נרא' לפע"ד דהגאון ה"ק דקנין בטעות הוא כו' כלומר גוזמא גדולה כל כך לקבל עליו קרוב או פסול כבי תרי דאיכא תרתי לריעותא אף הקנין בקבלת גוזמא גדול' כל כך אינו כלום ויש לקנין זה דין קנין בטעות דחוזר ולאו קנין טעות ממש קאמר דא"כ כי קבליה עליה בחד נמי נימא דקנין טעות הוא דרחמנא אמר לא יומתו גו' אל תשת רשע עד גו' אלא כדפרישי'. והשתא שפיר דחה האלפס דברי הגאון דהלא אין לך גוזמא גדולה ממי שהוא פטור לגמרי ומאמין הבעל דבר עצמו ואפ"ה אין לאחר קנין כלום ואינו יכול לחזור בו ואע"פ דבההיא דבפ' שבועת העדות אפי' קנין לא בעי היינו דוקא כשהתנה עמו בשעת הלואה דאדעתא דהכי חייל עליה שעבודא אבל לאחר הלואה לא מהני תנאי זה אלא ע"י קנין מיהו ע"י קנין ודאי מהני כדאשכחן גבי ערב דבשעת מתן מעות משתעבד בלא קנין ולאחר מתן מעות משתעבד בקנין וה"נ דכוותא וכ"כ המרדכי שכך פי' רבינו מאיר דעת האלפסי ודברי' ברורין הן וכ"כ הטור בחו"מ סי' כ"ב ע"ש הרמ"ה ונסתלקו טענת הרא"ש בפסקיו שטען על דברי הגאון והאלפסי ע"ש:

נ"ב אינו אלא אם:

נ"ב כגון דקבליה עליה בחד הסכימו המפרשים ז"ל וכן פירש כצ"ל:

נ"ב דפ' יש נוחלין:

נ"ב איבעי' לן מי וכו' ולא מקני כצ"ל:

כאן הס"ד ואח"כ מה"ד ור' יוחנן אמר לאחר גמר דין מחלוק' פי' אבל קודם גמר דין ד"ה יכול לחזור בו כו' וכן אמר רבא וכו' אין יכול לחזור בו והיינו כרבנן:

נ"ב עיין בגמ' בפרש"י ותוס':

נ"ב וה"ה דודאי לא וכו':

ודנין כצ"ל:

נ"ב דלא: