אמר רבא מה לו לשקר כו'. נ"ב צ"ע הא עבר ע"ד משכיר וכל המשנה ידו על התחתונה וקשיא נמי לאביי ע' תשו' שלי כ"י (ועי' רי"ף ורא"ש בב"מ ע"ח דלא קי"ל כר"מ וכ"ד כל הפוסקים):

שם שפיר קאמר כו'. נ"ב כלומר אין לך לומר דחיה בעלמא היא. והראיה מדלא מכחיש בהדיא ולימא ידענא דלאו את אחי. ונ"מ דלייתי איהו ראיה. וא"ל ר"ח שפיר קא"ל. כלומר אינה ערמה ודחיה אלא קושטא קאמר. אדרבה משום דמסתפי למטען שיקרא. דדילמא אחוהי את אלא איהו לא קידע. שמא כענין יוסף ארע. ומספיקא לא מצית מפיק מניה. כי עליך הראיה. וע' תוס' דמוקמי לה שידוע שזה התובע נולד כאן כו' ר"ל שידע מרי שהלך אביו עם אחיו. אבל לא הכירו אם זהו. שמא אחיו מת. וזה אחר הוא שתובעו בשקר: