גמרא ואתרוגו על כתפו. נ"ב שהיה כבד לשאת אותו בידיו כשהיה הולך בדרך לבהכ"נ. אבל בשעת מצותו ודאי לא יצא בו ע"י משא בכתף שאין זו נטילה. אע"ג דגידם נוטל בזרועו דלא כתיב ולקחתם ביד. מ"מ לקיחה דרך כבוד בעינן לכ"ע כדלקמן סוף פרקין ואין דרך לקיחה בכך ואע׳׳פ שאפשר שיסייע ביד להחזיקו בה על כתפו וגם ע"כ צ"ל כן כדי שלא יפול גם שיהא מכוון דרך גדילתו שאל"כ בלא"ה אינו יוצא כו. מ"מ בכל זה לא הונח לי לפי באינו אלא דרך בזיון וגרע מנוטלו בכלי ודאי. ותו הא הויא חציצה כה"ג שהרי הבגד חוצץ ודאי שאינו לנאותו. ופשיטא שלא נטלו לצאת בהיותו חלוץ כתף. אלא מאי אית לך למימר שלא היה גדלו מעכבו מלטלו בידיו בעת קיום המצוה. אבל אם היה גדול וכבד כל כך עד שא"א להחזיקו בין הידים כלל. נ"ל שאינו יוצא בו דרך משאוי על כתפו: