גמ׳ דנפק בחמשה זוזי מוקי. נ"ב משום דמצונן היה כדאמרינן בפרק כירה (לו:) דמסוכן הוה:

שם עמא דחלץ לי' כו'. נ"ב ר"ל ששמט עמו ממנו כמו חלצני ה' (תהלים קמ) ודומיו. והשיב לו ר"ג אי איתא דלשון השמטה הוא. ויוצא לאחר. הול"ל חלץ להם דהוה משמע שחלץ אותם ממנו ואי איהו דחליץ מנייהו. נחלץ מהם מיבעי ליה. אלא ה"פ חלץ מהם. שנתן לה חליצה ע״כ לפי שהיא כ"י חשובה כאלמנה כאשה עזובה. אמר חלץ מהם דרך התול. כי לא גרשה ככתוב (ישעיה נ) איזה ספר כריתות וגו'. ובעלה חי וקיים. אלא שיחק בה דרך חליצה שחלץ לה. ואין היבם חולץ עצמו ממנה. אלא היא חולצת לו (אע"ג דמצינו בלשון משנה גם האחין שחלצו דרך העברה) ואוא הנחלץ ממנה בעצם. אלא בענין חליצה קאמר ודרך שחוק שחלץ לעצמו מהם. ולית ביה מששא. ודקאמר ואילו יבמה דחלצו לה אחין. ר"ל שעשו לה חליצה. והיינו הך שכמו שאינו יכול לחלוץ עצמו להתירה לשוק. ה״נ כי חליץ לה מנעל אין בו ממש ולא נפטרה ממנו בכך. כך נ״ל. ופרש"י אינו מובן לי: