**(נ"ט נה"מ ס"ק ב') והב"ד פסקו להחזיר השטר כו'.**נ"ב לכאורה מה שפוסק בעה"ת שאם הלוה תובע מהמלוה שיחזיר לו שטרו צריך להחזיר צ"ע דהא לענין חיוב החזרת השטר אף דהלוה טוען ברי והמלוה שמא הרי השמא של המלוה היא כא"י אם נתחייבתי דאם לא נפרע אין עליו חיוב החזרת השטר ואין לומר דהוי בכלל אל תשכן באהלך עולה כיון שא"א לגבות בהאי שטרא דשמא יפול קמי יתמי ויגבו בשטר זה דא"כ אף כשאין הלוה מתעורר לתבוע החזרת השטר מחייב בהחזר' כמ"ש הש"ך לקמן סי' ס"א ס"ק ט"ז ולמה לא יהי' כאן על הב"ד לומר להמלוה שלא ישכן באהלו עולה ויחזיר ואפשר דהטעם דהוי כזה נהנה וזה לא חסר דכופין על מדת סדום וכיון שכן אף כשכבר פסקו הבית דין שיחזיר את השטר אינו כקם דינא להאמין בהחלט דברי הלוה דהא באמת אי אפשר להאמין ברי של הלוה להוציא מהמלוה אף שטוען שמא אלא כיון שעכ"פ אין לו לגבות בהאי שטרא עליו להחזיר מפאת טעם הראשון או השני הנ"ל וא"כ אין לדמות כה"ג לדינו של מהרש"ל בטוען א"י אם פרעתי ונתחייב בב"ד לשלם הן אמת דלשיטת הפוסקים דהשטר שביד המלוה אינו אלא כמשכון ביד המלוה ועיקר שייך ללוה אף קודם פרעון החוב לא צריכין להטעמים הנ"ל כי דמי ממש לדין המוזכר בסי' ע"ב סעיף י"ד גבי משכון כשהמלוה טוען א"י צריך להחזיר המשכון דאין אדם מוציא מאחר בטענת ספק והוא מתשובת הרשב"א סי' אלף מ"א ובסי' תתקע"ז הוסיף עוד בזה"ל וכן הדין גבי שטר שצריך להחזיר לו שטרו והרשב"א לשיטתי' שכ' להדיא בחדושיו לכתובות דף פ"ה דגופו של שטר של הלוה הוא ואינו אלא משכון ביד המלוה כו' יעו"ש שדבריו נראים כסותרים זא"ז כמדומה לי שהחידושים לכתובות אף שמיוחסים להרשב"א אינם כן כ"א להרמב"ן אמנם לפ"ד המחבר הזה והקצה"ח בסי' ס"ו דהשטר ביד המלוה הוי כמתנה ע"מ להחזיר כשפרע לו הלוה החוב י"ל כדברי הראשונים באם המלוה מסופק אם כבר נפרע אין לחייבו בשורת הדין להחזיר השטר. אמנם יסודו של הקצה"ח מחמת דבעי' שטר מקנה ובחידושי הרשב"א או רמב"ן הנ"ל מזכיר מזה ועכ"ז כ' דאין השטר אלא משכון. ויעוין מ"ש המחבר מזה לקמן סי' ס"ו ס"ק ל"א. ומ"ש הקצה"ח בכוונת הרשב"א הנ"ל הוא זר ודוחק דהרי מדברי הרשב"א בסי' תתקע"ז נראה שמדמה הרשב"א דין נייר השטר למשכון: