**(ש"ך סק"י) יראה לי כו'.**נ"ב צ"ע לדינא אם המלוה בעצמו טוען שנקבע זמן יותר משלשים יום אם נאמן המלוה דאף דאית ליה מגו תליא במחלוקת הפוסקים בדין מגו להוציא ומשמע מל' הרמב"ם שהכחשה שהלוה טוען שזמן קבע לו והמלוה מכחישו שלא קבע לו זמן. וזהו שמסיים הרמב"ם ישבע שלא קבע לו זמן וזה סותר למ"ש המחבר בלשונו אף שהיה סוף הזמן. וכדברי הנ"ל בכוונת הרמב"ם מבואר גם מדבריו בדין ה' ו' יעו"ש שמשמעותן דאף בשטר שהיכא שהמלוה בעצמו מודה שקבע זמן והכחש' בכמות ימי הזמן ישבע הלוה:

**(ש"ך ס"ק יא) כיון דנשבע בכולל.**נ"ב צ"ע ע"פ דברי הר"ן בתשובותיו ס"ס ע"ד שמשמעות כוונתו המובא בהגהות רמ"א בי"ד (סי' רלח ס"ו) שאין שבועה השניה חלה בכולל להפקיע מכות חבירו. ויעויין בט"ז יו"ד סי' רל"ד ס"ק נ"ט. ובחדושי רשב"א לנזיר דף טז בד"ה דאמר רבי ובת' ריב"ש סי' קנט:

**(סמ"ע סקי"ט) בסה"ד עד שיתבענו המלוה.**נ"ב יעוין מ"ש בש"ג בשם ריא"ז בפרק הגוזל ומאכיל באלפסי דפוס וויען דף מ"ח דין א'. ויעויין ת' הרשב"א סימן תר"ע סימן אל"ף י"ח מתשובה הנ"ל נשמע שדעת הרשב"א שא"צ לתובעו. ועוד דכת' הרא"ש בכלל ח' סימן ז' בהשאלה איתא בזה"ל ונשבע שיפרע לו או לכל מי שמוציאו השטר כו' ע"כ. וי"ל דוקא בכה"ג צריך שיהיה עליו תביע' דהא חיוב הוא רק לשלם למי שיוציא השטר. ובזה מדויק דברי הרא"ש בת' שכתב בזה"ל וניהו שלא עבר על' שבועה כיון שבא תבעו אדם כו'. והכונ' דכ"ז שלא נתבע מבעל השטר לא הוצרך להחזיר בעד תמורת שטר כי לא נתחייב רק שישלם למי שיוציא השטר:

**(מחבר ס"י) ואין לי קרקע.**נ"ב יעוין סימן קי"א סי"ג ובאה"ע סי' צ"א ס"ד:

**(ש"ך ל"ד) אינו מבזבז.**נ"ב דע דמדברי הרא"ש פ"ק דגיטין דין מ"ט מבואר שדעתו דאף באינו מבזבז מכל מקום אם נראה שלא יבא לידי גביה בזמן פרעון יכולים לתפוס:

**(שם) אין לך בו אלא חדושו.**נ"ב ועיין בש"ך לעיל סק"ז ובסי' ק"ה סעיף א' בהגה בט"ז שם וכתב רשב"א סימן אלף קי"א ויעוין לקמן סי' ק"ה סעיף ד' וצ"ע:

**(ש"ך ס"ק ל"ט) דאמרינן ד"ד בכל דבר.**נ"ב יעוין ל' רשב"א שמובא בב"י סוף סי' נ"ו שמחלק בין דין שדנין מצד משפט ערכאות ובין דין שדנין מצד המלכות על דבר זה. ויעוין גם ל' המ"מ פרק כ"ו מהלכות מלוה. וביש"ש לב"ק פ"ז דין י"ד ובפרק י"ד דין י"ח וכ"א ובסמ"ע סוף סי' שמ"ט מביא ת' הרשב"א הנ"ל: