**(נה"מ ס"ק א') דשטר קנין גמור הוא.**נ"ב צ"ע דמה בכך דהעדים מעידים אח"כ בע"פ. מ"מ אין על השטר שם שטר דכיון דיכול להזדייף הוא הרי הוא כחת"י בעלמא ולא הוחל עליו שם שטר וממילא מהראוי שלא יועיל בו מסירה שלא בפני עדי' וכקושי' הב"ח על הסמ"ע:

**(רמ"א ס"ק ט') ויש אומרים היינו דוקא כו'.**נ"ב צ"ע בהר"ן לאלפסי פרק ד' ממס' גיטין בסוגיא דהכותב נכסיו לשני עבדיו שמפ' הרמב"ן דלכך אינו מועיל כותב חצי' חצי' דיד בעהש"ט על התחתונה ויכול האדון לומר שנתכוון ליתן לו שטר שויי' חצי כל נכסיו אבל עצמות של העבד אינו משוחרר כלומ' שיגיע חצי שוויה של העבד נתן לו מנכסיו ולפיכך לא עשה ולא כלום. וקשה דהא בכה"ג שנתבטל השטר מכל וכל אין אומרים יד בעהש"ט על התחתונה וא"ל דשאני התם דאפשר שטעה האדון וסבר שיועיל מתנתו לעבדיו על שיעור שווין של כל נכסיו האף שיושאר גוף העבד בעבודתו לו. ז"א דהא גם לעבד השני כתב שטר על חצי כל נכסיו ושני השטרות מסר בב"א א"כ היכי מצי למימר דטעה כנ"ל הא לא יהיה בידו ליתן לכל עבד שיעורו מתנתו מנכסיו עד"מ שווין של נכסיו לבד העבדים עולה ב' מאות זהובים ושוין של שני העבדים הוא ג"כ ב' מאות זהובים ובכללן עולה שווין של נכסי הנותן ד' מאות זהובים דהא גם העבדים בכלל נכסי. אלא לפי דעת הרמב"ן ביד האדון לסלק לכל דבר שיעור חצי שוויה משאר נכסים כמו דשביד הנותן חצי נכסים לחבירו לומר להמקבל טול אתה חלקך בכחוש שבנכסים ועכ"פ צ"ל דדעת הנותן לפי טענתו שמועיל שטר מתנה לעבדו וכצ"ל שיתן לכל עבד מנכסיו שיעור המתנה שנתן לכל אחד והוא מן הנמנע דהא בכל נכסיו מלבד עבדיו ליכא כשיעור המגיע לשני עבדיו ואם עד"מ שווין של הנכסים ב' מאות ושווין של ב' העבדים רק מאה ועולה מתנת נכסים של כ"א סך ק"נ זהובים ואם היה כוונתו שישאר עבד בעבדותו ויצטרך לפי מחשבתו ליתן לעבד אחד מנכסיו שיעור שווים של ק"ן זהובים וממילא אין מציאות לסלק גם להשני כשיעור המתנה כ"א במותר נכסיו העולים חמשים ובשחרור גופה ושיהי' גם העבד הראשון קנה לשני יהי' ע"פ כוונת הנותן שאחד מעבדיו יהיה משוחרר כולו קיצורן של דברים כיון שהנכסים שייכים במתנה לעבדים לפי מחשבתו של האדון מה עלה על דעתו מקום מוצא ליתן להעבדים גם מה שיגיע כל אחד מהן חצי הם שווין שניהם: