צל"ע בבת תיהא דלעיל דרבא מתיר לכתחלה ובכה"ג הקשה מזה גם הר"ן מסוגיא דאין צולין הנ"ל והרבה להשיב באריכות:

לפי זה בחמץ בפסח ריחא מלתא היא וכ"כ התוס' מס' ע"ז ועי' הגהת ש"ע א"ח סי' תמ"ז סעיף א' והר"ן הקשה מבת תיהא דגמ' בפ"ע שרי רבא:

עי' בר"ן דס"ל דלא פליגי והכי משמע לשון אמר מר זוטרא רק דצ"ע על מה שאמרו בגמ' והלכתא מכלל דפליגי:

כה"ג באלפס יבמות דף ט"ו:

עי' לעיל בר"פ:

ואז חושב ישראל שאצלו דודאי כשרה היא דאל"כ לא היה נותנו לו בפני ישראל:

מכאן עד מעבירין אותו ליתא ברש"י בש"ס:

עי' בגמ' דצ"ע וא"א להולמו ואינו בלשון רש"י: