתבו התוס' (בבבא קמא שם ובנדה ד' נ"ה). בשם ר"ת ועיין לקמן ערך נע א':

כי א' (מנחות דף ע"ד). כיצד מושחן כמין כי. (כלים פ"ב) מחצלת שעשה לה קנים לאורכה טהורה וחכמים אומרים עד שיעשה כמין כי (כריתות דף ה' ובב"ר) כיצד מושחין את המלכים כמין נזר והכהנים כמין כי מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כי יוני. פי' יצק שמן על ראש אהרן וירד אילך ואילך כמין שתי טפי מרגליות על זקנו עכ"ל. ובמוסף (א"ב אות יוני שנים ועשרים בסדר האותיות וצורתה שני קוים באלכסון בוקעים אחד לאחד בתוך עכ"ל) (ובדף ע"ה) מאי כמין כי אמר רב כהנא כמין כי יוונית וכתבו תוס' צייר בקונטרם כמין ט' ובפירושו (בחומש) פי' גימל ויש מפרשים כמין נו"ן או כמין כ' ובערוך פי' דתניא בכריתות המלכים נמשחין כו' והתי"ט העתיק כל דברי תוספת ואח"כ כתב בזה"ל ואני ראיתי שתי אלפא ביתא של יונית המרובע ושם אין גם אחד כמין ט' אך בקטנה האות העשרים כזה ט' ועיין עוד מ"ש התי"ט (בפ' כ' דכלים משנה ז') בביאור יותר ועיין מ"ש הרב המוסף:

כייר (ע"ז דף מ"ו). שלש אבנים הן וכו' סיידה וכיירה לשם ע"ז וחידש נוטל מה שחידש (בב"ק דף נ"א) בור של שני שותפין ובא אחד וסייד וכייר אחרון חייב. (ובב"ב דף נ"ג). המוצא פלטרין בנכסי הגר וסד בהן סיוד אחד או כיור אחד קנאו. פי" סיוד בסיד כיור שצייר בה ציור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה כמו שעושין בפלטין. ואנכי יושב בבית ארזים תרגומו כיורו ארזים ספון בארז תרגומו ומטלל בכיורא ארזיא בבתים ספונים תרגומו בבתיא דמטללן בכיורי ארזיא בבתים עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות כתוב כייד). במשנה שבגמ' וכן בפירש הגמ' ורש"י איתא כייד. אכן במשנה שבמשניות ובפי' הר"ב איתא כייר ברי"ש וכתב בתוספת יו"ט דהוכיירה פי' הרב פתוח וציור לשון ארמית בבית ארזים בביתא דמטללא בכיורא דארזים ואחרים כן עיין שם ע"כ. (ובב"ק דף נ"א) איתא וכייד וכתב רש"י כייר עשה בו ציורים בכותלים בטיח הסיד שטח בו. (בב"ב דף נ"ג). איתא ברי"ש וכתב הרשב"ם סיוד. שטח בסיד. כיור ציורין מחוקין על הקיר ע"כ. והנה בנוסחאות התרגום שהעתיק רבינו לא כן נוסחאות התי"ט ונוסחא אחרת בתרגום היה לפניו:

ככא א' (ברכות דף ל"ו) מאי טרוקנין א"ר יוסף כוכא דארעא פירוש עושה גומא בכירה כמו שפירשנו בענין יורות הערביין מערב קמח ומים בתוכה ומשליך באותה גומא עכ"ל. ועיין לעיל ערך טרקנין וצ"ע:

ככא ב' (מנחות דף נז ובשבת דף פט) חזי לככא דאקלידא עכ"ל. במנחות שם איתא וכן מוכרח עיין רש"י שם. וכן העתיק הערוך בערך קלד: שם באות הנ"ל (בב"ב דף קס"ו) ההיא דהוה כתיב תולתא בפרדיסא אזיל איהו מחקיה לככיה דבי"ת ושויה ופרדיסא. פי' מחק השינים של בי"ת של מעלה ושלמטה עכ"ל. לפנינו כתוב לנגיה:

ככא ג' (תענית דף כב) לא נצרכא אלא לבי כוכא דאגמא (גיטין דף סח) מטא לכורא דההיא ארמלתא עכ"ל (פי' רש"י צריף קטן). עכ"ל לפנינו איתא א"ר פפא בכוכא דציידי ופי' רש"י כיך קטן של ציידין. ובגיטין (דף סח). איתא לפנינו מטא להאי כובא דארמלתא. ופי' רש"י כובא צריף קטן כמו כובא דציידי. והמדפיס הניח במראה מקום חלק ששם שני חצאי עיגולים פנוי מבלי הודע. אכן מפי רבינו אנו חיים וקיימים דגם לפני רש"י היתה הגירס' אמיתית כובא בכ"ף ועל זה פי' רש"י היטב צריף קטן כייו כוכא דציידי (תענית דף כב):

ככב א' (ברכות דף נ"ח). מאי זיקים אמר שמואל כוכבא דשביט. פי' הכוכב הנראה בשמים ינתר ממקום למקום כמו שובט בשבט ומוריד השבט על המקום שמכה בו לפיכך נקרא שביט וזה הכוכב שמו זיקים דגרסינן בתלמוד (ירושלמי) אמר שמואל אי עבר זיקא בכסלא מחריב את העולם והאי דמתחמי עבר לא עבר אלא לעיל מיניה או לרע מיניה. פ"א בערך זק עכ"ל. וכן מבואר בגמרא דילן:

ככב ב' (ב"מ דף פ"ז). בתי הניפי עלי במניפיך ואתן לך ככבין דנרד. פי' בלשון יון קורין לקדרה ככבו עכ"ל. (במוסף וכן בלשון רומי ובנוסחאת כתוב ככרין עכ"ל) ופי' רש"י ככרין דנרד אגודות של נרד והוא עשוי כשיבולין:

ככיא (סוכה דף נ"ב. סנהדרין דף צ"ט) א"ר אמי ינ"ה דומה לחוט של כוכיא פי' הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת עליו הערב כרוך נקרא כוכיא בלע"ז דרוגי"לא עכ"ל. לפנינו איתא כחוט של בוכיא ופירש"י עכביש שקורין איריני"א:

ככר תניא בתוספתא (דבב"ב) פרוטה שאמרו אחד משמונה לאיסר איסר אחד מכ"ד לדינר שש מעה כסף דינר מעה שנו פונדיונין פונדיון שני איסרין וכו' עכ"ל. תוספתא זו הובאה בגמרא (קדושין דף י"ב):

ככליאר (שבת דף ס"ב) ולא בכוכלייר. פי' מכבנתא שדומה למכחול וראשו אחד דומה לסירה שאורגת בה התכשיטין שנותנת כנגד פניה וכמעשה דר"ע (שם דף קנ"ו) שקלתה למכבנתא ואיתרמיא בעינא וי"א תכשיט שמעגל על ראשה דגרסינן ביומא (ד' כ"ה). הכהנים מקיפין ועומדין כמין כוכליאר עכ"ל. ובמוסף (א"ב פי' בלשון יוני דבר עגול ומסובב כמו לול עכ"ל). עיין תוס' ב"ב (דף קנ"ו). ד"ה כבינתי וכו' שהקשו על פירושו של הרשב"ם והביאו פירוש הערוך בזה"ל ועל כן נראה לר"י כפירוש הערך שפירש בכוליאר והוא כעין עטרה ומ"מ יש בה שום דבר חד כדאמרינן בשבת (דף קנו) דשקלה למכבנתא וכו' וע"ש כי האריכו. ועיין עוד בהרא"ש פ' במה אשה (סי' י"א) ואין כאן מקום לקבל אריר והמעיין ימצא דברים של עיון. ודע עוד דגם רש"י בגיטין (דף ט"ו) ד"ה כבינתי פי' נושק"א בלע"ז וכן בשבת דף נ"ד) פירש"י ד"ה מכבנין וכו' כמו תנתן כבינתי פי' נושק"א בלע"ז וכן כתב רש"י עוד בשבת (דף ס"ב) ד"ה מכבנתא נושקא וכו' וכ"כ רש"י עוד שם (דף קנ"ו). ד"ה למכבנתא נושק"א של זהב. ומעתה יש לדקדק על תוס' בב"ב (דף קנ"ו) הנ"ל שנשאו פנים לרש"י (בשבת ובגיטין הנ"ל) ולא הוקשו במוקדם על פירוש רש"י את אשר הקשו על הרשב"ם ואקצר במקום שיש להאריך:

כוכיתא (ר"ה דף כ"ד) אימר כוכיתא בעלמא הוא דחזו. פי' חתיכה של ענן ראו שהיה דומה ללבנה עכ"ל. ובמוסף (א"ב פי' בלשון יון קיטור ואיד עולה מן הארץ ובנוסחאות גריס כוביתא עכ"ל). ופרש"י עיגול של עב לבן:

כל ב' (שבת דף נ"ז) ולא בכבול מאי איצטמא א"ר אבהו ביזייני מאי ביזייני אמר אביי כליא פרוחי ס"א כליא דידבי. פי' איצטמא היא ביזייני כלומר חוטין הרבה ממיני צבעונין ותולין אותו בפני הכלה שלא יצערוה הזבובין שמתביישת להסיר הזבובין מעליה ותולין זה בפניה ונקראת כליא דידבי עכ"ל. עיין עוד ערך פרח ב' פי' פירוש אחר: שם באות הנ"ל והוא כגון אותה ששנינו אמה כליא עורב לפי שבמקדש ראשון שהיתה קדושתו בכל הקהל והיתה השכינה שרויה בו לא היו עופות פורחות עליו אבל במקדש שני פחדו שמא אין קדושתו כקדושת הראשון ושמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טומאה ועשו צירה להפריח העופות מגג ההיכל וקראו אותו כלה עורב כלומר זו מונעות העורבים מלפרוח על ההיכל וזו צורה כדרך שעושין עכשיו שומרי הזרעים עכ"ל. הביאו תוס' בשבת (דף צ'). ומקשו עלה מגמ' דמ"ק (דף ט') דגם במקדש ראשון היה אמה כליא עורב והניחו בקושיא. אמנם (במנחות דף ק"ז ובערכין דף ו') כתבו ישוב לכוונת הערוך ע"ש. וז"ל רש"י (בערכין דף ו'). להכי נקיט אמה (כליא עורב) דאמרינן במנחות (דף קז) הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה כליא עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל ובהן מסמרות גבוהין אמה ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם וכולי שמגרש את העורבין כמו (נדה דף י"ד) כלייא דידבי כלייא פרוחי וכו' (ובמנחות דף קז) כתב רש"י בזה"ל על הא דאיתא בגמ' ברזל תניא אחרים אומרים לא יפחות מכליא עורב וכמה א"ר יוסף אמה על אמה כליא עורב. מסמרות חדין תוחבין בראש גגו של היכל לכלות העורבין שלא ישכנו שם (ובשבת דף צ). כתב רש"י בזה"ל לכליא עורב טבלאות של אמה היו עושין והן חדין כסכין סביבותיהם ומסמרין חדין בכולן ומחפין בהם גגו של היכל למנוע את העורבין מלישב עכ"ל. ובמ"ק (דף ט) פירש רש"י אמה כליא עורב. הגג כלה ומקצר למעלה עד אמה ומחפיו אותו שם בברזל ובמסמרים כדי שלא ישבו העורבים עליו עכ"ל. והנה לכאורה נראה לומר דלכוונה דייק הערוך וכתב וקראו אותה כלה עורב ולא כתב אמה כלה עורב משום דזו הצורה הנעשית כמו שעושין שומרי הזרעים לא היה לה שיעור מכוון והיה כל עיקר כוונת הצורה הזו להפחיד העופות שלא יפרחו על גבי ההיכל ולמעלה מאוירו וישליכו שם דבר טומאה ואולי במקדש ראשון שהיתה קדושתו גדולה לא היו העורבים הורחים בעוד שהדבר הטמא בפיהם אבל לא מפני קדושה גדולה נמנע דרך נס שלא ישכנו העופות על גג ההיכל בעוד שהעופות טהורים לגמרי (ודירתם של עופות טהורים עם הצדיקים כדדרשינן בסנהדרין דף קח). ושלמה המלך עליו השלום רצה מפני כבוד דההדור הבית שלא ישכון עליו שום עוף וכן פרש"י בערכין להכי נקט אמה וכו' שהיו מביאין טבלאות של ברזל וכו' אכן במקדש שני שהוצרכו לעשות צורה כדי שלא יפרחו העופות באויר ההיכל וישליכו שם טומאה אפ"ה עשו ג' אמות מעקה ואמה כלה עורב (לת"ק בפ"ד דמדות משנה ו') כמו שהיה בבית ראשון ועוד תקנו מה שאפשר לתקן שלא ישכנו העופות בלילה בשעה שהצורה אינה נראית להם ומעתה יסולק קושית התוס' כשנדקדק היטב בסוגיא דמ"ק משם בארה באר היטיב ע"פ פי' הערוך דלפי מה שאמר הש"ס שם איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב (שלא היה צורך הבנין כל כך ואע"פ שהיה מהבנין כדי שלא יביאו שם טומאה לא היה צורך כל כך וגם בשעת הבנין בזמן שלא היתה השכינה שורה בו לא היה צורך עכ"ל תוספת) מה זה דמקשה עלה בלי שום סברא מחודשת כליא עורב צורך בנין הוא (וז"ל הרשב"ם (בב"ב דף ק"י) ואין זו שטת גמ' שיכחיש המקשה סברת המתרץ בלא טענה אחרת) ותו דהכי הוה ליה למימר אמה כליא עורב מהבנין הוא ומה צורך בנין דקאמר. אולם לפי' הערוך ניחא למאוד דדחי ליה אמה כליא עורב צורך בנין הוא רצה לומר דכל עיקר של כליא עורב היה רק לצורך הבנין דהיינו בעוד שלא נגמר הבנין כדי שלא יבא שום טומאה עליו משא"כ כשנגמר הבנין ושרתה השכינה בו לא היה צריך עוד לאמה כליא עורב מפני רוב קדושתו. וזה תורף קושיתו אמה כליא עורב דקאמרת אינו אלא צורך בנין אבל לא לאחר שנגמר ומפני כן הודו לו הש"ס ואמר דאמת כך אית' אלא הא דאין מערבין שמחה בשמחה נפקא לן מיתורא דקרא וכו'. והשתא דברי הערוך מיוסדים לפי סוגית הש"ס: שם באות הנ"ל בסופו ונדה דף י"ז). אביי כלי דידבר רב פפא כלי פרוחי פי' מגרש הזבובים מגתו העופות עכ"ל. ובמוסף (א"ב מלשון לא תכלא רחמיך ממני עכ"ל. כך כתב רש"י בערכין (דף ו):

כל ד' (ברכות דף ח). רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לכולהי פרשייתא במעלי יומא דכיפוריא. פי' הן ח' פרשיות שקורין בד' שבתות שבאלול ובד' שבתות שבאדר ומפני שהיה רב ביבי טריד בחדש הכלה במסכתא דכלה ולא מצא פנאי להשלים כל פרשה בשבתא סבר לאשלומינהו להני ח' פרשיות בערב יום הכפורים ואסיקנא תנינא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר עכ"ל. לפנינו כתוב לאשלומינהי לכלהו פרשייתא דכולי שתא במעלי וכו'. ועל פי' הערוך יש לדקדק קצת מאי טעמא המתין רב ביבי מאדר עד ערב יום הכפורים הלא מיד אחר ניסן היה יכול להשלים אותן ד' פרשיות שבאדר ויש ליישב. ועכ"פ אפריון נמטיי' לרבינו כי לפי הגירסא שלפנינו קשה הדבר לומר להשלים ביום א' שני פעמים מקרא דכל חמשה חומשי תורה וגם התרגום כולה מה שאין הפה יכול לדבר אף במרוצה גדולה ומכ"ש לכוון בהם פירוש המלות ולהתבונן בדרכים מקומות שהתרגום מוסיף ומפ' וצריך בהם עיון היטב: שם באות הנ"ל (תענית דף י' קידושין דף מ"ט) על מנת שאני חכם אין אומרים לו כחכמי יבנה כגון ר"ע וחביריו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומרה על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו דבר בתלמודו ואומרה ואפילו במסכת כלה פי' רבינו חננאל ז"ל בכל מקום בכלום מקום כלומר בכל מקום מן התלמוד ואפילו במסכת כלה שמתעסקין בה כל תלמידי חכמים שרוצין לדרוש בכלה של אלול או בכלה של אדר עכ"ל. הביאו התוספת בשבת (דף קי"ד):

כלב ב' אותן כולהו נמי בעי דבויי דבאות לכלובן לערב קאמרינן. ובעי לדבויי פי' שמדקדקין ומתחבאין עד שלוקחי. אותו ישנו על שני פנים בזמן שהן חוץ לכלובן כולהו בעי דבויי אלא בזמן שנכנסין וכו' ויוני שובך ויוני עלייה בעו דבויי ולפיכך פטור וחייב עכ"ל לפנינו שם איתא בנוסחא אחרת לגמרי ועיין לעיל ערך דף ב'. ושם נסמן:

כלבוס ג' (בב"ק דף ק'). צבעו כעור מאי כעור אמר רבה בר אבוה כלבוס מאי כלבוס א"ר פפא בר שמואל כפרא דודי ופירושו דרכים דרכים דרך צבע אדום מראהו עמוק ודרך אדום אינו עמוק כל כך והוא כמו מטלניות שמקנחים בהם יורות של צבעים שהן עשויין כולן דרכים כמו שאמרנו עכ"ל. עיין מה שכתבתי לעיל ערך כאורובכן צריך להיות כאן כאור מאי כאור וכו':

כלדאי (פסחים דף קיג) מניין שאין שואלין בכלדאין שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך פי' חוזים בכוכבים עכ"ל. ז"ל רש"י בכלדיים. בעלי אוב. וז"ל רשב"ם כלדיים. בעלי אוב כך פי' רבינו ולא נהירא דקרא כתיב בהדיא אל תפנו אל האובות ואני שמעתי חוזה בכוכבים וכן עיקר. ולזה כוון רבינו שהאריך לכתוב שנאמר תמים תהיה וכו' ולכאורה לא היה צריך לכתוב זה אלא לדחות פי' מי שאמר בעלי אוב. ודע דרש"י עצמו כתב בשבת (דף קנ"ו). כלדאי חוזים בכוכבים וכו' וכן ביבמות (דף כ"א). כתב רש"י כלדאי החוזים בכוכבים. וע"ש בתוס' בשבת (ד' קנ"ו). ד"ה כלדאי כתבו בכולה סוגיא משמע דכלדאי היינו חוזים בכוכבים. ובב"י בי"ד (סימן קע"ט) הביא כל דברי התוס' בשבת הנ"ל וסיים וכן כתב הערוך כלדיים החוזים בכוכבים וכן בתשובת הרמב"ן (סימן רמ"ב)כתב דשמעתא מוכחא כפי' הערוך:

כליא (ב"ב דף י"ז). ובתנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה. פי' כליא בלשון יון בטן והוא אמצעית של תנור שבולט ויוצא כבטנו של אדם כששבע עכ"ל. פי' זה כתבו תוספות בשם רבינו חננאל:

כליל ב' (כתובות דף ע"ו). גירדא דאשפה וכליל מלכא. פי' וורדא: ר"א בסיליקון עכ"ל. ועיין לעיל בערך גרד א':

כלך ב' אמר רב כלכא דחיטי בעיא שיתין כלכי ציבי (גיטין דף נ"ו. ושם איתא דא"ר חסדא) (ובב"מ דף ס"ג) דאמר לי חיטי באכלכי. (ובתענית דף כד). אזל זבין בי' חיטי ושדיי' בכלכא. פי' אוצר של חיטים עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות דידן בכלהו גריס אכלבא עיין שם) עכ"ל. בב"מ ובתענית פירש"י אוצר:

כלכה (מ"ק דף כ"ו). עשירים בדרגש ועניים בכליכה עכ"ל. הביאו תוס' שם וע"ש מה שכתבתי בחילופי גרסאות להעמיד דברי תוס' על מכונן והמאוחר בדבריהם צריכין להיות מוקדמין ע"ש ויערב לך:

כילכית (שבת דף ע"ז) אימת כילכית על לויתן פי' דג קטן טמא נכנס בפיו של לויתן עכ"ל. לפנינו כתיב **כילבית.**ודע דבחולין (דף צ"ז). איתא כילכית ופי' רש"י בשתי המקומות שוין ע"ש. אבל במשנה דע"ז (דף ל"ה) איתא בבי"ת:

כלכל (נדה דף נ"ב). בן שלקית אומר עד שתכלכל כשבאתי אצל רבי עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות (נזיר דף ב') הריני מכלכל (גמ' ד' ג'). ממאי דהדין כלכול לשנא דשערא הוא כדתנן שבת (ד' ע"ח). ר' יהודה אומר סיד כדי לעשות כלכול עיין מה שכתב רש"י לפרש על זה ואני מצאתי עד שתבלבל בבי"ת וכו' ישר בעיני עכ"ל. וכן הוכיח רש"י שם מהא דנזיר הריני מכלכל דעיקר הגירסא עד שתכלכל ע"ש. ולהכי אסמכי' רבינו להא דנזיר פה דמשם מוכח דהגירסא היא בכ"ף ולא בבי"ת:

כלם (ב"מ דף ק"ג) כללא דמלתא כל עיקר כלמי דבעל הבית. פי' סייג לסתום הפירצות עכ"ל. לפנינו איתא כלמיוכן איתא ברש"י. אבל בת ס' איתא בלומה פי' שמירה כמו פיו בלום (בכורות דף מ'). פי' סגור:

כלמי (ברכות ד' נ"א) ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי. פי' רש"י מהמחזרים בעיירות ירבו הדברים ומבגדים הבלואים הכנים וכלמי הוא כמו קלמי בתרגום לשון רש"י כנים מתרגמינן כלמתא וכ"כ רש"י בנדה (ד' כ') ד"ה כלמי. אמנם בכל התרגום שלפנינו איתא קלמתא בקו"ף ואם מה שכתב הרב המוסף כלמי כמו קלמי בתרגום העוד שכך כתוב ברש"י שלפניו היה ניחא. ודע דרבינו בערך סרק ב' העתיק סוגיא דנדה (דף ך') סריקותא מקטלא קלמי. ואולי גם בברכות (דף נ"א) גרס כך ולפיכך לא כתב רבינו ערך כלמי:

כילון במשנה (בכורות דף ס"ג) הכילון והלפתן פי' במוסף בלשון רומי איש אשר לו ראש ארוך וצר משני צידיו עד שמצחו בולט לחוץ ובעל הערוך גרס בילון עכ"ל. הרב המוסף בחר לו דרך לעצמו נגד פי' רש"י והרב ברטנורא ונגד פי' הרמב"ם ועיין מה שכתבתי בס"ד לעיל בערך בלן ב':

כלם (בסוף תרומות ובריש עוקצין) עוקצי תאנים וגרוגרות הכליסין והחרובין. (חולין דף ס"ז). לרבות את היתושין שבכליסין. במוסף (א"ב פי' הכילוס בלשון יוני מין פרי ארז אשר הוא מאכל חזירים אך לפעמים האדם אוכל אותו עיין ערך אכלוס) עכ"ל. עיין פי' הרמב"ם והר"ש ואריכות בתי"ט (בריש עוקצים. ובחולין) פי' רש"י כליסין מין קטניות צידרוא"ש בלע"ז:

כלפי אליה שבת (דף צ"ג). כלפי אליה אלא אימא חייבין ור' שמעון פוטר (פסחים דף ה'). כלפי אליה אמר אביי איפוך. פי' דברים מהופכין הן כמו שהאלי' היפוך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים עכ"ל. לפנינו איתא כלפי לייא ופי' רש"י בפסחים היכן וחברו בברכות (דף נ"ח) חצבי לנהרא כגני לייא חרסים שבורים להיכן הולכים עכ"ל. ועיין לעיל ערך כגני וכן פי' רש"י (בב"מ דף נ"ח. ובסוטה דף מ"ד) ד"ה כלפי. ובפי' של מלת כלפי כתב רש"י בסוטה (דף ג') ד"ה כלפי כמו אחרי וכו' ודע שבדיבור הסמוכה שם המתחיל יכול אף זה כן סיים רש"י כלפי לשון כנגד ע"כ. וקצת צריך ביאור ועיין עוד רש"י בשבת (דף קכ"ז):

כמה (בב"מ דף ק"ו) עד דאתי אריסי מדברא וקימא כימה להדי רישא באמצע הרקיע דהיינו בניסן דעד ההוא זמנא הוי זמן רביעה עכ"ל. עיין רש"י תוספת:

כמן א' (דמאי פ"ב) האורז והכמון. (תרומות פרק י') תנור שהסיקוה בכמון של תרומה שאינו טעם כמון אלא ריח כמון (ע"ז דף כח) אמר אביי ניתי כרווא וכמונא. ואופן עגלה על כמון יוסב (ישעיהו כ״ח:כ״ז) עכ"ל. וראיתי בפי' בלשון אשכנז כמין טונק"ל:

כמר א' (בב"מ דף פ"ט) לא יהבהב באור ויאכל ולא יכמר באדמה ויאכל. פי' טומן הזיתים באדמה כדי שיתחממו ויתבשלו עכ"ל. ובמוסף (א"ב אולי מלה זו נגזרה מלשון מקרא כי נכמרו רחמיו אל אחיו) עכ"ל. וכן לשון רש"י (בפ' מקץ מג פסוק ל') נכמרו נתחממו ובלשון המשנה על הכומר של זיתים ובלשון ארמי משום מכמר בשרא עכ"ל:

כן ג' (שבת דף ק"י) ליתי כונא דכמונא וכונא דמוריקא וכונא דשבלוליתא (גיטין דף סט) ליתי שבעה כוני פירמא דסילקא וכו' פי' כונא חופן (עירובין דף כ"ט) אמר אביי תרין כיני דפומבדיתא (כתובות דף צ"ט. מעילה דף כ"א). באתרא דכיילי בכני כנא כנא בפרוטה פי' מדה עכ"ל. במוסף (א"ב בונא כתוב בנוסחאות עכ"ל. (בגיטין) שבעה כוני ונדפס על הגליון ס"א בוני. וז"ל רש"י כוני מלא אגרוף. (ובעירובין) אמר אביי תרי בוני דפומבדיתא וז"ל רש"י בוני מדות. (בכתובות) וכני לא פירש"י כלום. אכן במעילה פי' רש"י כני מדות ומעתה מ"ש הרב המוסיף בונא כתוב בנוסחאות קאי אדלעיל בעירובין תרין בוני דפומבדיתא ואפשר גם אגיטין אם היה לפניו הגירסא כמו הגירסא שבגליון. אמנם הערוך דגרסתו בכל המקומות בכ"ף פי' כל חד וחד לפי עניינו בשבת ובגיטין לענין רפואה אי אפשר לשון מדה משום דלא גילה הש"ס באיזה מדה שצריך להיות לכך מפרש שפיר חופן והיינו מלא אגרוף והוי השיעור ידוע איברא בעירובין ממה דאמר דפומבדיתא אי אפשר לפרש באופן אחר אלא כוני היינו מדה דפומבדיתא וכן בכתובות ובמעילה דאמר באתרא דכיילי והיינו מודדין צריך לפרש כנא כנא מדות. ולפ"ז גם פירש"י יבואר על מקומם וצריכין להגיה בעירובין מה דאיתא לפנינו בוני בגמרא וברש"י צריך להיות כוני בכ"ף. וכן בשבת ובגיטין (דף ע'). בונא דשתיתא ובונא דחמרא עתיקא ופי' רש"י בונא דשתיתא מלא אגרוף וכו' ויש לדקדק גבי חמרא עתיקא מאי מלא אגרוף שייך כאן ויש ליישב בדוחק):

כנס (בבא מציעא דף ק"ה). במשנה המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה (גמ') וכמה כדי להעמיד כרי א"ר יוסי בר חנינא כדי שתעמוד בו הרחת איבעיא להו רחת היוצא מהאי גיסא להאי גיסא מאי תא שמע דאמר רבי אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דר' יוסי בר חנינא כל שאין כונס שלו ריאה פני החמה פי' כונס שלו אמרי' כדי שתעמוד בו הרחת והוא כעין נעיצת חנית בארץ כך זה כשנועץ הרחת בכרי של תבואה אם הוא גדוש ועולה עומדת הרחת ואם הוא מעט נופלת לפיכך באנו לדקדק איזה צד של הרחת נועץ בכרי הצד של יד של רחת והוא הדק או הצד הרחב שיש בה מסגרת קטנה משני צדדיה שזורה בה תבואה וקיבול הרחת של גרנות נקרא בית כינוס כדתנן בכלים (פרק י"ח) זה הכלל העשוי לקבלה טמאה לכינוס טהור עכ"ל. ע"ש בתוס' ר"ח גריס מהאי גיסא או מהאי גיסא פי' וכו' ובכלל דבריהם דברי רבינו דהכא: שם באות הנ"ל (דף פג). אמר ריש לקיש פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית. פי' פועל של תורה משיזרח השמש עד הערב כדכתיב תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וזה הפועל שמשכים בבוקר ועושה מלאכת בעל הבית קודם זריחת השמש חסד עושה עמו ומוסיף משלו לבעל הבית וזה שמניח בעל הבית הפועל מבעוד יום קודם הערב חסד עושה עמו ומניח משלו עכ"ל. ועיין פי' אחר בערך פעל:

כנר (פסחים דף קי"א). חמשה טולי קשי אההוא טולא דדיקלא יחידאה וטולא דכינרא עכ"ל. לפנינו איתא דכנדה: שם (מגלה דף ו') כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקו פירי ככינרא. פי' כפירות של כנרת. פ"א כי קלא דכינרא דמיהני למאן דשמע קליה עכ"ל. לפנינו איתא כי קלא דכינרא:

כנש (בב"מ דף כא) הכא במכנשתא דבי דרי עסקינן דאבידה מדעת היא. פירוש בכיבוד הגרנות כשמכבדין הגורן בשעה שמפנין כתבואה מן הגורן עכ"ל. לפנינו איתא הכא במכנשתא דביזרי עסקינן ורש"י לא פי' כלום.

כס ד' (ברכות דף כח) יומא בכסא דמנקרא ותיתבר. פי' מי שנשתמש יום אחד בכלי מעולה ונשבר לא איכפת ליה. ושם (דף לא) אייתי כסא דמנקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו פ"א דמנקרא מלשון בנקרת הצור כלומר כוס זכוכית חקוקות צורות שהוא יקר מאד עכ"ל. לפנינו איתא דמוקרא ופי' רש"י כוס זכוכית יקרה וכו' (ובדף ל"א). פי' רש"י כוס זכוכית לבנה:

כס ו' (שבת דף ט"ז) לכיסא לימא הכי. פי' בלע"ז אונפולא עכ"ל. בשבת (דף ס"ז) איתא לכיפה לימא הכי וכו' וז"ל רש"י לכיפה אנפול"ש אבעבועות וכו" וכתבתי לעיל בערך כב הג' דגירסת רבינו וגם רש"י היה לכובא ע"ש היטב אמנם מלת לכיסא לימא הכי לא מצאתי לפנינו וגם הלע"ז שכתב רבינו עם הלע"ז שכתב רש"י עולין בקנה אחד ואם ניחוש ללע"ז קצת צ"ע חלופי הגרסאות שבין רבינו ורש"י ובין הגירסא שכתב רבינו לעיל לכיבא:

כס ט' (בב"מ דף מב) רב אשי אמר בכיסי ומשלם ליה דמי כיסי. פי' רב שר שלום כיסי כשות שאינה מנוקה ויש בה עשבים רעים כשמטילין אותם בתמרים ועושין ממנו שכר אותו השכר נפסד פ"א כשות שאינה מתוקנת שעדיין צריכה ריכוך ותיקון עכ"ל הפי' השני כתבו התוס' בשם רבינו חננאל. ועיין שם מה שהקשו על פירוש רש"י והוא כפי' הראשון שכתב רבינו:

כסכס (שבת דף קמ"ז) מאי מרזב א"ר זירא כגון כיסי בבליותא דמיתחזי כמנתב עכ"ל. ועיין לקמן ערך מרזב:

כסן א' (ברכות דף מ"א) פת הבאה בכיסנין. פי' רב האי גאון הם כעכי והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת ועושין אותו כעכין יבשין וכוססין אותה בבית המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלין ממנו קמעא וכשאכל רב הונא (שם דף מ"ב) הרבה א"ר נחמן עדי כפנא זה רעב ולרעבונו אכל לשבוע ממנה ולא בתורת כיסנין וצריך לברך אחריה עכ"ל. וכן פירש"י בשם רב האי גאון (ועיין לקמן בערך כעך פי' בענין אחר): שם באות הנ"ל ורבינו חננאל פי' זה הפת עשויה כמין כסנין מלאים סוכ"ר ושקדים ואגוזים כמין כעכין ולועסין אותו בבתי משתאות תני (בתוספתא) הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני כיסנין. וראיה לדברי רב האי גאון וכל לחם צידם יבש היה נקודים תרגום וכל לחם זוודיהון יביש הוה כיסנין עכ"ל. כל אלו הפירושים שכתב הערוך הובא בא"ח (סימן קס"ט סעיף ז') להלכה עיין שם:

כסן ב' (כתובות דף י"ז). ארמלתא לית לה כיסנין פי' עושין לבתולה (עיין קונטרוס סי' ג') בשעת נשואין ולא לאלמנה רגילין לבשל חיטין ופולין ולעשות אותן ולתת בהן צימוקים וקרויין כיסני והן שאמר רב חסדא הני כיסני מעלי לליבא עכ"ל. (עירובין דף כט) ושם איתא אמר אביי אמרה לי אם הני כיסאני מעלו לליבא וז"ל רש"י כיסני קליות:

כסף א' (פסחים דף לט) ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין פי' פני הירק מכסיף מחמת המרירות עכ"ל. ופירוש רש"י מכסיפין אינו ירוק מאוד ככרתי אלא פלד"ש: שם באות הנ"ל (שבת דף ל"ד). הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון זהו בין השמשות עכ"ל. פי' רש"י הכסיף השחיר:

כסף ג' (כתובות דף צ"ד) הכא בחיישינן שמא תכסיף קמיפלגי. פי' אפילו לבן ננס מה שגבה לא גבה ואמאי נשבעת דסברה כיון דבלא שבועה יהבין לי משום הכי דדעתייהו לאפוקי מינאי אם תמצא אחת שלהן גזולה ותכסיף השדה דלא סמכא דעתה עלה אבל חי נותנין בשבועה סמכא דעתה ולא תכסיף ותנא קמא סבר לא חיישינן שמא תכסיף ולא משבעינן לה עכ"ל. ועיין תוס' שם ד"ה שנמצאת וכו' על כן נראה כפי' ר"ח דאפילו בלא נמצאת פליגי ע"ש:

כספן (שבת דף נ') כוספא דיסמין שרי. פי' פסולת שומשמין שכובשין אותן בוורד של יסמין ומייבשין אותן ושוחקין אותן ורוחצין בהם ידים מזוהמות כדאמרי' בע"ז (דף לח). הכוספן של גוים שהוחמו חמין עכ"ל. וז"ל רש"י כוספא דיסמין פסולת שומשמין עכ"ל. קיצר למאוד ולא פי' על מלת יסמין כלום: שם באות הנ"ל ויסמי"ן והוא סימלק שאמרו חכמים בכיצד מברכין (בברכות דף מג) פי' אחר כוספא דיסמין גפת של שומשמין והיינו הפסולת שבפירוש' של מעלה עכ"ל. וז"ל (בברכות) סימלק יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל והוא מין עשב שיש לו שלשה שורות של עלין זו למעלה מזו שלשה עלין לכל שורה עכ"ל והוי יודע דהנך תיבות "יסמין "קורין "לו "בלשון "ישמעאל גליון הוא על כורח' ואינ' מפי' רש"י וכן בא ברש"י שבאלפסי וליתא כי ז"ל הטור (בא"ח סי' רט"ז) סימליק פי' רש"י עשב שיש לו שלשה שורות של עלין זו למעלה מזו ולכל שורה שלש עלין ועיין בבית יוסף שכתב בזה הלשון רבינו ירוחם כתב דסמלק הוא הנקרא יאסמין בלשון ישמעאל. וכ"כ בש"ע סעיף ז' סימליק יש מפרשים ראסמרין (היא דעת רבינו יונה) ויש מפרשים יאסמי"ן ויש מפרשים שהוא עשב שיש לו שלש שורות של עלין ולכל שורה שלש עלין (והיא דעת רש"י) וחדוש שלא הביאו הפוסקים דדעת הערוך מסכים לדעת רבינו ירוחם. ואפשר דרש"י ורבינו יונה נאדו מפי' הערוך ורבינו ירוחם דקשיא להו למה הזכירו הש"ס בשם סימלק ולא בלשון יסמין אחרי שכבר השתמשו בו בלשון זה (בשבת דף נ') כוספא דיסמין וכו':

כסת ב' (בכורות דף מ"ה) תנא בעל הפיקן ושיפנר אמר רבי יוחנן בעל הפיקון יש לו כסתות והשופנר אין לו כסתות כל עיקר. פירוש מי שעקיבו ופיסת רגלו בולטין לחוץ כעין כסתות וביניהן עמוק הרבה והוא בעל הפיקן ומי שאין לו כל עיקר ורגלו שוה מלמטה זהו שופנר עיקר פירוש הפיקן מן וצא השדה תרגום פוק לחקלא ועיקר השופנר מן שפיר עכ"ל. ז"ל תוס' ד"ה בעל הפיקון שיש לו כסתות הרבה פי' בקונטרס שאיסתווירא שלו שקורין קביל"א גדולה ובעל הערוך פירש שפרסתו גבוהה ויש בשר הרבה לצד ראש הרגל ובעקב אמצעית שלו כמין כפה ולשון כסתות משמע כפירושו דאיירי בבשר ולא בעצם כי ההוא דבראשית רבה וכו':

כעך (ברכות דף מ"ב) רב הונא אכיל תליסר ריפי כעכי בני תלתא לקבא ולא בריך פי' שלא היה שבע דסבר אין מברכין ברכת המזון אלא על השובע דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך עכ"ל. הפי' הזה כתב רש"י בשם רבותיו בשם רב יהודאי. (גאון) בעל הלכות גדולות וכתב על זה ואינו נ"ל דלית ליה לרב הונא והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה (לעיל דף כ'). ודלא כר"מ ודלא כרבי יהודה (לקמן דף מ"ט) עכ"ל. ועיין מה שפירוש הערוך לעיל בערך כסן ששם פירוש כפירוש הראשון שכתב רש"י:

כף ב' (שבת דף ס"ה. נדרים דף מ'. בכורות דף נ"ה) דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברך. פי' הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכות מליאתו ולא ממימי המטר אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. שהיה מסתירם מבני אדם שעל הנהר וטובלת בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה אבל בניסן הוה עביד להו מקואות דסבר פרת לא סליק ביה טבילה דרוביה שאובין נינהו וכו' עכ"ל. הביאו תוספת דברי הערוך בנדה ס"ו. ד"ה אשה לא תטבול:

כף ג' (סנהדרין דף כה) חד גנב כפא ופסלי'. פי' אלומה קטנה כמו אבנא דאכפה האבנים המוכני' לתת על האלומות עכ"ל. לפנינו איתא קבא דשערי ופסליה:

כף ה' (תענית דף כג) גלימא על חד כפי' פירוש כתף עכ"ל. לפנינו איתא בחד כתפיה:

כף ו' (בכורות דף מד). נכפה אפילו אחת לימים הרבה עיין רש"י (יבמות דף סד) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין (עיין רש"י) כתובות דף ס'. דמשמשי בי ריחיא הוו להו בני נכפי. פי' שגעון שנופל לארץ עכ"ל. (עיין רש"י):

כף ז' א' (שבת דף קו. מנחות דף לה). מחוי כפוף מחוי פשוט. פי' כפוף מעיקר גודל עד ראש אצבע כשהן דבוקות זו בזו. פי' פשוט מראש גודל עד ראש אצבע כשהן פשוטות. פי' אחר כמו שיכול לפשוט אצבע שהוא זרת גודל מאמה פשיט כמו שיכול להרחיק אצבע מגודל שהוא טפי ולהכי קרי לי' פשוט עכ"ל. לפנינו איתא בשבת מחוי כפול ופי' רש"י האי הסיט כפול דמתניתין כפול ממש בריוח קצר שבין אצבע לאמה מעשר שני פעמים. מחוי פשוט בריוח שבין גודל לאצבע פעם אחד הוא כפול דמתניתין שיש בה כפלים כאותו שבין אמה לאצבע עכ"ל. ועיין לקמן בערך סט: שם ב' מחוי כפוף מחוי פשוט עכ"ל (במנחות דף ל"ה) ז"ל רש"י מחוי כפוף. כמה שיכול לפשוט מאצבע עד אמה. מחוי פשוט. כמה שיכול לפשוט מגודל ועד אצבע וכו' לפי שמאצבע ועד אגודל מתפשט יותר הרבה מבין אצבע לאמה וכו' (וקצת יש לדקדק שלא כתב רש"י שמאצבע לאגודל הוא כפל מבין אצבע לאמה והיא כמדה שכתב רש"י בעצמו (בשבת דף קו) הנזכר לעיל אות קטן א' ולמה כתב רש"י מתפשט יותר הרבה ולא נתן שיעור) ותוס' ד"ה וכמה וכו' האריכו וכתבו בשם הערוך שפי' בערך כף דכפיף היינו מעיקר גודל עד ראש אצבע כשהן דבוקות זו בזו ופשוט מראש אצבע עד ראש אגודל כשהן פשוטות אבל מפי' אחר שכתב רבינו לא העתיק תוס' כלום ולא ידעתי למה. ועיין לקמן בערך צרדה א':

כף י"א (כריתות דף ו'). טב גילדנא סריא למיכל מכותתא דרמי כיפי עכ"ל. וכן איתא בהוריות (דף י"ב):

כפה (גיטין ד' כ'). אבל לא בכתב שעל כיפה ואנדוכתרי. פי' כיפה של צמר ארוגה אם רקם בארוגה גט אשה או גט חירות אינו גט עכ"ל. ורש"י פי' בענין אחר: שם באות הנ"ל (חולין דף קל"ח) כיפה של צמר מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ שנא' ושמת אותו על פתיל תכלת וכו' וכיצד היה מונח ומצנפת בראשו ובתחלת פדחתו סמוכה לשערו מניח הציץ ואמרו חכמים שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין עכ"ל. פירש"י כיפה. כובע קטן פלטרי"י:

כפח (בכורות דף מה). הכפח והננס. הוא גבח וכבר פירשנו במקומו עכ"ל. לפנינו איתא הקפח ועיין ערך גבח א' וערך שמט ב':

כפי (נדרים דף מ"ח). ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכינתא. פירשו תלמידי חכמים ממגנצ"א שהיה כל עסק שלו לקנות פשתן והיה שומט ומוציא ממנו מקצת ומוכר הנשאר בקרן שלו והיה עוסק בכך ולא היה עוסק בתורה. לשון אחר אמר לן רבי שהיה גוזל וחוטף פשתן מבני אדם ומוכרם וקמייתא עיקר עכ"ל. פירושים אלו עיין רש"י ור"ן. אבל הרא"ש פי' גוזל תכשיטי נשים ששמן כיפי והם של פשתן:

כפר ז' (בב"מ דף ד') מה להצד השוה שבהן (פיו ועד אחד) שכן לא הוחזק כפרן שנ' לא יקום עד אחד באיש וכו' וכן אם כפר והודה לא הוחזק כפרן כדרבא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. כתב רבינו זה לפרש פיו שלא הוחזק כפרן כלומר אף אם בתחלה ככר ואח"כ הודה אפילו הכי לא הוחזק כפרן כדרבא דאין אדם משים עצמו רשע ומלתא דרבא בסנהדרין (דף ט') ובשאר דוכתי:

כפר י' תניא (בתוספתא דתמורה בפ' הנרבע) נתן לה זהב ר' יוסי ברבי יהודה אומר אין עושין ריקועין אפילו אחורי בית הכפורת עכ"ל. ובגמרא דילן הובאה תוספתא זו (דף ל'):

כיצד (במוסף פי' כאיזה צד כלומר באיזה אופן) עכ"ל. מצינו ג"כ במשנה סוטה (דף ל"ב). כיצד וכו' כמה פעמים ופירושם מנלן וכן פי' רש"י שם כיצד כמו מניין. ודע דמצינו בבכורות (דף נח) באיזה צד מעשרין וכו' גם בברייתא שם באיזה צד מעשרין וכו' ברם במשנה שבמשניות שם איתא כיצד מעשרין:

כר א' (בסוף כלאים) הכרים והכסתות אין בהן משום כלאים (במגלה דף י"ב) כרפס א"ר יוסי בר חנינא כרים של פסים. פי' כסת הוא קטן שמשים תחת מראשותיו כר הוא ששוכב עליו כדאמרינן בגיטין (דף מז) אמרה ליה ברתיה לא בעית מידי למזגא עלה אמר לה בתי כרסי כרי עכ"ל. (סוף פ' ד' דשבת) פי' הרב מברטנורא הכר שמשימו תחת מראשותיו והכסת גדול ממנו וכן פי' הרמב"ם ומקומות שפירשו בהיפוך וכו'. (ובמשנה ב' פ' י' דמקואות) הביא התי"ט משניות הרבה דתנן בהו הכרים והכסתות ומה שפי' הרב והר"ש גם הביא פי' הערוך. והנה לכאורה פי' רבינו הערוך מוכח מהראיה שהביא מגיטין לכאורה אין עליה תשובה וגם ממשנה (דסוף פ' כ' וסוף פ' כ"ג דשבת) מוכח דכר הוא שתחת גוף האדם ותיובתא למאן דלא פי' הכי. ובחבורי יש סדר למשנה (כלאים פ' ט' משנה ב') כתבתי דצריך עיון שלא פי' הרב כלום והיא משנה מוקדמת לכל השאר וגם שתיקת התי"ט ולא הערה כמו שהערה בשבת (סוף פ' ד' ובשאר מקומות) לעיין במה שכתב בפ' י' דמקואות.

כר י"ג (חולין דף סב) א"ר יהודה הני כראזי דבי חילי שרי דבי כירי אסירי. א"ד דבי חילפי פי' שרצים שהן מתגדלין באגמים מקום שיש סוף וגו'. דבי כירי פי' תילי עפר. חמרים חמרים תרגום ירושלמי כרוון כרוון ובמוסף (א"ב דבי כרבי כתוב) עכ"ל. לפנינו איתא הני כרזי דבי חילפי שרו דבי כרבי אסירי. פי' רש"י חגבים דבי כרבי כרוב:

כרביז (חולין דף נט). ההוא עיזא דכרביז פירוש מקום עכ"ל. לפנינו איתא כרכוז וכן ברש"י ותוספת שם:

כרבל (ברכות דף כ') כרבלתא בשוקא. פי' בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולת שאיו דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לידי עבירה עכ"ד. ורש"י פי' שם לבוש חשוב כמו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג') ועיין מהרי"ק (שרש פ"ח ענף ג) מיישב דברי רב אלפסי ע"פ פ' הערוך דבגד אדום פריצותא הוא:

כרדו (בב"ב דף צא). א"ר חנן בר רבא אמר רב עשרה שנים נחבש אברהם אבינו ג' בכותא ושבע בכרדו עכ"ל. לפנינו איתא בקרדי בקו"ף:

כרה (שבת דף כ"א). ובענפוהי נייחין כל כריחי דמערבא תרגום ירושלמי והסיר ה' ממך כל חולי כל כרהא. רוח איש יכלכל מחלהו תרגומו רוחא דגברא תסובר כורהניה עכ"ל. ובמוסף (א"ב עיין ערך כר שלישי בגירסאות כתוב בתרגום כרח באות חי"ת וכו' עכ"ל) לפנינו איתא ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא. ולפי גרסת הערוך שצריכין אנו להגיה כל כריהי ולדעת מוסף הערוך צריכין אנו להגיה כל כריחי. לכן מה דאיתא בשבת (דף קמ"ה). שאילו מיניה כל בריחי דמערבא צריכין אנו ג"כ להגיה כנ"ל: שם באות הנ"ל במוסף וכן הביא המתורגמן עכ"ל. וז"ל בתרגום ירושלמי לא מצאתי אבל במשלי י"ח רוח איש יכלכל מחלהו רוחא דגברא תִּסָבַר כּירְחַהאולי נקרא כל חולי כריחה לפי שבא לאדם בעל כרחו. ולקחתי בחזקה. יסובין מִינִךְ בְּעַל כָּרְחָךְ

כרזל (בב"ק דף כ"ו) אמר רבא מאי מסרה לרועה בכורזליה דארחיה דרועה למימסר לכורזליה. פי' הרועה הגדול המקבל מבני אדם ויש לו אחרים תחת ידו שמוסר להם הבהמות ויוצאין ומרעין אותן ביער וכרזלא לרועה כמו ריש דוכנא למלמדי תינוקת עכ"ל. לפנינו איתא בגמ' לברזילי':

כרך א' (שבת דף י"ט. ודף קנ"ו). הני כרכי דזוזי רב אסר ושמואל שרי. (כלים פ' כ"ד) תכריך נבלי בני לוי. פי' עור שמכריכין בו כלי השיר של לוים ושל תכריך הכלים פי' לשמור בו את הכלים כגון הסכין והמספרים והמחט. (בב"ב דף י"ד) דכריך מיניה פורתא וכריך מלעיל. פי' לאחר שהיה כריך כולו חוזר וכורך מסופו לבדו כורך מעט כשיעור סיכנס וישב בריוח באותן שני טפחים. (בב"מ דף כ"א). כריכות ברשות הרבים. פי' כריכות הן אלומות קטנות (ושם כ"ב) והאלומות נוטל ומכריז. וי' הן גדולות (שם דף כ"ב). כרכתא מאי אמר ליה אסירן. פי' כגון שאם בעל התמרים עושה גידור פסיפים ברשות הרבים תחת דקלין הנוטין כדי שיפלו התמרים שמשיר הרוח בתוכו מאי אע"פ שברשות הרבים הוא כיון דהקיפו מחיצה בשביל תמרים שיפלו הנושרין לתוכו אסור דגלי דעתיה דלא הפקירן ולא מחל. פ"א אם היו דקלים מוחזקים ליתמי דלאו בני יאוש נינהו או דקלים בכרכין דלא שכיחי בהו שקצים אסירי. פ"א דקלים הרבה שמוקפות גדר. הדורות וכרוכות וחדוקית כבר פירשנו בערך הדר. (מה שפי' רבינו הערוך בפי' השני אם היו דקלים מוחזקים ליתמי וכו'. כן הוא איבעיא בגמ' יתמי דלא בני מחילה נינהו מאי אמר ליה באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן היה מוחזק ועומד מאי כרכתא מאי אמר ליה אסירן. ופרש"י כרכתא מאי. כפי' השלישי שכתב רבינו ע"ש). (סנהדרין דף ס"ז). א"ר אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ שדי כריכי דשיראי מנחירי'. והנה אנחנו מאלמים אלומים תרגום ירוש' מכרכין כריכין עכ"ל. לפנינו איתא מפרכינן פירוכין וצריך אני לומר דטעות נפל בדפוס ושמו פ"א תמור' כ"ף. וכן רש"י בב"מ (דף כ"א) כתב כריכית וכז' כמו מאלמים אלומים ומתרגמינן בירושלמי מכרכין כריכן. וכן מצאתי במתורגמן. וז"ל תוס' במנחות (דף ע"ב) ד"ה כריכות. פי' בקונטרס אלומות ואי אפשר לומר כן כדמוכח פרק אלו מציאות (דף כב) ע"כ. הנה כוונתם לפי מה דאיתא בב"מ (דף כב) כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו ברה"י נוטל ומכריז והאלומות בין ברה"ר בין ברשות היחיד נוטל ומכריז ע"כ. הרי דקחשיב כריכות לבד ואלומות לבד בהפרש שביניהם לדינא. אמנם לכאורה לא ידענא מה קשיא להו הלא רש"י בפירושו במנחות (במשנה ד' ע"א) כתב בזה"ל כריכות. אלומים קשורים. אבל מניחן צבתים בלא קישור ע"כ. גם בב"מ (דף כ"א) פי' רש"י כריכות עומרים קטנים כמו מאלמים אלומים וכו'. ושם (דף כ"ב) ד"ה והאלומות. כתב רש"י עומרים גדולים. והשתא דברי רש"י ברורין כשמלה. עוד יש לדקדק אחרי שסתרו תוס' פרש"י הוו להו לגלות פ"א לכוון מלת כריכות. ולפי מ"ש התי"ט ע"ש היטיב אפשר לכוון קצת:

כרכב (זבחים דף ס"ב). איזהו כרכב רבי מאיר אומר זה כיור (לפנינו ליתא ר"מ אומר אלא רבי אומר) זה כיור ופי' רש"י כיור (ציורים למעלה מאמצעו):

כרכד (שבת דף פ"א) זכוכית כדי לגרור בה ראש הכרכד (ובספרא פ' חטאת חלב של יחיד). ב' אוחזין בכרכד ושובטין פי' כרכד יש לאורגים עץ או עצם שראשו חד ונקרא כרכד ודומה למחט של סקאין וכך שמו בלשון יון כורכידי מעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין ומקרב המבדילין בין ב' חוטין העליונים והתחתונים ונפתחת נפש המסכת לירות בתוכה חוט הערב ואין זה ארג הוא בכלל מסיך ומדקדק הוא המדקדק על חוט הערב כדי להידבק ולהלחץ עם חבירו וזהו בכלל אריגה. עכ"ל. לפנינו איתא בכרכר:

כרכום (כלים פ' ט"ו) סירקן או כרכמן טמאות (פ' כ"ב) כיפה שסירקו וכרכמו. (שבת דף ק"י) ומתקל זוזא כירכמא רישקא. (בב"מ דף ק"ז) דכל פורתא חזי לכורכמא רישקא. פי' כרכום ששוה משקלו שקל כסף רישקא אוריינט"ל. כפרים עם נרדים תרגומו כופרין עם רשקין נרד וכרכום תרגומו רישקא ומוריקא. (חולין דף כ"ה): כל שעתיד לשבץ ולגדר ולכרכם ולהטיח עכ"ל. לפנינו איתא לגרר ולכרכר:

כרם ב' (בב"ב דף קל"א. כתובות דף מ"ט) זה מדרש דרש ר"א בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. (יבמות דף מ"ב). אי הדר ביה ממתניתא דכרמא הדר ביה דתניא א"ר ישמעאל בנו של רבי ייחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים. פי' משום מתניתא דכרמא הדר ביה ואמר אין הלכה כרבי יהודה עכ"ל. המעיין בסוגיא דיבמות (דף מב) יראה דצריך להיות רבי יוסי וכן איתא בגמרא ורש"י וכן כתבו תוס' דמוכח דצ"ל כר' יוסי ע"ש ד"ה הלכה כרבי יוסי. וכן בשאלתות פ' וירא (סימן י"ח) איתא הכי. ודע עוד דזה שכתב רבינו הערוך וז"ל וכן פי' רב אחא דמן שבחא בשאילתות (בוירא אליו) עכ"ל. לא ידעתי כוונתו שהרי כך נתברר בהדיא בסוגיא דמהך ברייתא דכרמא חזר בו והרואה בשאילתות לפנינו יראה דלא הוסיף כלום אלא כתב רק כפי דאיתא בסוגיא וצריך מובן:

כרם ג' (יבמות דף קכ"א) ההוא גברא דטבע בכרמא ואסקוה אבי חיורו. פי' אילו שני מקומות של שפת נהר אחד עכ"ל. לפנינו איתא אבי הדיא:

כרמל (מנחות דף ס"ו. ושבת דף ק"ה). כרמל רך ומל דבי רבי ישמעאל תנא כרמל כר מלא. פי' שמלא הדגן בראש השיבולת ככר שהוא מלא נוצה כלומר שנתגדל כולו עכ"ל. ז"ל רש"י רך ומל ונמלל ביד. ובגמרא אומר על זה וכן הוא אומר ואיש בא מבעל שלישה וכו' פירש"י וכן הוא אומר דדריש נוטריקון. דבי רבי ישמעאל תנא כרמל כר מלא ז"ל רש"י האי כר לשון כרים וכסתות שיהא הזוג של קליה מלא בגרעין שיהא הגרעין מבושל כל צרכו. ובשבת (דף ק"ה) ז"ל רש"י כרמל. גבי מנחת העומר כתיב גרש כרמל שמביאה כשהיא לחם בעוד שהזרע נפיח והכר של קש מלא הימנו. (כן לשון רש"י (בחומש ויקרא ב' פסוק י"ד) גרש כרמל גרוסה בעודה לחה וכו' כרמל כר מלא בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה ועל כן נקראים המלילות כרמל וכן וכרמל בצקלונו: וע"פ הדברים האלה אשר הצבתי פה תראה דלעיל במנחות (דף ס"ד) דאמר מצות העומר להביא מן הקרוב וכו' מאי טעמא איבעית אימא משום כרמל וז"ל רש"י כרמל תקריב רך ומלא שתהא תבואה רכה ונמללת ביד. ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. וכן לשון תוס' ד"ה משום כרמל. תקריב רך ומלא ואין זה גורעין ומוסיפין ודורשין באמצע תיבה דהוי כמו שמלה שלמה. מאי דאיתא ברש"י ותוס' רך ומלא טעות הדפוס הוא וצריך להיות רך ומל (ומה שיש לדקדק קצת בדברי התוספת דמאי גורעין ומוסיפין ודורשין שייך הכא אלא בברייתא דלקמן מנוטריקון דרש והוי הרי"ש ראש התיבה מן רך אין כאן מקום להאריך) וכמו כן אירע הטעות בשבת (דף ו'). בתוס' ד"ה כרמלית:

כרמלית ומקום פטור (שבת דף ו' ירושלמי בריש שבת) תני ר' חייא כרמל רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא כרמלית עכ"ל. (בירושלמי ריש שבת) תני ר' חייא כרמל רך ומלא וכו'. הן אמת דראיתי גם בירושלמי גופא נדפס רך ומלא אבל מפירושים שזכרתי לעיל צריך להיות רך ומל כמו שכתב והעתיק רבינו הך דירושלמי וכ"כ בהגהת ש"ע א"ח (סימן שמ"ה סעיף א') כרמלית רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני וכו' ומצאתי לי און וששתי כעל כל הון שכוונתי לדעת הגאון בעל קרבן העדה שהגיה הירושלמי ע"פ דברי הערוך דהכא ע"ש. והרמב"ם (בפי' המשניות בשבת משנה א') כתב ומפני זה נקרא כרמלית לדמותו כאשה אלמנה שאינה בתולה ולא בעולת בעל כמו כן אלו הרשיות אינם רשות הרבים ולא נשלמו בהם תנאי רה"י ויהא אמיתת השם כארמלית. וכ"כ הרב מברטנורא (פרק י"א משנה א' דשבת) ע"ש. וצריך ישוב שלא כתבו הא דירושלמי שהביא רבינו וגם תוספת שעל שם כרמל הנזכר בתורה נקרא כרמלית. ואפשר לומר דהירושלמי סבירא ליה כתנא קמא דדריש רך ומל לכך פי' שפיר אבל הרמב"ם רצה ליתן פי' כללי אפילו לתנא דבי רבי ישמעאל דס"ל כר מלא וכפי' רש"י שמביאה כשהיא לחה וכו' (וסתמא דש"ס דשבת שלא הביא הא דרך ומל אלא כרמל משמע דס"ל הכי) לכך כתוב דהפירוש כארמלית לכוון פי' המלות:

כרפס (סוכה דף ל"ט. שביעית פרק ט') כרפס שבנהרות. (ירושלמי) מאי כרפס שבנהרות ר' חנינא אומר פוטרוסילינון. (כתובות דף ס"א) דאכלא כרפסא הוו לה בני זיותני. וי"א כרפס בלשון לע"ז אפי"ו ובלשון ישמעאל כרפס עכ"ל. לפנינו איתא כרפסא ופירש"י אפי"א:

כרקום (כתובות דף כ"ז) עיר שכבשה כרקום כל כהנות שבתוכה פסולות. (גיטין דף כ"ח). על עיר שהקיפוה כרקום (ירושלמי שם) איזהו כרקום כגון זוגין ושלשלאות וכלבים ואווזין תרנגולין ואסטריטאית. ויבא המעגלה תרגום ואיתא לכרקומא וכן תרגום ושאול שוכב במעגל עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני מצור שבונין על העיר ללכדה וכן מעגל שבונין אנשי המלחמה שלא יפול עליה האויב פתאום עכ"ל. (ובכתובות דף י"ז) איתא כרכים. ופרש"י מצור מתרגמינן כרכומא (דברים כ) וקצת יש להפליא הלא רש"י בעצמו (בגיטין דף כ"ח. ובע"ז דף ע"א). כתב כרקום. מצור מתרגמינן כרקומין (בקו"ף). ודע בתרגום אונקלוס שלפנינו (דברים ב' פסוק כ') איתא כרכימין. ועיין במתורגמן שורש כרכם וסוף שורש כרקם וצריך עיון קצת).

כרש א' (כלאים פ' א' משנה א' ובפסחים דף ל"ט) כרישים וכרישי שדה כסבר וכסבר שדה (שביעית פרק ז') העולשין והכרישין עכ"ל. פירוש רש"י בפסחים (דף לט). כרישים כרתי. כרישים של גינה. כרישי שדה. שלוויי"ש. ז"ל התי"ט בכלאים (פ' א' משנה ב') כרישי' פי' הרב פורו"ש ובאו"ה ריש שער ל"א כתב שקורין לאוו"ך וכתב בגליון ובלע"ז פאר"י והם דומים קצת לבצלים ושומים בהיותם ירוקים עדיין ושם לאווך ידוע בלשון אשכנז עכ"ל:

כרשן א' (תרומות סוף פרק י"א) כרשיני תרומה מאכילין אותן לבהמה וכו' וישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה ובו' (שבת דף י"ז) בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום. (חולין ד' ו') כרשינין לעשות מהן טחינן פירוש בלע"ז ביצ"א עכ"ל. וז"ל רש"י כרשינין למאכל בהמה בינ"א בלע"ז:

כרשתינא (שבת דף ע"ח). ומאי ניהו דמא דכרושתינא. פי' עטלף פירוש אחר תרנגולא דביתא שמנוי ביישוב וכוחלין ממנו ליארוד חולי שבעין שאינו בולט וסימניך גוא לגוא עכ"ל. כפירוש הראשון עטלף פי' רש"י:

כרת א' (ברכות דף ע'). רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי ויש ששונין בין תכלת לכרתה (סוכה דף לד). והירוק ככרתן. פירוש מין צבע ירקרק תרגום כרישין כרתי בשביל שהן ירוקין ובלע"ז פור"ו עכ"ל. וז"ל תוספות בחולין (דף מז) ד"ה אלא ירוק וכו' וכתב בערוך דהוא צבע ירוק ותרגום של חציר הוא כרתי נראה דהוא צבע אינדי"ש בלע"ז וכו' ע"ש. ועיין עוד בתוס' סוכה (ד' ל"א) ד"ה הירוק: שם באות הנ"ל. (ע"ז דף י). שדר ליה גרגירא. פי' גרגירא בלע"ז אורוג"א רמז לו דבתו היתה שמה גירא שזינתה ומשום הכי שדר ליה גרגירא כלומר דבתו נגררת אחר הזנות שדר ליה איהו כוסברתא כלומר כסה עליה הוא סבר שאמר לו לשוחטה לשון תכוסו שדר ליה כרתי כלומר בתמיהא. מצוה אתה להכריתה שלח ליה לא אלא חסא חפה עליה. פי' אחר שדר ליה כוסברתא כלומר הרוג בתך שדר ליה כרתי כלומר אם יהרגנה יכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר חוס עליה עכ"ל כפירוש אחר שכתב הערוך כן פי' רש"י ותוס' השיגו עליו וכתבו דנראה לו כפירוש ר"ח והערוך שדר ליה גרגירא כלמר נאפה גירא תרגום ירושלמי (נואף ונואפת) גיירא וגיירתה שדר ליה כוסברתא כסה על קלונה והוכיחנה בסתר ואנטונינוס לא הבין וסבר ששלח לו שחוט הבת ושדר ליה כרתי כלומר וכי תתן לי עצה שיכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר לא שלחתי לך אלא שתחוס עליה כלומר וכסה אותה אמרתי לך עכ"ל. לפי מה שכתב הערוך פירוש אחר שדר ליה כוסברתא כלומר וכו' הרי דלא השגיח ולא משום קושית התוספת על רש"י כתב פירוש הראשון אלא גם לפירוש אחרון כתב. והוא הפירוש שגם רש"י כוון לו. ואין כאן מקום לקבל אריך:

כרת ב' (יבמות דף ק"ח) מימינו בכסף שתינו. פי' התורה נמשלה כמים. בכסף שתינו אותה מאי היא בשעת הסכנה נשאלת שאלה זו וכו' עד זו לא צריכה לאיסור כרת (פירוש אשת איש שהיא בכרת התרתה לאיסור לאו מחזיר גרושתו משנשאת) לא כל שכן עכ"ל. כן פירש רש"י והסכימו תוספת ודלא כפירוש ריב"ן ע"ש:

כש ג' (שבת דף קכ"ב) את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו (כלים פרק ט') כוש שבלע את הצינורא. פי' כוש שטוות בו הנשים פשתן או צמר והוא הפלך אם נשקע הברזל בתוך העץ ובלשון ישמעאל שמה צינורא ובלע"ז מוסקו"לא וכו' עכ"ל. עיין תוספות סנהדרין (דף י"ד) ד"ה צינורא:

כש ה' (בבא מציעא דף פ"ה). בלב חכמים תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם ובקרב כסילים תוודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ אמר עולא היינו דאמרי אינשי איסתירא בלגינא כיש כיש קריא. פירוש בלשון ערבי לדבר שמשמיע קול קורין אותו כיש כיש עכ"ל. לפנינו איתא קיש קיש קריא וכן ברש"י ותוס'. ופירושו על שהוא מקשקש:

כשף (שבת פרק במה מדליקין דף כג) ושרף כשף יפה מכולם. שמעני ששמו בלע"ז פורינג"ם עכ"ל. לפנינו בפרק במה מדליקין (דף כג) (ולא כמו שמציין על הגליון בצדו) איתא שרף קטף. ופרש"י שרף גומא קטף פרויינ"ל של יער כמו שאנו עושין משל שרף עכ"ל:

כשר א' (ברכות דף מ"ג) האי כשרתא מברכינן עליה בורא עצי בשמים. פ.' עיקרי שמן ומערבין בו כמה מיני בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים. משחא כבישא פירשו רבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחניו אותו ויש בו ריח של בשמים. משחא טחינא קרוב לטחינתן נתן עליהן עצי בשמים מהו דתימא כיון דקרוב לטחינתן נתן עליהן לא קלטן קמשמע לן דבין כשרתא ובין משחא כבישא ובין משתא טחינא כולהו מברכינן עלייהו בורא עצי בשמים עכ"ל. ז"ל תוס' משחא כבישא פירוש ר"ח שמענו מרבותינו כובשין שומשייק וורד ועצי בשמים זמן מרובה וקולטין השומשמין הריח של בשמים וסוחטין וטוחנין אותן ויש בו ריח של בשמים משחא טחינא קרוב לטחינתן נותנין עליהם עצי בשמים ואינו קולט כל כך ריח עכ"ל. הנה כל דברי הערוך כתבו תוס' בשם ר"ח ואפשר שחסר כאן בערוך והיא טעות הדפוס וגם מה דסיים כאן הערוך מהו דתימא כיון דקרוב וכו' קמ"ל וכו' נעלם ממני כוונתו לפי סוגית הש"ס רב אדא בר אהבה אמר האי כשרתא וכו' אבל משחא כבישא לא ורב כהנא אמר אפילו משחא כבישא אבל משתא טחינא לא נהרדעי אמרי אפילו משחא טחינא ע"כ. הרי דפליגי בזה. ובהכרח לומר דגירסא אחרת היה לבעל הערוך.

כשות (מקואות פרק ט') כשות של קטן לא מיטמא ולא מטמא. (עוקצין פרק ב') כשות של קישות והנץ שלה טהור. פי' כשות שיש לקישות כשות שהן הקשואין קטנים יש להן כמו שער קטן כך יש לקטן והוא הכשות. כישות של קישות זגב בלשון ישמעאל זגב אלנואר פי' זגב הוא כמו ציצין שהן על צלעות הקישות כשהן קטנים דומין לשער אלנואר הוא פרח הקישות כמו ויוצא פרח עכ"ל. הראב"ד בהשגות (פרק א' מהל' טומאת מת דין ד') כתב אמת שכן פי' הערוך וכו' וקשיא לי וכו' והכסף משנה מיישב על נכון ע"ש: שם באות הנ"ל (שבת דף ק"ז) האי מאן דתליש כשותא מהיזמי והיגי חייב משום עוקר דבר מגידולו. פי' שכן מפורש בעירובין (דף כ"ח) דחזינן דקטלין היזמתא ויבשה כשותא. והגאון רב האי אמר כמו כן נקרא בלשון ישמעאל כשות כמין חוטין ירקרוקין כגון של יברקת שעקרן בארץ ופרחין על הקוצין הנקראין היזמי ועוד פי' צמח כדמות זהב נמשך בחוטין למעלה מהקוצים עכ"ל. וז"ל רש"י כשותא. הומלון גדל מחוך ההיזמא מריח הקרקע שההיזמא גדל ממנו. עוד שם באות הנ"ל (שבת דף קל"ט) כשותא בכרמא עירבובא עכ"ל. ז"ל רש"י כשותא. הומלון שגדל על ההגא:

כתא (עירובין דף ס"ה). אמר אביי אי אמרה לי אם קריב לי כיתא וכו'. במוסף (א"ב כותח כתוב) (שבת דף קמ"ה). רבי יוחנן דייק מכותא דבבלאי. פי' היינו כותח עכ"ל. לפנינו איתא מכותח:

כתב (אבות פרק ה' פסחים דף נ"ד) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וכו' עד והכתב והמכתב והלוחות. פי' כתב צורות האותיות. מכתב צירוף האותיות להיות תיבה להיקרא במלה דבר אחר כתב אלו כ"ב אותיות כתב הקידש שאנו כותבין ומשתמשין בו מכתב הוא הנקרא זו טטרגונא שנראה ונקרא מכל צד מד' צדדים והוא הכתב על הלוחות והוא שפירש הכתוב והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות עכ"ל. ז"ל הרב מברטנורא (באבות פרק ה') הכתב. צורות האותיות שהיו חקוקים בלוחות. והמכתב שהיו נקראים מארבע צדדים וכתב התי"ט על זה והקרוב אלי שהיה הדבר נסיי ומעשה אלהים המה והרבה נתלבטו בזה מפרשי מאמר ירושלמי (פרק ו' דשקלים וכו') ע"ש. אמנם רש"י בפסחים כתב בזה"ל כתב קריאת שם האותיות. המכתב חקיקתן בצורתן כך שמעתי. ולי נראה כתב זו חקיקת צורתן והמכתב היא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות בההיא דקדושין (דף כא) מניין לרבות הכול והסורה והמכתב ונראין דברי דקרייה לא קרו ליה כתב עכ"ל (ובקדושין ד' כא) ז"ל רש"י מכתב גרייפ"א שחוקקין בפנקסיהון (ובשביעית דף ד') פי' רש"י מכתב חרט שקורין גרייפ"א (ובבכורות ד' לו) פי' רש"י מכתב עט ברזל. ושם (דף נ"א) פי' רש"י מכתב עט:

כתבת (יומא ד' עג. ובכלים פרק יז) האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה פי' רבינו נסים זצ"ל כמה שנים קא קשיא לי והוה מצערנא עלה דאי נקטת פשטא דמתניתין וקא מצרכת כותבת הגסה כמוה וכגרעונתה הא בכולי גמ' לא מדכר אלא ככותבת הגסה ביום הכפורים ולענין שיעורי (בברכות דף מא) ובשארי דוכתי אמרינן דבש ככותבת ביום הכפורים ולא מדכר גרעינתה ונמי אי לתרי שיעורי קא בעי נימא כביצה אי נמי נצטרך למיתלי מילתא בתרי שיעורי וכמה קושיי קשו לי עלה עד דאשכחנא פירוקא (בגמרא) דבני מערבא והכי גרסינן התם א"ר יוסי זאת אומרת שהוא צריך למעך את חללה דלהכי לא מיתנא כמוה וכגרעינתה וכחללה והכין בירורה דמילתא כי הכותבת הגסה אינה דבוקה בגרעינתה אלא יש בין גופה ובין גרעינתה חלל ולהכי איצטריך למיתני כמוה וגרעינתה לחומרא דלא תיטעי ותשער כמו השלמה דנפיש שיעורה דהוי לקולא ולא מחייבת ליה עד דאכיל כהאי שיעורא אלא מכי אכיל כמוה וכגרעינתה לחוד בלא חללה מיחייב והיינו דאמר ר' יוסי זאת אומרת צריך למעך חללה כדי שידבק גופה של כותבת בגרעינתה ולא ישאר בה חלל ובתר הכי משערינן בה אכילה של יום הכפורים ולהכי איצטרך למיתנא כמוה וכגרעינתה למעוטי חללה עכ"ל. (עיין קונטרס סי' מד):

כתח (עירובין דף סב. ובכתובות דף ס') אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי אינש במקום רבו. פי' לא איצטרך מביצה שנולדה אלא אפילו אותה שמוצא במעי אמה כדאמרינן בביצה (דף ו') השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאכלן בחלב דלאו כגופה דתרנגולת דמיין ורב חסדא לא אורי בשני דרב הונא רבי' כיון שיש בכותח חלב וביצת שחוטה נראית כבשר אע"פ שמותר בבירור לא רצה להתיר עכ"ל. הביאו התוספת (בעירובין ובכתובות) בזה"ל מפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאותן אינן צריכין היתר דאין לך עם הארץ שלא ידע דמותרת בחלב אלא כששוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות וכו' וע"ש מה שמקשו על פי' הערוך ותירצו באופן אחר ועיין עוד תוספות בחולין (דף נ"ח). ד"ה ושוין. ובעירובין ז"ל רש"י ביעתא ביצה לאכלה בכותח שיש בו נסיובי דחלבא דמילתא דפשיטא הוא. בעי מיניה מרב חסדא. אם מותר אם אסור ולנסותו היה מתכוון וכו' משמע דרב יוסף בעצמו שאל לרב חסדא בעי (ולא כמו בגמרא שלפנינו בעו) ולנסותו היה מתכוון וכו'. משמע דרב יוסף בעצמו שאל לרב חסדא הך שאלה דביעתא בכותחא. וא"כ גם אם נימא כתירוץ הערוך (ותירוץ התוס') עדיין וודאי דרב יוסף בעצמי בלא שאלה היה יודע מברייתא דביצה (דף ו') ולכן מהכרח לומר דגם שהיה יודע הדין רק לנסותו בא אם יורה במקום רבו והשתא יתורץ גם קושית הערוך שהקשה דאי בסתם ביצים איירי אינן צריכין היתר וכו'. דאפשר גם דההיתר פשוט הוא אך כל עיקר השאלה של רב יוסף לרב חסדא היה לנסותו והוכרח כדי לבוא על הנסיון לשאול דבר פשוט דאם היתה השאלה במידי דלאו פשוט הוא לא תתברר הבחינה דדלמא מה שלא הורה רב חסדא משום דמסופק הוא. ולפ"ז יבוארו דברי רש"י על נכון ודעת לנבון נקל. ועיין בקונטרס סימן י"ב:

כתף (ב"מ דף ס"ח). תנו רבנן מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין. פירוש אם היו פירות בעל המעות נתונין בחצר המקבל אותן בתורת עיסקא מעלה לו הפירות כשער שבשוק ומעלה עליהן שכר כתף שהיה מביאן מביתו של בעל המעות לביתו של זה עכ"ל. כל הפירוש הזה כתבו התוספת בשם ר"ח לפי גרסתו. אבל לרש"י וכמה ספרים הגירסא היא מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות לבהמ' וכו' ע"ש בתוס' שהוסיפו כדתניא היו פירות מופקדין וכו':

כתר (עירובין דף נ"ג). נתייעץ במכתיר והנגיב למפיבושת. פירוש רבי יוחנן שהיה סומך לתלמידים ומכתירם והנגיב למפיבושת הלך אצל חכמים שבדרום ללמוד תורה. על שם מפיבושת בן שאול שהיה חכם קורא לכל תלמידי' חכמים מפיבושת שהיה מבייש פני רבו בהלכה עכ"ל. בברכות (דף ד') איתא שהיה מבייש פני דוד בהלכה. ואמנם לשון רש"י בעירובין כך היא למפיבושת לפני זקני דרום שהן חכמים מאוד על שם מפיבושת שהיה אדם גדול קרי להו הכי עכ"ל:

כתש ב' (שבועות דף ל'). בצורבא דרבנן מכתשינן בעם הארץ לא מכתשינן עכ"ל. הש"ס דילן אינו כך. אמנם ברש"י (חולין דף ז') ד"ה מכתש משמע דגרסתו היה כך אלא דגרס בבי"ת ולא בכ"ף:

נשלם אות הכ"ף