תוס' ד"ה וניעור וכו' ולא דק וכו'. נ"ב נ"ל דשפיר דק. ולא אמרינן לאו בר קבולי הוא. אלא קודם שהוכשר. לפי שדינו ודאי כאוכל אי משום דבא מן האוכל והו"ל כדבש דבורים. ואי משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. והא דקאמר רש"י דזיעה בעלמא הוא. ר"ל מתחלה הליחה היוצאה מן הדגים מעצמן אינה אלא זיעה ואינה מקבלת טומאה. אך לאחר שנכבשו הדגים במלח ובמים ונעשה ציר הרי הוא אוכל בלי ספק שכל כבוש הרי הוא כמבושל. ואם המים מועטים. כבר נתבטלו במעוטם. והו"ל כולו ציר ודינו כאן כמ"ש (דוק בפרש"י ותשכח דהדר משוי אוכל ואינו סותר ד"ע). ועדיין צריך הכשר לקבל טומאה הלכך לטבל שרי במעוט מים. שלא הכשירוהו עד שבטלו משא"כ בקדרה שהמים רבים ונעורה טומאה ודאי מטמאין הן את הציר. לפי שחזר אוכל מכל צד כדפרשינן שפיר. ובהא סליק פרש"י כהוגן ודייק טובא: