[ש"ך ס"ק ב'] ולפי"זאם טוען אכלתי רק שני שנים כז'. נ"ב י"ל דבטוען שאכל ג' שנים ליכא רגו דאפשר שמפני שרוצה בגופה של קרקע וצריך לאמתלא למה אין לו שטר זביני ע"כ בא בטענה זו שכבר אכל שלש שנים ולכך לא נזהר עוד בשמירת השטר. אבל כשהוא בעצמו אומר שלא אכל רק שני שנים שבדברים אלו אינו כמחזיק טענתו ותביעתו על גופה של קרקע שאין זה לו לאמתלא על אבידות השטר והוי כמילי דכדי שפיר יש לפוטרו על הפירות במגו שלא הי' אומר שאכל שני שנים. וע"כ צ"ל כן כשיטות המאו' שדבריו כאן כדברי הש"ע ולקמן בסי' קמ"ו סל"ח כתב שלכך אין מועיל מגו שם כיון שהעדים מכחישים אותו והוא מדברי הרא"ש בפ' חז"ה דין י"ט נשמעיניה דהיכא דאין עדים מכחישים מועיל מגו על הפירות אף היכא דהדרא ארעא. אבל בסמ"ע בסי' קמ"ו תפס לשון הרמב"ם וצ"ע על הש"ך:

[שם ס"ק הנ"ל וכן משמע בתוס' כו']. נ"בכוונתו על דברי התוס' במס' ב"ב דף קל"ג ע"א ד"ה לסוף אודי ליה לפי גירסת ר"ח שנראה לר"י עיקר כו' יעו"ש. אבל שם ע"ב בד"ה ואי טעין כו' וא"ת כו' במגו דאי בעי אמר לפירות ירדתי כו' יש סתירה לדין זה של הגהות הרא"ש: