רובה דר' יוחנן וכו'. נ"ל לפרש דרובה היא לשון קושיא כמו שמצינו לעיל וז"ל אכתוב לכם רובי תורתי ופי' המפרש רובי לשון רובה קשת. והכי פירושו רובה דר"י מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת פי' דאין דעת אחרת מקנה אותו ואפ"ה ד"א זוכות לי מתנה שזוכה בה וכו' דדעת אחרת מקנה אותו לא כש"כ שד"א זוכות לו. רובה דר"ל מה מתנה שאינה זוכה בה מתוך ד"א אף שדעת אחרת מקנה אותו דהרי הוא זוכה בה מדעת אחרת. מציאה וכו' לא כש"כ שאין ד"א זוכות לו ואיך אמר ר"ל דגבי מציאה אם אמר יזכו לי ד"א שלי זכה לו. כנ"ל נכון ולא צריכין להפך הגירסא במיפך והזמה:

אמר ר' יוחנן דר"י בן חגרא היא וכו'. ה"פ דקאי על ר' מאיר דקאמר שספק לקט לקט והיינו ריב"ח דסבר גבי גר שנתגייר וכו' ספק חייב דספקו לחומרא. רשב"ל אמר ד"ה היא דגבי גר. הוא דפליג ת"ק ואמר ספק פטור הואיל ועיקרו פטור אבל גבי ישראל דעיקרו חייב אף ת"ק מודה דספקו חייב:

אמר ר"י כך היה משיב ר"מ את ריב"ח אין אתה מודה לי וכו'. ר' יוחנן בא להוכיח דע"כ דעת ר"מ ר' יהודא בן חגרא היא ולא ת"ק. דכך היה משיב ר"מ את ריב"ח אי אתה מודה לי שספק לקט לקט וקושייתו היא איך שבק ריב"ח המתני' דהכא חורי הנמלים כו' ולא אמר שספק לקט לקט וגבי גר שנתגייר וכו' אמר כן דספקו חייב. כך הוה קושית ר"מ לריב"ח ואי ס"ד כסברת ר"ל דד"ה היא ובעיקרו חייב כו"ע מודו מאי משיב ר"מ לריב"ח דהול"ל גבי מתני' דהכא שספק לקט לקט הא כל שכן הוא מה גבי גר דעיקרו פטור ספקו חייב כ"ש גבי ישראל דעיקרו חייב. אלא ע"כ אין נפקותא בין עיקרו חייב לעיקרו פטור ומ"ד התם ספקו פטור ה"ג ספקו פטור וא"כ ע"כ ריב"ח היא ולא ת"ק. אבל רשב"ל אמר באמת דכך היה משיב ר"מ לחכמים: