(ש"ך סק"ח) וכןנלע"ד עיקר דאל"כ כו'. נ"ב קושיא זו ב' גם הרמב"ן במלחמות. אבל לכאורה אינו מובן כיון דסוף סוף היה הנפקד נאמן לומר החזרתי אם כן יכול להיות שהחזיר ולא חש ליקח השטר כיון שידע שיהיה נאמן במגו דנאנסו ואם כן אמאי לא נטעון עבור היתומים שאביהם החזיר. שוב ראיתי בתומים שהעיר ע"ז לדחות דברי הש"ך ולא שת לבו שגם הרמב"ן כתב כדברי הש"ך ונראה לכאורה לישב דברי הרמב"ן שהיה קשה לו קושית הסמ"ע בסימן זה סקי"ז דאמאי נאמן במנו דנאנסו הא נאנסו לא שכיח ומגו דל"ש לא אמרינן ומה שמתרץ הסמ"ע כיון דבטענת החזרתי איכא העזה נוח לו יותר לטעון טענת נאנסו שאין בה העזה יש לדחות לפ"ד הרשב"א בחדושיו לשבועות ד' מ"ה בשם רבינו יונה ובשו"ת תולדות אדם להרשב"א סימן רע"ג דכל הכפירות ממון של חבירו הוי העזה אף היכא שאין חבירו מכיר בשקרו ועל כן מועיל מגו גבי שדה זו של אביך היתה דהוי כמגו ממעיז למעיז וצ"ל דלהחזיר הפקדון בלא לקיחת שטר הפקדון גם כן טענה גרוע הוא דלא שכיח שיעשה כן הנפקד ובפרט דאף שיהיה נאמן במגו דנאנסו מ"מ עכ"פ יהיה מחויב לישבע כעין דאורייתא רק כיון שטוען בעצמו שהחזיר וצריך לישבע צריך להימניה כיון דאית ליה מגו וכיון שטענה זו הוא טענה דל"ש הוי מגו מעליא ואי בעי הוי אמר נאנסו דמלא שכיח ללא שכיח אמרינן מגו אמנם אם כן שצריכין לומר דהחזרה ג"כ לא שכיח הוא קשה דכשם שאין טוענין ליורשים טענת נאנסו כיון דל"ש הוא כל כך לא יטען עבור היורשים טענות החזרתי:

(מחבר ס"ח) וישמי שאומר כו'. נ"ב יעויין סי' רנ"ח סעיף ח' ולעיל סימן נ"ו ס"ז בת' הרא"ש כלל נ"ו דין ח' שפוסק באשה שמודית שקרעה שטרות כי יודעה שפרועים הם מחויבת לשלם ובמל"מ פרק ו' מהלכות זכיה דין ח' הוציא מדברי הרא"ש לחלק בין פקדון למלוה אבל המעיין בת' הרא"ש יראה שכוונתו דכיון שלא הופקדו השטרות בידה אין להאמינה ע"כ אף שאין עדים שראו השטרות אחר מות בעלה אביהן של היורשים מאחר שהיא מודה שקרעתן אחרי מות אביהן חייבת לפרוע מדין מזיק יעו"ש וצריכין לחלק בין זה לדין האמור לקמן סימן רצ"ה ס"ח דהיכא שהיה יכול ליטלם נאמן ויעוין ל' הנ"י שמובא בפרישה סימן רנ"ה בסעיף כ"ג ויעוין עוד בת' הרא"ש כלל י"ד דין ה':