נ"ב לשון הר"ש ב"ר צמח בתשובה הועתקה בכסף משנה פ"ד דהלכות עדות דין ו' דהרי"ף ז"ל פי' דהך דעד ודיין בדרך אחר משאר מפרשים שהם פירשו אותה בשטר שיש בו קיום ולא הכירו כ"א ע"א וחתימת דיין אחד שאין לצרף עדותן וע"פ זה למדו מכאן דקיום שטרות צריך קיום אבל פי' כגון שיש עד בהלואה זו ודיין אחד מעיד שבמושב ב"ד של ג' באו שני עדים והעידו שזה חייב לזה מנה שאין לצרף עדותן דמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא משמע מפירושו ז"ל דדוקא בעדות על פה היא זו ולא בקיום השטר אבל אם היה השטר מקוים שוב א"צ קיום והרמב"ם כתבה ע"פ דרכו של הרי"ף א"כ הרי גילה דעתו כאן הרמב"ם שאין קיום ב"ד צריך קיום לפי שהוא כשיטת הרי"ף רבו אמרה ומ"מ כתב דלענין מעשה כיון שר"ח והרמב"ן והרשב"א סוברים דמעשה ב"ד צריך קיום הכי נקטינן לענין ממון להקל על הנתבע דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא נקטינן הכי להקל על הנתבע כמ"ש המפרשים בפ"ק דע"ז וכ"כ הרמב"ן והר"ן בפא"ט עכ"ל:

בד"א בשטרות כצ"ל: