פסול דידהו ל״ל תקנתא. נ"ב אתיא כר״מ דפרק עשרה יוחסין (ע"ב ב׳) דס"ל אינן טהורין לעתיד לבוא ולא כר׳ יוסי דנמוקו עמו (עירובין נ"א א' וש"מ) ור"מ ור"י הלכה כר"י (שם מ"ו ב' וש״מ. ושמואל פסק להדיא בקדושין שם הלכה כר"י. וכ"כ באור זרוע הלכות יבום סימן תר"ה והובא בהגהות מרדכי דרבא דהכא פליג אדשמואל). והא ל"ק דקיי"ל (קדושין ע״א א') משפחה שנטמעה נטמעה. דבדוכתא דקביעי אפילו למעוטא חיישינן כדלעיל. כ"ש כי איכא רובא דמישן מתה היא דחשיבי כולהו פסולים וגם לעתיד לבוא למ"ד אינן טהורין. אבל בפלוגתא דר"ט [שם ס"ט א') לא איירי הכא בזה אלא בדידהו גופייהו:

שם משום עבדי שלמה. אף דרבא ס"ל לקמן מ"ה ב׳ דהולד כשר בעבד הבא על בת ישראל וכ"פ הגמ' שם. ע"ל ט"ז ב׳ בתוס׳ ד"ה בשלמא. וא״ת כו' ואיכא למ"ד כו' אבל אנן קיי"ל בסוגיא דגיטין שם דצריך ג"ש):