גמ' ויאמר חזקי' להעלות העולה להמזבח וכו' והחצוצרות ועל ידו כלי דוד מלך ישראל כצ"ל:

שם ל"ל לאמלוכי נ"ב נ"ל דדייקא הוא מדכתיב ויעמד וגו' והכהנים בחצוצרות והדר כתיב ויאמר וגו' דלא אשכחן דכוותי' אלא לומר שלא רצו להקריב ולשורר עד שיאמר להם חזקי' וצוה אותם על כך וקבעי למימר דמשו"ה בעי אמלוכי בי' בחזקי' משום דעולת נדבה היא. וקאמר ר"י ורמי דלא ה"ט (אלא משום דעיבר ניסן שלא כדין) לפיכך לא רצו להקריב מוסף לגמרי כי אם ע"פ צוואתו דוקא. היינו דצריך אמלוכי בי' (ונ"ל שמכאן יצא למ"ד שעיבר ניסן ולא הודו לו שתמה הרד"ק על זה) אברא ר"א סבר דלעולם צריך אמלוכי להקרבה ולשירה דומיא דשליחא דצבורא לתפלה דמשום מוסר וד"א וכבוד צבור הוא בלבד:

שם משום דהוקבע ראש חדש בזמנו. נ"ב משום דעבר ניסן בניסן:

שם והכתיב וביום ששה עשר וכו' להעלות העולה להמזבח כצ"ל:

שם מידי דהוה אשליחא דצבורא. נ"ב סתמא דש"ץ בקבוע מיירי ומכאן צ"ע עמ"ש הטור או"ח סי' נג שא"צ ליטול רשות אבל נראין דבריו שהקבוע אין לו לסרב מיהא אמלוכי בעי:

תד"ה משוער ששורר וכו' שהיו שוערים ומשפחות היו משוררים כצ"ל. ונ"ב וקשיא לי עובד אדום דקחשיב במשוררים ובשוערים ושמא שוער ששורר אינו חייב אלא בשלא נתמנה רק על מינוי אחד משא"כ עובד שמינוהו לכך ולכך יכולין לעשות כן ובאותו דור נהגו כך או בשני זמנים מותר ע"ס אם לבינה:

ד"ה עולת נדבה וכו' אין נסכים. תי' נסכים נמחק:

ד"ה אלא אמר וכו' דהא אתמול הקריבו. נ"ב לא אדע מנ"ל זה בפשיטות הכתוב וביום ט"ז לחודש כו' א"כ בודאי לא הקריבו בט"ו כלל:

ד"ה איבעי' להו וכו' וקשה לר"י כצ"ל:

בא"ד ויועץ המלך. נ"ב הא נמי ל"ק דאין מוקדם ומאוחר בתו"ך ויעץ ר"ל וכבר נועץ מתחלה ויש לו חברים רבים במקרא: