וכן מ"ע לאבד זרע עמלק. ע' חינוך דהחיוב על כל יחיד וראה יראים מכ"י סימן תל"ה דמצות מחיית עמלק מוטלת על המלך ולא על שאר ישראל ושכן מבואר בסמ"ג ל"ת רכ"ו.

חוץ מארץ מצרים. בס' כ"י חמאת החמדה לר' שת הרופא בר' יפת מובא במאמרו של לוין ע' י"א דנ"ל דזה האיסור בעבור מצרים הישנה שהי' ישראל משועבדים לשם אבל זו אחרת היא נתחדשה אחר שהחריב נבוכדנצר את מצרים ונשארה מ' שנה לא עבר עליה עוף וע"ז סמכו החכמים ששכנו במצרים כגון הרמב"ם ז"ל ושאר רבנים וקהליהם וע' ריקנטי סי' תקע"ג.

ונתחייבו כלייה למקום. באבני שש סימן מ"ד כ' ע"ז דתמיה כיון דמדינא מותר לצאת אלא שמדת חסידות שלא לצאת היאך יתחייבו כליה על שיצאו אטו מי שאינו מתנהג בחסידות יתחייב כליה ע"ש וראה תוס' יבמות מ"ה ד"ה דמשום איסור דרבנן לא נתחייבו כליה וראה יראים הוצאת שיף מכ"י סימן קכ"ד שהביא ראיה מסוטה ט' דגניבת דעת איסור תורה דאי דרבנן לא הי' נענש אבישלום וע' שו"ת הרדב"ז חלק הל' סימן ב' אלפים פ'.

וכן הקבור בה. ע' שו"ת הרמב"ם מק"נ סימן שע"ב.

מזבח כפרה. ע' אבות דר"נ פכ"ו שכל א' ראויה למזבחות.

לעולם ידור אדם. ע' דמשק אליעזר על חולין פ"א מדפי הס' ד' כ"א שכ' וכבר כתבתי תשובה ארוכה ורחבה מני ים לאאמו"ר הגאון החסיד כשנסע עם אמי מורתי הצנועה החסידה לארץ הקדושה דמן טעמים אלו יש למנוע בזמנינו ליסע שלא יחייב עצמו כל החיובים אלו בקרבנות ועולת התמיד וקטורת ותרומות ומעשרות וכ"כ ר"ת שם ובקידושין שאין לנסוע לא"י בזה"ז מפני שכמה מצות תלויין בה וכו', וכמה חבטו ראשונים לידע מקום המקדש כדאי'. באיזהו מקומן היכן הוא וכו' הרי שנסתפקו במקדש מקום המזבח ומקום ק"ק ואנו לא נסתפק בכל א"י ומי הוא היודע ועד מה שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל ומהו סוריא ושנער וכו' וסבב שמן בשם אחר עד שיבא מורה ע"ש.