גמ' אמר רב יהודה ה"ק כו' א"ל אביי. נ"ב נ"ל תיבת אביי [או מלת "ליה" וכ"ה סגור בפנים בכ"י] ט"ס כי כמו שרבא לא ראה רב יהודה [כמ"ש בקדושין ע"ב:]. גם אביי לא ראהו. כדמשמע פשש"א [ברכות דף מ"ח ע"א וע"ש בהגהותיו. ולגירסת בה"ג ותר"י שם ניחא הכל]:

שם אלהיכם. נ"ב פשוט דה"ה אלהינו (עי' "שאילת יעב"ץ" קנב) וכן אלהיהם כדאיתא לקמן דהכנוי בלבד נמחק לת"ק. ולאחרים דהלכתא כותייהו גם הכנוי אינו נמחק. ונראה שהסופר השמיטם כאן אגב שטפיה:

תוס' ד"ה באלף. שאינו מתכוין לשם. נ"ב אלא להשביע בו. דכתיב ובשמו תשבע: