(לא) ובשו"ת חו"י סימן צ"ד מסתפק בדבר הנוגע לממונא ולאיסורא הלכה כמאן וכן בסה"ד הניח הדבר בצ"ע ע"ש ואל"ק עפמ"ש הרא"ש (ב"ק ל"ז (פ"ד סימן ד')) לענין פלוגתא דרב ושמואל בשור נגח אי צריך שתשלש בדילוג וכן בנדה לענין ווסת הדילוג שכ' דעיקר הפלוגתא בווסתות הוא הלכתא כרב באיסורא והכ"נ בממונא, וכן דעתי נוטה דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כללא דא בודאי ידעו דרב היה מדקדק בהוראת או"ה ביותר וכן שמואל בדיני ודברי הרא"ש אלו נכונים בטעמן, וע"כ צע"ק ע"ד הה"מ שכתב דטעם הרמב"ם שפסק בשניהם כשמואל כיון דבנדה מסיק הגמרא תניא כוותיה דשמואל ע"ש, (פ"ח מהל' איסורי ביאה ה"ו) וא"ל עפמ"ש היד מלאכי באם מצינו מחלוקת תנאים גם כן באותו ענין לא קיי"ל כהך כללא ע"ש ויש להביא קצת ראיה משבת (דף קמו.) לענין גובתא דפסקי' כשמואל ((פכ"ג מהל' שבת) ובאו"ח סימן שי"ד) וכן כאן בווסתות מצינו גם כן פלוגתא דתנאי וע"כ פסק הרמב"ם כשמואל, ועיין רא"ש נדה פרק האשה רבה במע"מ ול"ח שם ועיין רש"י חולין צ"ה ע"ב ומעיו"ט ריש פרק תפלת השחר עי"ש וצע"ק על הגאונים הנ"ל של"ה דברי הרא"ש והה"מ הנ"ל, והיכא דפליגי רב ושמואל ולוי הלכתא כלוי ואפילו באיסורא (וע"ל סי' כ"ח) ועיין כסף משנה הל' תענית פ"ה הט"ו ובית יוסף או"ח סי' תקס"ח.