נ"ב מחשבתו משויא ליה מקום כדרבא דאמר כו':

צ"ל ומכל:

צ"ל הוא:

נ"ב וכן בגת:

ומקום כצ"ל:

נ"ב הנה שפי' כדי להעמיד מתני' כחכמים דסברי על החמין חייב ועל הצונן פטור ודלא כר"מ ונראה דטעמיה משום דהא כבר אוקימנא רישא דמתני' בחפצים הצריכים לו וכרבנן דפליגי אר"מ אם כן סיפא דמתני' נמי אתי כרבנן אבל התוס' ורש"י פירשו דסיפא אתיא דוקא כר"מ:

מאחר שלא ימזגנו ראוי כצ"ל:

שאם כן כצ"ל:

צ"ל היו:

נ"ב כזה:

צ"ל לארבעה:

נ"ב וצ"ע שהרי כתב בסמוך מיד דלא אמרינן בצינור ובמזחילה דליהוי כמו חורי רה"י מאחר שהם נמוכין מן הגג וכן מבואר נמי בגמ' דקאמר קולט אין מצרף לא מ"ט אמר ר"נ הכא במזחילה פחותה מג' סמוך לגג עסקינן כו'. משמע להדיא דאילו היה בולט מג' ועד קרוב לד' היה מותר לצרף אף במזחילה ולא הוי כחורי רה"י. וצ"ל דדעת הרב לומר מאחר דמצינו נמי בחד גוונא גבי מזחילה דאפילו מג' ועד קרוב לארבעה אסור כגון בשאינה נמוכה מן הגג דלא גרעה מרה"י בחוריו והשתא נמי בנמוכה מן הגג אסורה כשבולט מטפח ועד פחות מג' או בולטת ד' ואין בה היתר אלא בשנמוכה מן הגג וג"כ אינה בולטת אלא מג' ועד קרוב לד' הלכך מילתא דלא שכיחא הוי להיתרא ולא קתני לה. נ"ל ודו"ק:

נ"ב ואע"פ שלמעלה משמע שצינור והגג (כאן חסר שורה א') ודאי שצריך לפרש דאי בג' אתו לבד לגג (כאן חסר איזה תיבות) מ"מ י"ל דאף בנמוכה פחות מג' נמוך הרבה קרי לה (חסר) לא נקרא חורי רה"י אי נמי י"ל דסובר הרב (חסר) לרה"ר שהוא בשפוע נמוך הרבה יותר מג'. ואע"פ כן (חסר) לצרף מאחר שבראשה השני נתונה המזחילה בפחות מג' לגג וע"י אותה הנתינה נקראת כולה לבוד לגג אלא שמ"מ לא נקראו חורי רה"י מאחר שבמקום בליטת לרה"ר נמוכה הרבה יותר מג' מן הגג:

צ"ל כיח ורק והוא דבור בפני עצמו: