Haggahot Ya'avetz on Avot D'Rabbi Natan Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולא שהעתיקו אלא שהמתינו. נ״ב נ״ל דמפרש ליה מלשון עתק והדברים עתיקים [דה״א ד] וזהו ע״י שהיו מתונים בהם וק״ל:
אלא שפירשו. נ״ב כמו [איוב לב] העתיקו מהם מלים:
אומרים. משלות הן כצ״ל:
שיהא אדם. ממתין בדבריו ואל יהי מקפיד. נ׳"ב מקנטר בדבריו כמ״ש [פסחים סו.] בהלל התחיל מקנטררן:
הא למדת שעשה הקב"ה סייג כו'. נ"ב נשמר שלא יאמרו או"ה ידינו רמה וגו׳ [דברים לב] לפיכך הודיע כזאת בטרם בואה למען ידעו כי יד ה׳ עשתה:
מי גרם לנגיעה זו סייג שסג כו׳. נ"ב נ"ל לתת בו קצת הבנה הבנה. דודאי הסייג ראוי ומחוייב כמ"ש למעלה וכבר אמר ג"כ שהקנ׳׳ה עושה סייג לדבריו. א"כ נאמר. ודאי היה רצונו של הקב"ה לאסור אף הנגיעה לסייג. אך בזה טעה אדם הראשון שאמר משמו של הקב"ה לאסור אף הנגיעה כמו כן בעונש מיתה כגוף העברה. וזה בלתי ראוי כ׳ הוא תוספת שמביא לידי גרעון שא"א לעמוד בו. א"נ אדם באמת לא הזהירה על הנגיעה בעונש מיתה רק אסר לה גם הנגיעה לסייג. רק שלא הודיעה שהוא סייג וחשבה שכ״ה הצווי מהקב"ה בעונש שוה וע"כ הוסיפה היא העונש המיתה גם הנגיעה כפרש"י עה׳ת. וזה לפי שאדם נתן לה מכשול. שהוסיף על הדברים לאסור הנגיעה מפי הקב"ה. וסברה שהכל אזהרה. ועפ"ז מתיישב מה שמקשים על רש"י היאך יכול הנחש לפתותה. כי הלא היא ידעה שהנגיעה הוסיפה היא מדעתה. ועפמ״ש לק"מ: