(קיד) שו"ת נודע ביהודה‏, ועיין מ"ש הגאון המחבר (ח"א נו"ן ס"ט) "ואם בענין גלוח בחול המועד נטה קו וכו'" עי"ש. ושמעתי מכאדמו"ר הג' מוהרש"ס אבד"ק קראקא ז"ל דעיקר טעם ההיתר היה לגלח בחוה"מ על ידי פועל שאין לו מה לאכול לאלו שהולכים בין השרים והיו רגילין להסתפר זקנם פעמיים בשבוע תמידים כסדרן עד שלא היה שיעור "כדי נטילת הזוג" בין זה לזה, ואם לא היו מגלחין בחול המועד אזי יגדל פרע שער זקנם כדי שיעור ויבואו לידי איסור דאורייתא. אבל ל"ר לגלות להם טעם ההיתר דעל ידי זה יתפרץ הדבר גם בשאר מקומות ועל כן אוסר לגלח במספריים ואח"כ בתער אף באין בו שיעור.

ועוד שמעתי מכאדמו"ר הנ"ל שאמר משמי' דאביהו בעשו"ת חת"ס ז"ל אף שהיה נוהג בעצמו שלא לומר "לשם יחוד" משום קפידת הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל (יו"ד סצ"ג‏), עם כל זה לפעמים היה מקנא באותן האומרים אותו. וכזה שמעתי מידידי איש בריתי הרב החסיד החו"ב מו"ה נפתלי ראטנברג ז"ל שהיה מבני ביתו של הגאון בעשו"ת דברי חיים זצ"ל, של"ה מקפיד כל כך לומר תמיד "לשם יחוד". וכן שמעתי דאף הגאון נו"ב בעצמו לה היה מוחה תמיד באחרים שאומרים אותו, ועם כל זה פעם א' היה חסיד אחד משתוקק לברך על אתרוג שלו שהיה מהודר ביותר, ופתח לומר "לשם יחוד" - תו לא היה מניח אותו לברך על אתרוג שלו (וע"ס עורה שחר ערך לשמה עי"ש).