גמ' נתארמלה ונתגרשה. נ״ב לע"ד טעות הוא וא״א להעמידה כלל אם לא על צד הדוחק דכלומר מידי דהוי אנתגרשה דלא אכלה וליכא לעז וק"ל. ואע״פ שמדברי המפרש נראה דגרס לה מעיקרא נמי ומפרש כפשוטו שיבוש הוא בודאי סליק אדעתא שתהא גרושה אוכלת בתרומה. ואפי' תימא דאיכא לעז אטו מש"ה נתיר התרומה לזרים. ודוקא באלמנה אצטריך לאשמועינן כיון דמן התורה אכלה. וגם חכמים לא האמינוה ולא איתרעא ליה בדיבורא קס״ד ליחוש ללעז משא"כ בגרושה מאן האי דלא חש לקמחיה דניחוש ללעז וזה פשוט א"נ איכא לאוקמי בגרושה בת כהן שאינה חוזרת לתרומת בית אביה:

ר"ן בד"ה (הנמעל"ד) מיהו הני מילי כו' וסברא קמא תריצא לי טפי כצ"ל:

שם ד"ה ואיכא למידק וכו' ולכשר נבעלתי אבל באומרת. נ"ב כיון דאשת כהן היא אפי׳ משוית לה פנוי' לא שריא ליה תו אי נבעלה לפסול שעשאה זונה: