(נא) גם כאן הרע וגרע המעתיק ב"י השמיט ולא העתק לשון המחבר ככתבו וכלשונו הזהב כאשר הוא בספר "ועד לחכמים" (ליווארנא תקנ"ו דף מ"ז ע"א) וברצונו מקצר ומסתפק א"ע בכ"מ רק בסיום מלת וכו' וז"ל שם: וקבלה בידי שאינו רואה פני גיהנם מי שהוא בקי במשניות וכו'. ומ"ש שקבלה בידו שהבקי במשניות אינו רואה פני גיהנם כן ראיתי בספר חזון נחום ס' קדשים למורינו הרב וכו' לאחר פטירתו של אדם כשדנין אותו לגיהנם קורא לכל שבט ושבט שיצילהו ואין עונה וכשקורא לאשר משיב קראת משנה מימיך, אם אומר לו "הן" מיד מוציא אותו מגיהנם בזכות המשנה, וזש"ה מאשר שמנה לחמו, אותיות משנה, והוא נותן מעדני מלך - עדן של מעלה וכו' ע"ש.

ואולי בשביל זה זכה התלמוד בבלי למלוך על הירושלמי ולנצחו שהלכה כמותו בכל מקום (וע' שבת קמ"ה, פסחים ל"ד, כתובות ע"ה, ב"מ פ"ה, וסנהדרין כ"ד) על שרחל היתה עקרת הבית ועי"ל על דהוא מאוחר בזמן והלכה כבתראי בכ"מ וכידוע דחתימת התלמוד בבלי נחתמו על ידי רבינא ור' אשי ור' יוסי (ד"א ר"ס) וע"כ עיקר תלמודנו ועסקנו אך בו הוא, ומ"ש המשכילים האחרונים החכמים בעיניהם בטעמא משום ששכן הענ"ן על שמי ארץ יהודה ור"ל ששמשו בו הקראים בראשונה בזמן שעלה ענן עם בנו לארץ ישראל וחששו החכמים אולי זייפו באיזה מקומן וח"ו לומר כן, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא, אחרי דהחכמים הראשונים שהי' בו אז ודאי יותר הי' מרגישים בו ומריחים ריח רע של מינות שנקנט בו בחוש ריח החזק שלהם, וטובה צפורנן של הראשונים מכריסן של בנים (ושמעתי לפרש מליצה זו על פי משז"ל בשיעור חימום עד שכריסו של תינוק נכוית בו, ומשום דכריסו של תינוק מרגיש מהרה אף בחימום קצת, גם ידוע דצפורנן של אדם אינו מרגיש כ"כ כמו בשר האדם), ובפרט דמצינו כ"פ שהרגישו אפילו בבלי בכמה מקומות דאיזה יד תלמיד טועה שולט בו, וממנו יצאו הדברים, אזי מיד הודו ולא בוש דתלמוד חיצון או טועה כתב כן (ועיין רש"י ביצה ל"ד ותוס' זבחים ק"ד).