זב (מנחות דף סד) הנהי תלת נשי דאתיין תלתא קיני חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרא לעונתי סבור מינה לזיבתי זיבה ממש (פרש"י דזבה מביאה לאחר ספירה קן אחד) לימתי לימתי ממש (פרש"י היינו זבה ששופעת כים) לעונתי לעונתי ממש (לעונתי לעונתי ממש כן איתא לפנינו ופי' רש"י היינו נמי לעונת קרבן זיבתה ליום ח') דאכולהו חדא חטאת וחדא עולה אמר להו מרדכי שמא בים סיכנה שמא בזוב סיכנה שמא בעין סיכנה דכולהו עולות בינהו. פי' זו שאומרת לעונתי סברו למימר שופעת דם כמעין זו שאמרה לימתי סברו למימר שופעת דם כים וזו שאמרה לזיבתי סברו למימר זבה ממש ודינה אחד לחטאת ואחד לעולה אמר להו מרדכי שמא בימא איסתכנת שמא בעין איסתכנת שמ' בזוב סיכנה בא זאב לטרוף את בנה ונדרה וכו' עכ"ל. ועיין פי' רש"י במנחות שפירש בענין אחר בזוב ממש סיכנה ונדרה על שהיתה שופעת דם ביותר ונסתכנה למות ונדבה בקינה עכ"ל. ולפי פירושו נודע בחקירת מרדכי דחייבת להביא עוד קן לזיבתה וזו היתה רק לנדרה ונודע ע"י חקירתו שני דברים שזו שתיהן עולות ושחייבות להביא עוד אחת לזיבתה ויהיה אחד חטאת ואחד עולה:

זבזגא (נדה דף נו) אמר רבא הני זבזגי דמחוזא כי שלדן קיימת טמאין פי' שרצים יבשים עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות דידן כתיב זבובי עכ"ל. לפנינו איתא זבוגי וכן ברש"י איתא זבוגי והוא צב):

זבל (שביעית פרק ב') מזבלין וכו' וכורכין וקוטמין ומסלקין וכו' פירוש קוטמין תרגום אפר קטמא ויש אומרים שובר הראשים עכ"ל. (משנה ד' פ"ב דשביעית) ז"ל הר"ש וקוטמין אותן פי' בערוך אפר תרגומו קטמא (ולא נהירא דהיינו מאבקין דלעיל ונראה שחותך ראשי הענפים) ויש מפרשים שוברים הראשים כמו נקטם ראשו עכ"ל. אכן רבינו שכתב פי' הראשון לא חש לקושי דהיינו מאבקין דלעיל וגם הרב ברטנורא כתב גם פי' הראשון ולא השגיח על אותה הקושיא דהיינו מאבקין משום דבקל יש ליישב דמאבקין דלעיל במשנה ב' שפירש רבינו בשם ירושלמי לעיל משליכין אבק על עיקר האילן לא מוכחא מילתא בעיני הרואים אחר כך בשביעית דהבעלים הניחו האבק משום דהרי אבק שכיח בכל המקומות אבל בקיטמא דהיינו אפר מוכח מילתא טפי דהבעלים הניחו האפר שם והוה אמינא דאף קודם ראש השנה אסורה מפני הרואים אח"כ בשביעית שהאפר על עיקרי האילן וחשדוהו לבעלים שעשו כך בשביעית להכי איצטריך לאשמועינן דשרי. וגם מאבקין דלעיל איצטריך לאשמועינן דלא שרי אלא עד ראש השנה ולא בשביעית עצמה. ובכן פי' הרב ופי' רבינו שמע אמריהם כי נעמו:

זבורית א'(בבא קמא דף ז). כתובות אשה דינה בזבורית (פי' הפחות שבנכסים) עכ"ל. (בש"ע ח"מ סימן קא סעיף ה בהגה"ה) כתב זיבורית הגרוע שבקרקע מלשון זבורא שהן מין בעלי חיים העוקצים:

זג ג' (סנהדרין דף יב). זוג בא מרקת פי' שני ת"ח באו מטבריא כדאמרן במגלה רקת זו טבריא ותפשן נשר פי' המלך עכבן כו' כדכתיב הנשר הגדול ויש אומרים עכבן המטר הנושר משמים ובידן דברים הנעשים בלוז הן תכלת וציצית וכו' עכ"ל. פי' רש"י כדאיתא בסוטה (דף מו). היא לוז שצובעין בה תכלת:

זג ו' (בבא קמא דף יו"ד). לא צריכא דיזגא מיזגא עכ"ל. לפנינו איתא לא צריכא דבהדי דסמיך בהו תבר. ועיין רש"י שכתב לישנא אחרינא דזגא מזגא גרסינן כדאמרינן בעלמא חזי למיזגא עלייהו (שבת דף מח):

זג ח' (חולין דף עח). כיון דזיגי אע"ג דלא חוורי הוו צומת הגידין אמרי רבוואתא לית הלכתא כמר בר רב אשי לא בהאי ולא בהפוכי שבועתא וסימנך הפך לבן כלומר אפוכי שבועה וחוורי דגידין עכ"ל. עיין קונטרס סימן ו':

זג ט'(ברכות דף לא). אייתי קבא דזגוגיתא תבר קמייהו ואתעציבו עכ"ל. לפנינו איתא אייתי כסא דזגוגיתא חיוורתא תבר קמייהו ואעציבו:

זגדוס (בכורות דף מד). סכי שמש והזגדוס מחוי רב הונא חדא מדידן וחדא מדידהו עינו אחת דומה לשלנו ועינו אחת דומה לאותן שעיניהם משונות ועוד פי' אחר בברייתא שגבינו אחד שחור ואחד לבן מ"ט תנא כל זוגא דלא דמו להדדי זגדוס קרי ליה פי' זוג דוס זוג שנים דוס שנים כלומר הזוג של עינים או של גבינים בשני ענינים עכ"ל. לשון הרב מברטנורא דוס בלשון רומי שנים:

זה א' (יומא דף כח) זיהרא דשימשא קשה משימשא פי' חומת השמש אחרי שסר ועבר השמש מאותו מקום וסימנך דנא דחלא כלומר אחר שתריק החומץ ממנו ריחו חזק יותר מן החומץ עצמו עכ"ל. (ובמוסף א"ב בנוסחאות שלנו זוהמא כתיב עכ"ל). ופי' רש"י אותו חום של יום המעונן דנא דחלא שפיה סתום יפה שלא יצא ריחו ויחלוש וכשאתה נוקב נקב קטן יוצא משם ריח חזק מאד כך יום המעונן מתוך שהחמה מכוסה וחום שלה כבוש נוקבת בכת דרך נקב העבים ודע דבעין יעקב איתא זיהרא וכו':

זה ג' (חולין דף ז). מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה אין מזניחין אותו וכו' ואמרי ליה אין מזהיהין אותו. פי' עניין גבהות עכ"ל. לפנינו איתא אין מזחיחין אותו דתניא משרבו זחוחי הלב וכו':

זהם (בספרא) ואם מן הצאן פרט לזקן וחולה ולמזוהם עכ"ל. וכן איתא בתמורה (דף כח):

זהר ב' (קידושין דף פא). נפל זיהרא באיפומא עכ"ל. לפנינו איתא נהורא:

זהרא ה' (בבא בתרא דף נה) והני זהררי דזבין ארעא לטסקא זבינהו זביני פי' זהרא כבר פירשתי בערך בסתן ופי' זהררי הממונים מן המלכות לקבל טסקא דפרדיסי שמם כן ואם אריק מר' דפרדיסא ואתו זהרורי ולא אשכחוה ליה דינא דמלכותא למיזבן ההוא פרדיסא ולמפרעי טסקא וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מזבני ארעא כלומר דינא דמלכותא דכרגא אקרקף דגברי מנח וזה השם לשון פרסי הוא עכ"ל. לאפוקי מפי' הרשב"ם שכתב בזה"ל הני זהרורי בעלי נחלות העשירים קונים מעבדי המלך שדות עניי העיר וכו' זהרורי על שם נחלה שקרוי זיהרא לקמן בפרק המוכר את הבית (דף סא) ואי אמר זיהרא אפילו בוסתני ופרדיסי וכו'. ורבינו ממאן לפרש כך. לכך כתב זהרא כבר פירשתי בערך בסתן כלומר הא וודאי זיהרא הוא שם נחלה כאשר ביאר שם בערך בסתן ע"ש. זולת זהררי הנכתב בשני רישי"ן היינו השם של הממונים מן המלכות:

זהר ו' (נדה דף נה). נהי לדרוסא דזיהר נפקא (פי' זיהרא ארס) דמעתא גופה לא נפקא עכ"ל מלת לדרוס' ליתא לפנינו:

זווא א' (מגלה דף יו). אייתי זווא מביתי וקא שקיל לי' למזייא. פי' היינו זוג של ספרים עד כאן לשונו. זוזא איתא לפנינו ופי' רש"י זוג של ספרים כעין מספרים. (ועיין עירובין לו). עושין זוזי זוזי:

זווא ב' (מועד קטן דף כח). תנא להו זווא דמן הדייב. (ובנדה דף כא). וכן כי אתא זווא מהדייב פי' שם אדם עכ"ל. עי' לעיל בערך הדייב איתא זוגא וכן איתא לפנינו וכן איתא בגמ' (נדה דף כא) זיגא. וכתב רש"י שני תלמידי חכמים. וז"ל תוס' ד"ה זווא פי' בערוך שם חכם ע"כ ויש להסביר פנים הא דלא כתבו תוס' הכי (במ"ק דף כח) משום דשם אינו מוכרח כל כך דמדלא תנא אתא אף כשהוא לשון יחיד נוכל לומר שהוא לשון דקאי על הברייתא. אבל הכא בנדה אי איתא כפירש"י אתו הוה ליה למימר:

זווד ג' (קדושין דף יב). ההוא גברא דאקדיש איתת' בזוודא דאודרי. פי' שק שמשימין בו כל דבר קורין בלשון ישמעאל מזווד עכ"ל. לפנינו איתא דאורדי וז"ל רש"י בזוודא דאורדי אגודה של מוכין. ולדעתי נפל טעות וצריך לומר דאודרי כי כן איתא (בברכות נו. ובשבת דף מח) ושאר מקומות אודרי. ופירש"י מוכין. ועיין לעיל ערך אודרא. והנה רבינו שלא שם חלקו ערך אודרא ולפרש מה היא אודרי לכך נראה קצת דטעות איתרמי הכא וצריך לומר כאן בזווידא דאודדי:

זיו (כתובות דף עא). את"ל זווי זווי קתני עכ"ל. לפנינו איתא זוגי זוגי קתני: עוד שם באותו האות (שבת דף קכט) בתלתא מ"ט לא משום דקאי מאדים בזווי. פי' יום ג' יבא מאדים ב' פעמים בזווי בשעה ח' ובשעה כ"ב. משום הכי חיישינן לסכנה כי מאדים ממונה על הדם זה פי' ר"ח ז"ל עכ"ל. בחידושי הלכות למהרש"א ז"ל העתיק כל זה וכתב שר"ח בפירושו הוצרך לפירוש זה לתרץ קושית התוס' דביום ד' לא קאי ב' פעמים בזווי וכו' ע"ש. מיהו מה שסיים מהרש"א בזה"ל וכצ"ל לפי התוס' ודו"ק. קצת יש לדקדק דלא כתב ג"כ שכצ"ל לפי' רש"י שהוא עיקר המפרש בזה: ודע דזה שכתב המהרש"א דניחא לי' בטעמא דקאמר משום ב"ד שלמעלה ומטה. כוונתו רצוי' ומבוארת עפ"י הקדמה (פסחים דף ק"י). דמאן דלא קפד אזוגות לא קפדינן בהדיה. ולפיכך ניחא ליה בטעמא דקאמר משום בית דין וכו' ולכך אפילו מאן דלא קפיד אזוגות אין לו להקיז ביום ב' ויום ה':

זוז א' (שבת דף סו). לאשתא בת יומא לישקיל זוזא חיורא. פי' זוז של כסף צרוף עכ"ל. וז"ל רש"י צרוף וחדש: עוד שם (חגיגה דף ה). זוזי לעללא לא שכיח לתילותא שכיח. פי' הממציא מעות לעני בשעה שהנושים עליו ומלוה אותן לו והנוגשים באים ולוקחין אותו הממון וכי מסתלקי הוא בא נושה אותו בכל יום היינו דאמרי אינשי זוזי לקנות התבואה אינו מצוי ולמי שתולין אותו והנוגשים אותו מצוי עכ"ל. כפי' הזה כתבו התוס' (בפסחים דף קיא). בשם ר"ת בד"ה תליא וכו'. אבל (בחגיגה דף ה ובסנהדרין דף עג) כתבו פי' ר"ת באופן אחרת ע"ש מה שהשיגו על פי' רש"י. וגם ביבמות (דף סג) וכתבו תוס' בשם ר"ת כמ"ש בחגיגה ובסנהדרין. ודלא כמ"ש בפי' הנ"ל:

זויק (חולין דף קט). אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי. פי' הכחל מלא מן החלב כמו זיקים מלאים עכ"ל. וז"ל תוס' זויקו לה כחלי פי' בערוך כמו זיקים מלאים ודמי לארמאי זווקתא (בע"ז דף לא). כלומר נפוחין וכן הכא כחל כמו נוד נפוח מלא חלב ולא נקרע. אבל לפנינו (בע"ז דף לא). איתא ארמאי זוקאני ופי' רש"י זוקאני נפוחים:

זוית (מועד קטן דף יח). אמר אביטל ספרא משמיה דרב שפה מזוית לזוית הנחה כל שמעכבת פי' שפה עשויה מזוית לזוית כלו' אם צריכה כולה תיקון שרי אבל מקצתה לאו הנחה כל שהיא מעכבת. פי' אם עשה שפמו והניח מקצתו שאינו עשוי מותר ליטלו כי מעכבתו באכילתו וכיוצא בה ומשום זה הצער שרי עכ"ל. לפנינו ליתא אלו המלות הנחה כ"ש מעכבת. וע"ש בפירש"י ד"ה מזוית וכו':

זט (בבא מציעא דף כז). בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר אף על גב דאית בי' סימן רחמנא שרייה. (ובעבודה זרה דף מג) המציל מן הגייס ומן הנהר זמזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו (ובריש מגלת איכה) ונרוץ הגלגל אל הבור זה בבל שהיא זוטו של עולם. פי' ארעיתו ותחתותו עכ"ל. בב"מ לא פי' רש"י כלום אבל בע"ז (דף מג) פי' רש"י זוטו של ים לשון החוזר לאחוריו עשר וט"ו פרסאות ושוטף כל מה שמוצא בדרך חזרתו וכן עושה בכל יום

זיידן (שבת דף צד). מי איכא סוס המיוחד לעופות אין איכא סוסיא דבי זיידן רב האי גאון היה שונה סוסא דבאזריין וכך פירושו הנץ וכיוצא בו שהמלכים צדין בהן עופות קורין אותו באז והאדם העוסק בהן קורין אותו באזריין ובזמן שהם יותר מאחד קורין באזריין ויש להם סוסים מיוחדין לשאת העופות הדורסין הנקראים באז עכ"ל. לפנינו בגמ' ורש"י ותוס' איתא דבי וייאדן כתבו תוס' פירש ר"ח שכן ציידי עופות מניחין עליהם עופות שלהם שצדין בהן עופות אחרים. אבל אין לפרש העופות הניצודין דהני כפותין נינהו ואמר בסמוך דמודה ר' נתן בכפות עכ"ל: עוד שם באותו האות ודחי רבא הא דתני בן בתירא מתיר בסוס לאו בסוס העומד לבני אדם הוא דהאי לדברי הכל מותר אלא בסוס העומד לתת עליו העופות כשהולכין לצייד כדי שלא לייגען ולפרוח עד שיגיע למקום הציידן וכיון שמגיעים למקום מורידין אותן ומתירין ומפריחין אותן והולכין ודורסין וצדין והן העופות כגון הנץ שנקרא באז עכ"ל. לישנא בעלמא נקט ואין לומר דהכוונה מתירין שהן מתחלה קשורין דא"כ מודה ר' נתן וכמ"ש לעיל בשם התוס':

זיון (מנחות דף כט). אמר רבה שבעה אותיות צריכין שלש שלש זיונין שעטנ"ז ג"ץ עכ"ל. לפנינו איתא רבא:

זייאנקי (כתובות דף סו). שבעה אלפי דינרי זיינקי. פי' מטבע טוב עכ"ל. סיאנקי איתא לפנינו. ופי' רש"י שם מקום:

זיירי (שבת דף קכג) הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום פי' סיכי הם יתידות המוכנין לנער בהן משי וכדומה לו תרגום יתידות סיכי זיירי כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהם את הבגדים כדתנן מכבש של בעלי בתים מזורה כלי עץ שהכובש מכה בו את הבגדים על האבן בעת שמלבנן אלו כולן קפיד עליהם שלא יתעוותו אז יפגמו שאם יפגמו יקרע הבגדים והמשי לפיכך מסיח דעתו מלטלטלן ונעשים מוקצים ועל כן אסור לטלטלן. וכן הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל וכו' עכ"ל. הביאו התוס' שם ככתבו וכלשונו. ורש"י פירש בענין אחר גם כתב פי' בשם רבינו הלוי:

זך א' (ברכות דף יב) לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עכ"ל. לא פי' רש"י עליו כלום: שם באותו האות (פסחים דף יט) זכינו שאין טומאת ידים במקדש. פי' שניהם ענין מציאה וי"מ ענין זכות עכ"ל. וז"ל רש"י זכות וטובה וריוח ותקנה היא לנו מהפסד קדשים וכו': עוד שם באותו האות (נדה דף נב). אמר רבא זכנהו רבי חנינא בן אנטיגנוס לרבנן וי"מ עניי ניצוח עכ"ל. וז"ל רש"י זכנהו. תשובה נוצחת השיבן ודע דלעיל (דף לח בנדה) בהא זכנהו רבי אליעזר לרבנן פי' רש"י וז"ל זכנהו תשובה נוצחת יכול להשיבן. וקצת נ"ע שלא פי' רש"י שם כמו הכא. (ובחולין דף לא) בהא זכנהו ר' נתן לרבנן וז"ל רש"י זכנהו נצחם כלומר בזאת נראין דבריו מדבריהם גם הכא צריך טעמא שלא פירש רש"י כמו בנדה גם בקדושין (דף יח) שינה רש"י וכתב בזה"ל בהא זכנהו ר' אליעזר לרבנן יש לו פתחון פה ונצחם במחלוקת זה. ודע דהרמב"ם בפי' המשניות כתב (אהא דאמר ר' אלעזר בן עזריה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו') בזה"ל לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב קריאת פרשה זו בלילה עד שדרשה בן זומא עכ"ל. נראה אף שבכמה מקומות שזכרתי מורה על ענין הניצוח הכא בר"א ב"ע שלא מצינו צד החולקים עמו להדיא ניחא ליה להרמב"ם לפרש לשון זכות או מציאה ממש וכן נראה מלשון רבינו שכתב להא בפרק בא סימן (נדה דף נב) ולא כללו בהדי הנך בפרק קמא דברכות ולא זכיתי שתאמר (ובפסחים דף יט) וכו' אלא ברור דפירש וענין ניצוח לא שייך כלל גבי ר' אלעזר בן עזריה וכן גבי זכינו שאין טומאת ידים במקדש לא שייך ענין ניצוח כלל. וזה שדקדק רבינו וכתב פירוש שניהם ענין מציאה וכו' (כלומר הא דפרק קמא דברכות והא דפ"ק דפסחים שתי סוגיות אלו) בהחלט ענין מציאה או ענין זכות. אבל סוגיא דפרק בא סימן שפיר יש לפרש מענין ניצוח וכתבתי כל זה להשוות פירוש רבינו עם פירוש הרמב"ם כאשר ביארתי במיחזו' לאפוקי ממ"ש דודי זקני הגאון תוס' יום טוב בזה"ל ולא זכיתי פירוש הרב לא נצחתי גם בערוך די"מ כן עד כאן לשונו. וגם לפי מה שסובר התוס' י"ט כוונת הערוך קשה למה הפסיק ולא כלל הכל יחד ולכתוב הפירושים זה אחר זה. כמנהג רבינו בכל מקום וכדאמרן:

זל א' (פסחים דף מ) דכל אגב מזלייהו לא מחמעין פי' אגב הילוכייהו עכ"ל. לפנינו איתא מדלייהו ופי' רש"י בדרך נפילתן לא מחמעי:

זל ב' (ברכו' ד' סג). דרש בר קפר' זלת קפוץ קנה מינ'. פי' סחורה שהיא בזול קפוץ קנה מינה שסופה להתעלות עכ"ל. לפנינו איתא קבוץ וע"ש פ"ח:

זמלסטר (כלים פ' כה) נודות יין ושמן וזומליסטרון פי' כלי של מתכת ראשו אחד מזלג מעלין בו בשר מן היורה וכף מעלין בו מרק פי' אחר כף כעין תרוודא כפה דפרזלא דמסקין ביה כוור דוקא ושחלין בי' בשר פי' זומליסטרון דין עביד תניין כלו' דין עביד תרין עבידתי כדתנן ניטל כפה טמאה. פירוש אחר שמעביר הזוהמא לסטר עכ"ל. בכל הנוסחאות איתא זוהמא ליסטרון (אמר המעתיק מנוסחא זו משמע כפי' האחרון וק"ל):

זמר א' (סוטה דף מח) אמר רב הונא זמרא דנגרי ובקרי שרי דגלדאי אסיר עכ"ל. עיין לעיל בערך בקר ג' ושם איתא דנגדי וכן איתא לפנינו ועיין שם פירושם:

זמר ד' (בפסיקתא דזכור) לפי שלא היו יודעין ישראל מה טיבה של זמורה אלא והנם שולחים את הזמורה אל אפם וכיון שבא עמלק התחיל לזמרה להם. ספר אחר כיון שבא עמלק לימדה להן וממי למדה מעשו זקנו שנא' הכי קרא שמו יעקב חיכחך בלשונו והוציא הזמורה. פי' כיחו וניעו עכ"ל. הך מילתא איתא בילקוט שמעוני (פ' תולדות):

זמית (ברכות דף לו ודף מ. ונדרים דף נה) על המלח ועל הזמית ועל הכמהין ועל הפטריות אומר שהכל נהיה בדברו פי' זמית מרק שכן בלשון יון קורין למרק זומין ויש מפרשים סליימא עכ"ל. (לפנינו איתא בנדרים זומית בוי"ו ובכל המקומות פי' רש"י שלמור"א בלע"ז עיין שם) והטור א"ח (סי' ר"ד) כתב רב האי פי' זומית שהוא הקצף העולה על רתיחת הקדרה. הבית יוסף שם הביא פירוש הערוך ודע דרש"י (בנדרים דף נה. וכ"כ עוד בברכות דף לה) כתב זמית שלמורא. וכ"כ בהר"ן והר"ש שם:

זן א' (כלים פרק כו משנה ג) הזון והבורכייר טמאים. פי' אבנט וכו' (ובילקוט פרשת ואתם תצוה ובפסיקתא דנחמו ובמגלת איכה) מה אעידך כשאמרו ישראל נעשה ונשמע שלח הקב"ה לכל אחד ואחד שני מלאכים אחד להלבישו עטרה ואחד לאסרו זוני פי' זוני אזור וכו' עכ"ל. וכן פירש הרמב"ם (משנה ג פ' כו) הזון כמין אזור מעור מפורסם הצורה יקשרו אותו כמו חגורה מזה הענין והזונות רחצו (מלכים א כב) ע"כ גם הר"ש פירש הכי עפ"י דעת הגאון והביא ג"כ לשון הערוך עיין שם. ולכאורה חידוש גדול דבסנהדרין (דף לט) הביאו רבינו לקמן בסמוך ערך זן ד' מפרש ר' אלעזר והזונות רחצו למרק שתי חזיונות ורבא מפרש זונות ממש. ע"ש. ואולם דע כי במלכים פי' ג"כ והזונות רחצו וכלי זיין רחצו שם מן הדם כך תירגם יונתן ורבותינו אמרו אחאב מצונן הי' ועשתה לו איזבל דמות שתי זונות במרכבתו. ע"כ:

זנגביל (שבת דף סה) ובכל דבר שתתן לתוך פיה זנגבילא אי נמי דרצין פי' דרצין עצי סממנים הבאים מארץ סין וחדים בטעמן ודומין לקנמון וזנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זינזיבר"י. דרצין לשון ישמעאל הוא ודומה לקליפי אילן והוא אדום והוא צינומו עכ"ל. ז"ל רש"י דרצוני קנמון:

זנדוקא (תענית דף כב) א"ל מאי עובדך א"ל זנדוקא אנא ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד. פי' שומר בית האסורים עכ"ל. זנדוקנא איתא לפנינו בגמרא וברש"י:

זנוח (מנחות דף פג). מכמס וזנותא אלפא לסלת ע"כ לשונו. לפנינו איתא וזטחא: אבל בפירוש רש"י איתא וזוניחא ובמשנה שבמשניות איתא ומזוניחא:

זק א' (ברכות דף נח) על הזיקין ועל הזועות בגמרא מאי זיקין כוכבא דשביט ובלשון ארמית ניצוצי אש זיקוקין דינור פירוש רב האי ז"ל אש שמקדחת למעלה ונראה לה אור כענין שנא' קודחי אש מאזרי זיקות וכו' ובזיקות בערתם והעמודים של אש הנראים למעלה חייבים לברך עליהם וכו' ושביט שהוא עומר כשבט כדכתיב כו' וקם שבט מישראל. עכ"ל ז"ל הרמב"ם (בפרק יו"ד מהלכות ברכות הל' י"ד) על הרוחות וכו' ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלין ורצין ממקום למקום או שיש להם זנב על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. וז"ל הכ"מ על הרוחות וכו' משנה (ברכות נד) וזיקים מפרש רבינו אור שבאויר כאלו הם כוכבים וכו'. וז"ל הגהת מיימוני (אות קטן ך') או כוכבים שיש להם זנב כן פירש רב האי גאון דשביט מלשון שבט כדכתיב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וכן בערוך משמו בערך (כוכב) (וצ"ל בערך זק) עכ"ל. היוצא מזה לדעת הרמב"ם על קימע"ט שטער"ן בל"א שהוא כוכב יש לו זנב צריך לברך ואמנם הפוסקים השמיטו דין זה ועכ"פ כדי הרב האי גאון והרמב"ם לברך (בלא שם ומלכות לצאת ידי כל הפוסקים) ועיין לקמן בערך כוכב ועיין מ"ש בס"ד לעיל בערך ויל:

זקן א' (ברכות דף י"א) לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להן יהא כנגד המשחיתים פירוש המשחיתים המגלחים ומשחיתים זקנם כנגדם הוא מגדל זקנו כלומר זה קילס מעשיהם ונמצא זה חולק עניהם. כך זה הטה וזה זקף עכ"ל. לפנינו איתא יהיה וכו' ועיין בפי' רש"י שפירש בענין אחר כזה"ל משל שלך דומה לאחד שאומרים לו זקנך נאה ומגודל והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו אף הוא יהיה כנגד המשחיתים הגדול הזה יהיה נתון לתער ולמספרים שאביא עליו ואשחיתנו ע"ש: והנה לפי' רש"י כמעט היה יותר טוב לומר יהיה למשחיתים אמנם מלת כנגד עזר הוא לפי' הערוך: עוד שם באותו האות (סנהדרין דף מ"ב). אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין אילימא קש דינא. כלומר כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בדין כמה ימים עד שנעשה זקן דיי כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל זמן שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח מאי נזדקן הדין חכם דינא כלומר נשאנו ונתננו בו עד שנתברר לאור כדכתיב בישישי' חכמה עכ"ל. דברי רבינו מבוארים עפ"י הסוגיא דבגמרא:

זקתא (בבא מציעא דף צ"ד) כאן וכאן זקתא איכא בהדין ולהציב הדרבן תרגום ולאנצא זקת וכו' עכ"ל. לפנינו איתא כך וכך זוקתא פסיקא לן זז"ל רש"י זיקתא קלעים המקלעים באבן וכו' ועיין רש"י משלי כ"ו (פסוק י"ח) היורה זיקים וכו':

זר ד' (בבא מציעא ד' י"ב). אפשיטי דספרא זייר ליה פי' בשביל שכירות הסופר מעכבו עכ"ל וז"ל רש"י זייר עוצר כמו מעצרתא זיירא (ע"ז ד' ס') ובלשון מקרא ויזר את הגזה (שופטים ו׳:ל״ח) (בע"ז דף ס) מעצרתא זיירא פירש רש"י גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה זייר מכבש כמו (שופטים ר) ויזר מן הגזה מלא ספל מים:

זר ו' (עבודה זרה דף ס') מעצרא זיירא רב פפא שרי ורב אשי אסר. פי' עכו"ם שעוצר חרצנים של ישראל עכ"ל מעצרא כן איתא בגמרא ופירש רש"י גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה וכו' ועיין לקמן בערך מעצרתא כתב הערוך יקב תרגום מעצרתא:

זריד (ברכות דף ל"ז) חילקא טרגיס זריד סלת וערסן ורפרש בגמרא חילקא חיטי דמיתברי באסיתא ב' ב' טרגיס ג' ג' זריד ד' ד' ערסן ה' ה' עבדינהו בקדרה מברך עלייהו בורא מיני מזונות אבל היכא דשליק לה חיטי בעינייהו דלא תברינהו כלל בורא פרי האדמה מ"ט בעינייהו קיימי כדמעיקרא עכ"ל. לא מצאתי בגמרא שמפורש פי' זה כי אם ראה זה מצאתי במ"ק (דף יב) שהביא בעל הערוך בסמוך כאן אמנם שם במ"ק לא נזכר זרי' כ"א טיסני חדא לד' אבל ערסן ה' ה' לא נזכר כלל שמה. וכפי הנראה (בנדרים ד' מא). שערסן הוא חושלי דשערי (ופי' רש"י קליפים) ופשיטא לרב יוסף דאמר סמידי דשערי עתיקתא מבואר דערסן איננו בגדר המתחלק לה' ה' ועיין מה שכתבתי לקמן בערך ערס צריך עיון גדול על רש"י (ביומא מו): שם במוסף באות הנ"ל (א"ב בנוסחאות דידן זריז כתוב עכ"ל המוסף) במשמעות רש"י ביומא (דף מז) נראה להדיא דגם הוא גורס (בברכות לז) וריד כמו שגורס הערוך ועיין מ"ש בס"ד בחבורי יש סדר למשנה (משנה ב' פרק ו' דמכשירין):

זרז א' (מכות ד' כ"ג) ובריש וישלחו אין מזרזין אלא למזורזין עכ"ל תיבות אלה השנים (וברי"ש וישלחו צריך תיקון קצת):

זרניך (חולין דף פח) ויש אומרים אף הזרניך. פירוש בלע"ז אירופימינט"ו (ובמוסף א"ב כך שמו בלשון ישמעאל והוא מין אשר בו צובעים והוא סם המות) עכ"ל. וז"ל רש"י (מגלה ד' יח) ד"ה סמא זרניך בלשון הקודש אורופמינ"ט בלע"ז:

זרף (ע"ז דף יח). חקקוה דמותיה דרבי מאיר בפיתחא דרומי אמרי כל דחזי ליה נזרפיה פי' נתפשנו וכו' עכ"ל. בנוסחאות דידן כתוב לייתי':

נשלם הפלאה שבערכין אות הזיין