Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 66
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**(ש"ך ס"ק א') דברי התוספות והר"ן והנ"י.**נ"ב בר"ן ובנ"י מבואר כדברי הש"ך. אבל בתוספת בשלשה מקומות שמציין הש"ך אין הכרע לדברי הע"ש והש"ך וי"ל דלפי האמת שמתנת שכ"מ הוא מדרבנן אינו יורש גמור רק כיורש בכ"ף הדמיון וכמ"ש הסמ"ק לקמן בסימן רנ"ג ס"ק מ"ד ורק מטעם דלא תטרוף דעת השכ"מ אלמוהו רבנן למתנתו שלא יהיה בכח היורש דאוריית' למחול:
**(ש"ך הנ"ל) עשאוה כמתנה דאורייתא.**נ"ב לפ"ד הש"ך הי' לו להר"ן לומר עשאו כירושה דאוריית' גם כמאן דמטי לידיה דמי א"ו שכוונת הרי"ף דלפי האמת אינו יורש ממש רק כדי שלא תטרוף דעתו עליו עשאוהו כמתנה דאורייתא ושלא תקשה דהא ליכא שום גוונא שיהיה מתנה דאורייתא בשמת לכך הסביר ועשאוהו כאלו כבר הגיע המעות לידו דמקבל:
**(ש"ך ב') כתב הריטב"א כו'.**נ"ב יעוין בר"ן לנדרים דף כ"ט ע"ב ד"ה הכא שאני יעו"ש: (ש"ך ה') (")
**(ש"ך ב') דא"כ פשיטא שיש כו'.**נ"ב צ"ע דהא בדבר שאין הדעת טועה כה"ג ליכא דין אונאה וכן כתב בזה בביאור הריטב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ז בזה"ל דמדין אונאה ליכא דהא היה יותר מכדי הדעת טועה:
**(נה"מ ס"ק ה') או שטעו וסברו.**נ"ב ז"א לפ"ד הריטב"א שמובא באס"ז לב"מ דף מ"ו מ"ש בד"ה מכאן היה נ' כו' בשם מורו ע"ש רבו הרמב"ן וכבר כתבתי בזה על הגליון בס' קצה"ח:
**(נה"מ ס"ק ט"ו) ובזה נסתלק תמיהות הש"ך.**נ"ב לא אדע כוונתו דהא בתשו' הרא"ש כלל ע"ה סי' נ"ג מבואר להדיא שהשיעבוד שהי' ללו' על נכסי אחר שנשתעבד להמלו' שלו כיון ששעבד לו נכסיו ושטרות בכלל נכסי. והתם מיירי שכבר פרע הלוה השני החוב להאש' שקנתה השט"ח בכתיבה ומסירה:
**(ש"ך ס"ק ל"ו) ובזה נלפע"ד דל"ק מה שהקש' כו'.**נ"ב צ"ע דאמאי מחזירין השובר דהא אם יהיה ביד בעל השובר והלקוחות יבואו לגבות ממנה תפטור האש' א"ע בסיוע השובר שביד הבעל בטענות' שכבר נפרע' קודם שמכרה להם הכתובה וצ"ל שסובר הש"ך דיש קול למציאות השובר ושהוחזר ע"פ הודאת האשה יעוין ב"מ דף י"ט ע"א אייתי ראי' כו':
**(נה"מ ס"ק כג) הוי כמחל לו. השיעבוד ממילא.**נ"ב מדברי התוספת לא נשמע רק שהפקיעו השיעבוד במלו' ע"פ. אבל במלו' בשטר כיון דא"ל קלא וליכא פסידא דלקוחות קם דינא דשיעבודא דאורייתא. וכן מבואר מדברי התוספת מס' גיטין דף כ' ע"ב ד"ה וכותב ובחדושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן שם. וצ"ע בל' רשב"ם בב"ב דף קע"ב ע"א ד"ה פסק דהשיעבוד היא מצד ההלוא' והשטר אינו אלא שטר ראי' ולשיטת הסוברים דמלוה ע"פ מוקדם קודם מגבי' מבנ"ח לשטר מאוחר גם במלו' ע"פ נשאר השיעבודא דאורייתא על בנ"ח. גם מדברי התוספת שם בב"מ ד"ה אין נשבעין נשמע דנשאר שד"א על בנ"ח ולכך הוצרכו לומר דדינו של ר' יוחנן בכופר ממון שיש עליו עדים מיירי דל"ל בנ"ח ממילא נראה דאף דהפקיעו השיעבוד לגבי הלקוחות אין מקום להפקעה זו רק במלוה ע"פ אבל היכא דאיכא קלא מצד השטר נשא' השיעבוד דאורייתא ומצד המלוה ולא מחמת השטר ולהסוברים דאף אי שד"א אין השיעבוד מה"ת רק על נכסים שיש להלוה בשעת הלואה ולא על דאקני משכחת שיהי' שטר הלוא' גם מדאוריי' שטר קנין כגון שהלוא' הי' בניסן וקנ' קרקעות באייר ובסיון נתן שטר חוב להמלו' שע"י השטר נשתעבדו הנכסים שקנ' אחר ההלוא' עד זמן כתיב' השטר:
**(נה"מ ס"ק כ"ז) דהא ע"י פרעון בע"כ.**נ"ב אין לדבריו שחר דמה"ת יהי' ביד הלו' לכופו על קבלת הראשון היכא שמכר השטר ואומר לו שיפרע להלוקח:
**(סמ"ע ס"ק נה) ואינו דומה למת הלו'.**נ"ב יעוין ל' הריטב"א לקידושין דף מ"ו ד"ה ואב"א:
**(ש"ך ס"ק פא) בס' הזכו' דא"י למחול.**נ"ב יעוין מ"ש הרמב"ן בחידושיו במס' יבמות על דף מ"ה ע"ב בד"ה וקדם וטבל כו':
**(נה"מ ס"ק לג) דהוא משום דאין העדים זוממין כו'.**נ"ב לא ידעתי הבין דהא מפורש בבריי' ואם מתה ירשנה בעלה והוי מצי להקשות בפשיטות אי ליתא לתקנות אושא אמאי ירשנה בעלה:
**(נה"מ הנ"ל) והנתבע מכחישין אהדדי.**נ"ב צ"ע דא"כ למה אמר אביי דאי ס"ד דבעל הוי לימרו לה עדים מאי אפסידך כו' הבעל הוי שקיל מינך ע"כ דהרי דכשבא הבעל להוציא ממנה שורת הדין דנילך בתר הודאה דידי' שאינה אשתו שאין לו זכות בטוה"נ שלה אשר לא הי' לעולם בידו א"ו י"ל י"ל דכיון קתני בבריי' והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו דמיירי שאף לפי דברי הבעל שגירשה חזר ונשאה וקודם הנשואין שנים סלקה מנכסי נצ"ב גם העדים מעידים כן אחרי שנזומו ומחייבין אותם לפי האומד כמבואר בבריי' וכיון שאף לפי טענתו של הבעל היא עתה אשתו יכול ליורשה גם היה יכול לשקול ממנה הטוה"נ אם היה הדין דטוה"נ של האשה להבעל:
**(מחבר סקל"א) לוקח שט"ח.**נ"ב צ"ע לי היכא שהלוקח קנה במעמד ג' ואח"כ חזר ומכרה למלוה שלא במעמ"ש אם יכול למחול לדעת הפוסקים דנקנה במעמ"ש הוי כאלו זקפה הלוה המלוה עליו להקונה:
**(ש"ך ס"ק ק"י) שמשמע כן כדבריהם בש"ס ספ"ק כו'.**נ"ב יעוין באס"ז במס' כתובות דף י"ט בד"ה וז"ל להרב רבינו יהוסף הלוי כו' דלפי דבריו שם אין לדינו של הרשב"א שם שום סתיר' מסוגי' דמצא שובר דשם אין חזק' לפנינו לסתור המגו מיחש הוא דחיישי' שמא מכרה כתובתה והשטר יוצא מת"י הלקוחות. גם לפי הסברא דכשמודה המלוה שהשטר אמנה אינו נאמן בחב לאחרים אף דיכול למחול מ"מ לא מאמינין לי' במיגו משום דעולה הי' והוא כמו אאמע"ר וא"ש דברי הרשב"א דכשאומר המוכר שקיבל הפרעון משוי נפשי' רשיעא דאם נפרע קודם שמכר השטר למה מכר ואי לאחר מכירה למה קיבל דמי הפרעון על החוב שמכר לאחר אבל במצא שובר מחזירין שבאמת לא מכרה הכתובה לאחר דאם מכרה ובאה לעשות קנוניא ובאה הלא טוב היה יותר לפניה שתמחול עתה משתאמר שנפרע כבר ומכרה דבר שאין לה. אמנם בחדושי רשב"א שמובא באס"ז לכתובות מבואר שנחית לומר שהיכא שמצא שובר דוקא שאין הלקוחות לפנינו כו' ומסיים ע"ז ולא משמע הכי התם ע"כ. וא"כ דבריו שבתשו' סותרים דבריו בחדושיו הנ"ל:
**(סמ"ע ס"ק פד) דיכול הלוקח לו' הי' עוש'.**נ"ב דיכול המקבל לו' הייתי עושה לך הכל:
**(ש"ך ס"ק קכד) כ' ה"ה כו'.**נ"ב מובא בש"ע לקמן סי' ש"ז:
**(ש"ך הנ"ל) ולא שבקת חיי לכל מפקידין.**נ"ב יעוין ל' הרא"ש סוף מס' שבועות:
**(ש"ך הנ"ל) עיקר השבועה הוא שאינו ברשותו.**נ"ב צ"ע דהא אין כאן טענת ברי להתובע והשומר טוען ברי ומה"ת להשביע בטענת ספק. אמנם לפ"ד הר"ן בס"פ כל הנשבעין ומחדושי רשב"א לקידושין דף ח' י"ל דרק לענין חיוב אחריות שעל השומר ליכא טענת ברי כיון שאין חיובו של השומר כ"א משעת אונסין ואבידה אבל לענין הטענה דילמא עודנו ברשותו של השומר אף שאין הטענה ברי מ"מ הוי כברי שכיון שברי שהפקיד אצלו:
**(ש"ך ס"ק קכ"ו) מ"מ י"ל דמשמע לש"ס.**נ"ב ובאס"ז לב"מ כתב בשם הריטב"א בזה"ל ונ"ל שזו אין ראיה כלל כיון דקתני הכי נותן לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו מכלל דבאחריות שגורם להם שכרם מיירי דהיינו גניבה ואבידה כו' עכ"ל:
**(ש"ך ס"ק קכ"ח) ולפע"ד לא ירדו כו'.**נ"ב צע"ג דכוונת הד"מ שהקנין חל על חיוב תשלומין כשלא ישבע ובכה"ג לא הוי קנין דברים וממילא כשרוצה לפטור א"ע מתשלומין צריך הוא לישבע: