בתוס' (ד׳׳ה בעמוד הקודם) דלענין כסוי לא חיישינן למיאוס. נ"ב צ"ע הא חזינן דקפיד תנא (שבת כ"ב חולין פ"ז) שלא יכסה ברגל משום שלא תהא המצוה בזויה. והיינו בזויה היינו מאוסה חדא מילתא היא:

בסה"ד מ"מ בדרבא כו'. נ"ב רבא בתר ר"ל הוה טובא ודאי דלא פשיט מיניה:

שס סד"ה אמר כו' דתרי ריב"א כו'. נ"ב זהו האמת כי האחד היה כ"ג משמש בבהמ״ק כמ״ש פ"ק דברכות (ז׳ א') והוא היה מעשרה ה"מ. שנהרג עם רשב"ג הזקן והאחר היה אחר החורנן הוא שפדאו ריב"ח מבה״א (גיטין נ"ח א'). והוא שכתב על פנקסו לכשיבנה בהמ״ק אביא חטאת שמנה כדאי' פ"ק דשבת (יב:). ומ"ש עוד שהנהרג היה זקנו של שני אינו מוכרח. כי אותו כ״ג היה. והשני לא נזכר שהיה כהן: