Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 39
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**(ש"ך ס"ק ב') גובה מן המשועבדים וכו'.**נ"ב בחדושי רשב"ם לב"ק דף ק"ד ע"ב ומובא בספר אס"ז אי' דר"ש פוסק להלכה כמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא. אבל הוא מסיק דאנן פסקינן כמ"ד ש"ד ולחד תרוצא שם כתב דר"ג שהי' תלמיד דרב ושמואל קאי בשיט' רבותיו וסובר שיעבודא לאו דאוריית' יעו"ש עוד שם באס"ז מ"ש:
**(ש"ך ס"ק וי"ו) ואפי' לסברא האחרונה כו'.**נ"ב צ"ע שמתוך דברי הרמב"ן שמובא בר"ן וביותר מתוך דברי הרמב"ן שמובא באס"ז בכתובות בסוגי' דכותב אדם עדותו מבואר שנאמן לומר פרעתי אף בלי בירור כלל:
**(שם) ועוד ראי' מדכתב המחבר כו'.**נ"ב לק"מ וכמ"ש בט"ז דהתם מיקרי תוך זמנו. כלומר היכא שמעורר תביעתו בב"ד תוך זמנו יכול לגבות לזמנו מהלקוחות שקנו אחר זמן הקנין ויעוין לשון הרא"ש פ"ב דכתובות דין י"ז במ"ש דאין לחוש לפרעון כו' דאם איתא דפרע איבעי' לי' לאודועי לסהדי שלא יחתמו כו יעו"ש. גם מלשון זה נרא' שלא כדברי הש"ך הנ"ל:
**(ש"ך ס"ק כ"א) דהודא' בב"ד מיד כו'.**נ"ב צ"ע כיון שחושש שבאמת לא היה התובע האמיתי בפני הב"ד לתובעו רק איש אחר שבא בערמה הוי כאלו לא היה תביעה ולא הוי להודאת הלוה דין הודאה בפני ב"ד שצריך להיות ע"י תביעת התובע שוב מצאתי כן בתומים ויש להוסיף עוד כיון שמודה בפני הב"ד שחייב להאיש שעומד עמו לפני הב"ד ובהודאה לנוכח אף שאמר לפלוני זה שמעון ובאמת אין שמו שמעון אין זכיה בהודאה זו למי ששמו שמעון והב"ד לא נזדקקו רק להעומד בפניהם:
**(מחבר סעי' ח') אבל אם הודה בקרקעות כו'.**נ"ב יש לעיין היכא שהקרקע הוא באמת של המוד' רק באודיית' זאת מקנה הקרקע להשני אם יכולים לכתוב כשלא אמר כתבו דבמתנת קרקע אף דקיבל קנין יכול למחות כמבואר בתשובת הרשב"א מובא לעיל בסמ"ע ס"ק י"ד:
**(מחבר סעיף י"א) וי"א שהסופרי' שבזה"ז כו'.**נ"ב יעוין מ"ש הב"י בסימן ל"ה מחודש א' בשם תשובת הרשב"א. ויעוין שו"ת הריב"ש סי' שע"א מ"ש הב"י בסי' זה בשם הרשב"א מחודש כ"א והובא גם בד"מ:
**(נה"מ ס"ק י"ב) דהוי כמשקרי בעיקר כו'.**נ"ב ז"א דהא ליכא שקר במה שכתבו שהודה בפניהם:
**(נה"מ ס"ק י"ג) וכשאמר תנו נגמר עדותן כו'.**נ"ב דבריו אלו לא נחוורין לענ"ד לשיטת הסוברי' דלכך לא הוי עדות שבשטר מפי כתבם כיון דנכתב מדעת הלוה הוי כשלוחים ממנו לזה וכאלו כתב בעצמו גם דברי הר"ן שם הם אליבא דר"א שסובר עידי מסירה כרתי. אבל למ"ד עידי חתימ' כרתי החתימה עושה השטר:
**(ש"ך ל"ט) וגם זה דוחק דמלוה יהא עדיף כו'.**נ"ב אין כאן דוחק דמכירת קרקע הוי חזרה נגד מכירה הקדומה אבל לא נגד שעבוד הקדום דהא שניהם יכולי' להתקיי' שתהא משועבדת לראובן על חוב ומכירה לשמעון כ"ז שלא יטרפנו ראובן על חובו וכיון דליכא חזרה ואחר מכירת הקרקע ממטי' השטר ליד המלוה אמרי' עדיו בחתומיו זכין לו למפרע:
**(ש"ך מ"ט) וכן כשנודע כו' כגון שלא יהי' כו'.**נ"ב יעוין סי' קכ"ו ס"י. ובסי' ע"ג סעיף יו"ד:
**(ש"ך הנ"ל) אע"ג דמחייב השואל לכ"ע כו'.**נ"ב לפעד"נ די"ל דבקורדם השעבוד הוא תמורת הזכות שיש להשואל שבידו להשתמש בו ומעת שחוזר המשאיל שפוסק זכות שלו פוסק גם השעבוד אצל בכותב שט"ח שנשתעבדו נכסי הלוה והמעות לא היה כלל עדיין בידו אם נימא שאין המלוה צריך ליתן לו המעות הרי לא היה לו כלום תמורת שיעבוד נכסים שהקנה להמלוה אבל בקורדם אף שהמשאיל חוזר מ"מ קודם חזרה היה מוסר לרצון השואל להתחיל להשתמש והיה זוכה עוד בקורדם כל משך זמן השאלה ועכ"פ מחמת שבידו להשתמש היה עליו שם שואל בכל משך הזמן עד שחזר המשאיל ותמורת אותו הזכות היה משעבד נכסיו. ויעוין באס"ז לב"מ דף צ"ט ד"ה אמר רב הונא: