נ"ב בגמ' א"ל רבנן לאביי ואימא במזיד וכו' א"ל לאו היינו דאמרי לכו וכו' כדמייתי הרי"ף בסמוך רבא אמר וכו' מכלל דאביי סבר איתא לשבועה בעולם ומי אמר וכו' נ"ל דמכלל וכו' ל"ג הרי"ף והר"ן הקשה על הרי"ף דדלמא הא דאמר אביי הואיל דליתא באיני יודע לך עדות היינו בתר דגלי לן קרא לאחת ודו"ק ולכאורה גם על רש"י קשה בכה"ג דהא ע"כ מיעוטא דלאחת קאי על עדות כשר ובב"ד דאז ה"א דחייב תרתי ועל בכה"ג נ"ל דאביי אמר דמודה רב דבתר דגלי קרא דלא מחייב משום שבועת ביטוי לכן אומר שבועה שאני יודע וכו' פטור דליתא בלאו וא"כ ל"ק מכלל דבגמרא רק די"ל דלשון ליתא באיני יודע ר"ל בשום אופן בעולם ולפי מיעוטיה דלאחת משמע דהא דפטור משום שבועת ביטוי היינו משום דחייב משום שבועת עדות משא"כ חוץ לב"ד או עדות פסולין חייב משום ביטוי וא"כ יתחייב ג"כ בשבועה שאני יודע הואיל שמצינו בשום ענין חיוב בלאו בקרובים וחוץ לב"ד ע"ע במאור ובמ"ה: