תוס' ד"ה לעולם. אי נמי י"ל יממא כו'. נ"ב זה מוכרח מההיא דלעיל דאמר רשב"י מדנפשיה דלאחר ע"ה יוצא בשל יום ותרוייהו הלכתא וע"כ קודם הנה"ח הוא דקאמר דאל"ה מאי יוסיף אדר"ע רביה דמשום ק"ש של לילה שיוצא קודם ע"ה לא צריך לאשמעינן דהא ודאי לילא הוא. והשתא לא תקשי לן נמי מ"ט לא קמשני תוס' לעיל בד"ה לא לעולם לילא נמי כה"ג. א"נ י"ל לילא הוא אפילו לענין ק"ש ולא נקט ב"פ אחר ע"ה משום דבעי לאשמעינן שאינו יוצא בשל יום קודם ע"ה. דהא ודאי לא סא"ד דיוצא בשל יום בלילה אבל אחר הנץ איכא למטעי משום דעדיין זמן שכיבה הוי דהא משו"ה זמן ק"ש של שחרית עד ג' שעות הו"א אכתי זמנא דק"ש של לילה הוא כמו לפני הנץ. מידי הוא טעמא אלא כיון דאיכא דגנו בההיא שעתא. וברור. אלא דאיכא למידק דהשתא משמע דלאחר ע"ה יוצא בק"ש דלילה. ואילו לעיל משמע דאינו יוצא ועפ"ד הרא"ש י"ל ודוק: