**מחבר ס"ב אין שליח יכול לקיים לעצמו.**נ"ב בחידושי הריטב"א והובא באס"ז לכתובות דף צ"ח הניח דין זה בצ"ע לשיטת הגאוני' שמפרשים שם דברי הגמ' מאן שם לך ר"ל שמא לא דקדקת יפה ויע"ש בר"ן שמפרש טעם דין הנ"ל שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות כו' וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום הבעלים הוא עומד (ועיין שו"ת הריב"ש סי' שנ"ו) ודע שבשו"ת מהרי"ט סימן צ"ג אי' בזה"ל ובר מן דין צ"ע שאף לעצמו לא היינו מבטלין המכר בשביל דלא היה מי שיזכה לו בהא כהאי דיוחנן חקוקאה בפ"ק דפסחים דף י"ג ע"א יהיב טעמא משום והייתם נקיים מיי' ומישראל משמע דאי לאו מטעם חשד היה המכר קיים אע"פ שאין מי שיזכה לו כו' יע"ש ולכאור' י"ל בפשיטו' דאף לדעת הפוסקים דאין השליח יכול לקנותו לעצמו מ"מ בוודאי אינו בכלל שולח יד בשל אחרים כשלוקח לעצמו באותן דמים שהרשה המשלח רק שאין לו באותו מקח דין זכות כ"ז שישנו בעולם כיון דלא היה דין קניה בהוצאה מרשות לרשות ולזה מדייק רש"י בד' הנ"ל ד"ה ונשקליה לנפשיה בזה"ל ויאכלנו ויתן דמיו לבעליו ל"ל לטרוח ולילך בשוק אחר שנותן לו רשות למכור עכ"ד דתיבת ויאכלנו הוא לכאור' אך למותר דהא עיקר קושי' הגמ' למה ימכור לישראל אחר לשקול לנפשיה. וממילא מובן שבודאי יעשה בהחמץ באופן שלא יעבור בב"י כמו שיעשה הישראל אחר שנקנה. ולפי הנ"ל מיושב דרש"י לשיטתו בפי' מאן שם לך דהשליח אינו קונה לעצמו ולכך צ"ל דקושיא הגמ' הנ"ל ונשקלי לנפשיה כיון דעכ"פ אינו בכלל עושה עול כשלקחו לעצמו באותן מקח מותר לו לאכלו שלא מדעת בעלים ושישל' דמים להבעלים ויעוין לקמן סי' שנ"ט ס"ב דדעת הרא"ש שמותר ליקח דבר העומד למכור שלא בידיעת הבעלים כשנותן דבר יפה ממנו מיד ומזכה לו ע"י אחר מטעם דזכין לאדם כו' וע"ש בש"ך י' ובודאי גם הרא"ש מודה היכא דצווח מיד כשנודע לו שחפץ בשלו המקח בטל וחוזר לבעלים כמו בכל עניני זכות דיכול למחות בתחילת ידיעתו (ויעויין ב"ב דף י"ג וקל"ח ובש"ע סי קע"א ס"י ובחי' רשב"א לקידושין דכ"ג ד"ה ולענין פסק הלכה) אעפ"כ קודם שידוע לנו דעת הבעלים רשות ללוקח ליקח דבר העומד למכור ולעשו' בו כאדם העושה בשלו מכ"ש בחמץ בשעה ה' שמההכרח למכרו מאי קפידא יש לבעל החמץ אם הנפקד אכלו ומשלם דמיו: