גמ' אי נשפך כו'. נ"ב נראה דלאו לשפוך לאבוד קאמר דהאיכא בזוי או"מ דאסור ואפי' בהא דאמרינן בפרק ג' שאכלו [ברכות נ:] ממשיכין [יין] בצנורות לפני חתן וכלה פרש"י שמקבלין אותו בכלים. כ״ש בעלמא דאסור לאבדו אלא נשפך לכלי לשתיה קאמר. כמים בלי צמצום וקפידא על השיעור וכ"ה לשון גמ' (ע״ז דס"ה:) שפיך חמרא לנכרים וכן ע"ש [עב:] להנהו שפוכאי כי שפכיתי חמרא. ונקרא הכלי ששופכין בו היין ומריקין ע״י לכלי אחר משפך:

שם בשחקו. נ״ב כששותק מתוך שמחה שאינו ממלא פיו שחוק כי מלבד שהוא אסור [ברכות ל"א א'] הוא סימן שטות אם שוחק יותר מדאי בפה פתוח וקול צליל:

שם אבל הכא. נ"ב לא מרתת סבר אמינא כו' [וי״ג אבל הכא אי אמר לי היכן הוא אמינא כו']:

שם א"ל ר"ל נשכור ולכשנגיע כו'. נ"ב דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן כדלקמן (ס״ז ב') [ועי' ריטב"א כאן]:

רש"י ד"ה לא תבעי לך דודאי ״לאו״ ברשותיה. כצ"ל [וכ"ה בדפוס ישן וברש״י שברי"ף. ולגירסא שלנו ר״ל דודאי ברשותו של שוכר הוא]: