(כב) שם הביא הגאון בעל פמ"א בשם הירושלמי פרק היה קורא דתלמיד גמור חייב לשאול בשלמא דרביה מה שאין כן תלמיד חבר (כ"ש רב) אינו חייב לשאול לשלמא, עי"ש. ובזה א"ל דברי רש"י בריש פרשת יתרו וישאלו איש לרעהו לשלום אינו יודע למי כשהו"א איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה וגו', עי"ש. וצ"ע וכי זולת זה לה הוה ידענא דמשה נתן שלום תחלה ליתרו דהוא היה האורח הבא מן הדרך וכל הדרכים בחזקת ס' הם והמנהג ליתן לו שלום תחלה. ועוד הא יתרו גם כן קרוי איש דכתיב "ויואל משה לשבת את האיש". ולהנ"ל י"ל דאף דאין דרך הגדול לשאול בשלום הקטן, עם כל זה משה רבינו דהיה עניו מכל האדם ודאי היה תמיד מקדים בשלום כל האדם ולזה הביא הפסוק והאיש משה וגו' ויותר הול"ל מהמוקדם דכתיב כי זה משה האיש. ועי' ספרי דבש וחלב פרשת יתרו ע"ש ודו"ק.