הוסיף לנח אבר מה"ח. ע' ר"נ סנהדרין נ"ו שהביא דברי רבינו, ושכן מבואר במדרש רבה פ' ואלה המשפטים.

ויעקב הוסיף. ע' לח"מ ובאמת מפורש כן בפירוש המשניות חולין פ"ט. ע' בראשית רבה ה' פ"ד, וכן הוא בילקוט יתרו רע"ב ויבא יהודה והוסיף מצות יבום, וכן הוא בסדר עולם רבה פ"ה כ"י אוקספורד ובחזקוני פ' בראשית חשיב ג"כ זה. וראיתי בשואל ומשיב מה"ת ח"א סימן י"ד שהביא מד' הר"מ כאן דיהודה הוסיף מצות יבום ואחר בקשת הסליחה זכרונו הטעהו ולא נמצא כן בד' הר"מ כאן, וע' בסו"ס שו"ת מעיל שמואל הק' מדוע לא הזכיר יהודה שתיקן מצות יבום, ולא נזכר שכבר הזכירו זה במקומות הנ"ל, ורבינו השמיט זאת, וע' מבוא לסדר עולם רבה רטנר ע' פ"ט.

שלא לעשות צורות. ע' מכילתא יתרו פ"ג וב"ק צ"ז ברש"י ותוס' שם, וצפנת פענח הל' ע"ז, וטל תורה ירושלמי מגילה פ"ק ה"א ושו"ת שאלת שלמה ח"א סימן כ"א.

בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב. ע' שו"ת גאוני מזרח ומערב סימן ק"ג שכ' ואין חילוק בין שם המיוחד לכינויין לבין ישראל לגוי לכל לשון אלא בין סקילה לאזהרה אבל לענין נידוי אחד גוים ואחד ישראל ואחד שם וכל הכינויין ואפי' בכל לשון חייב לנדותו.

אפי' עובר במעי אמו נהרג עליו. ע' יוסף בן מתתיהו הכהן במאמרו נגד אפיון מאמר ב' אות כ"ד ואסרה (התורה) על הנשים להפיל את הזרע את הנזרע או לשחתו ואם תמצא אשה עושה כזאת יהי' משפטה כמשפט רוצחת בנים כי הכריתה נפש מישראל ומעטה את משפחת האדם", וע' ספר חסידים מק"נ סימן תשי"ח, ושו"ת בשמים ראש סי' שפ"ו, ומהרי"ט ח"א סימן צ"ט ושו"ת חות יאיר סימן ל"א, ושו"ת שאלת יעב"ץ ח"א סימן מ"ג, ושו"ת אמונת שמואל סימן י"ד.

או שכפתו. ע' ב"ר פ' נח על פסוק מיד כל חיה זה המוסר את חבירו לחיה להרגו, ע' שו"ת שמן למאור סימן כ"ז ובהשמטות שם.

וכן אם הרג רודף. ע' מל"מ דאין ב"ד הורגין למי שיכול להציל באחד מאבריו, וכן מפורש במאירי על סנהדרין ד' מ"ט ע' ר"ה.

ואין הורגין את הבהמה. ע' ס' הישר לר"ת ד' פ"ד ע"א ד"ה שאל שכתב דבשור לא אמרינן ספק לקולא.

בכ"מ ומ"ש ורבינו בפ"ד וכו', ע' רשב"א חולין קכ"ט הביא קושיא זו בשם הרמב"ן ותירץ כד' הלחם משנה, וראה אשכול הוצאת אוערבך הל' טרפות סימן כ'.