אחר תמיד וכו'. כ"ה פשוט בזבחים פ"ט א' ובספרי פינחס פיסקא קמ"ה ועיין מש"כ בריש פ"א יעו"ש היטיב.

פרים שנים וכו'. כ"ז מבואר בתורה פרשת פינחס ועיין מנחות מ"ה א'.

כמעשה התמיד וכו'. עיין לעיל פ"ו מהל' מעשה הקרבנות.

החטאת הנאכלת וכו'. עיין בתוספתא פ"א דשבועות יעו"ש וכללו של דבר כל החטאות החיצונות נאכלות וכל הפנימים נשרפות כמו שמבואר לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות יעו"ש היטיב ורק אחת היתה חיצונית שנשרפה והיא חטאת המלואים והוראת שעה היתה כדאיתא שם ברש"י יעו"ש.

מיום הראשון וכו'. זה מבואר בתורה ועיין ערכין י' ב' יעו"ש.

כבש לעולה וכו'. כ"ה בתורה פרשת אמור ונזכר במנחות פ"ט ב' יעו"ש.

כמו שביארנו. לעיל פי"ב מהל' מעשה הקרבנות ה"ג יעו"ש.

דוחה את וכו'. מנחות ס"ג ב' ע"א א' ע"ב א' ועיין תוספתא מנחות פ"י.

אלא מא"י וכו'. מנחות פ"ג ב' פ"ק דכלים מ"ו ופרה פ"ב מ"א ותוספתא שם פ"ט ועיין ירושלמי שביעית פ"ק הל' א' ב' ובשקלים פ"ד ה"א יעו"ש אמנם מש"כ רבינו כאן מפסוק ראשית קצירכם וכו' הנה בפי' המשניות שם הביא מפסוק כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם וגו' יעו"ש היטיב וכ"מ לכאורה במנחות פ"ד א' יעו"ש היטיב ויש לדחוק בזה לפי ששם י"ל כר' יוסי בר' יהודה דשם ויש לעיין בזה. ועיין בלח"מ מש"כ בזה ועיין ר"ה י"ג א' יעו"ש היטיב.

לבוא מן וכו'. עיין סוטה מ"ט ב' ב"ק פ"ב ב' מנחות ס"ד ב' ועיין ירושלמי שקלים פ"ה ה"א.

בלילה בליל וכו'. מגילה כ' ב' מנחות ע"א א' ע"ב א'.

כשר לקצירת וכו'. במגילה שם.

ביום כשר. עיין לח"מ שהקשה ע"ז יעו"ש וכן הקשה הש"ך בי' הל' מילה סי' רס"א ס"ק ב' יעו"ש והנה הארכתי בזה בס"ד בחי' למס' ברכות בפ"א ב' א' יעו"ש היטיב והנה כעת אמרתי כי רבינו סמך על הירושלמי דאיתא במגילה פ"ב ה"ז וז"ל ר' שמעון בן לקיש בעי קצירת העומר מהו שידחה את השבת ביום התיב ר' אביי והתנינן מצותו ליקצר בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ולא קבליה א"ר אחא חזר ביה רש"ל מן הדא כיון שחשיכה א"ל בא השמש אמר הן בא השמש אומר הן מה אנן קיימין אם ללילה כבר הוא אמור אלא אם ענין ללילה תנהו ליום עכ"ל מבואר מזה דאף אם קצרוהו ביום מ"מ דוחה את השבת שוב ראיתי כי בר"ה פ"ק ה"ח כבר קדמני השיירי קרבן בזה יעו"ש היטיב. והנה ראיתי להעתיק כאן מש"כ בחי' לברכות לפי ששייך לכאן להרבה דברים וזה לשוני שם על רש"י. בד"ה א"כ למה וכו'. בק"ש ובאכילת קדשים וכו' וכ"כ בד"ה כדי להרחיק וכו' והביא ראיה מהא דמגילה. ולכאורה ראייתו אמאי לא תני התם ק"ש וכל הנאכלין ליום אחד אלא ודאי התם לא קתני רק דברים דלא גזרו בהם חכמים כלל והא ראיה דקאמר התם זה הכלל לאתויי מאי וקאמר לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע יעו"ש ואילו ק"ש ונאכלין ליום ולילה אינו מרבה אף בזה הכלל אלא ודאי דהתם לא תני רק דברים שלא גזרו בהם כלל וס"ל לרש"י ז"ל דמאן דפליג אראב"ע אה"נ דס"ל דפסח נאכל אף מדרבנן כל הלילה והא דאיתא בזבחים נ"ז ב' ודילמא מדרבנן ולהרחיק את האדם מן העבירה יעו"ש היינו לס"ד וכדי לאוקמי אליבא דכו"ע אמנם למסקנא דמוקי לה דווקא כראב"ע מדקתני אלא אה"נ דלרבנן ל"ג כלל. אמנם לדעת הרשב"ם שם בסוף פסחים ק"כ ב' בד"ה ראב"ע וכו' מבואר להיפך דלכו"ע אסור מחצות ואילך מדרבנן וכ"ה שם בתוס' ד"ה אמר רבא וכו' וכ"כ שם הרא"ש בסי' ל"ח אמנם כאן ברא"ש סי' ט' כתב ומשום דמספקא לן כמאן הלכתא צריך להחמיר לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות כדאיתא בפסחים לראב"ע צריך לאכול מצה של חובה קודם חצות עכ"ל משמע הא אי הלכתא כר"ע אין צריך להחמיר כלל וכ"ה בתוס' מגילה כ"א א' ד"ה לאתויי וכו' וזהו לכאורה כרש"י. אמנם לכאורה יקשה לרש"י אמאי לא תני הכא קצירת העומר כיון דנחית הכא למיחשב כל מילי וכן יש להקשות דקאמר לקמן ט' א' ואילו אכילת פסחים לא קתני ורמינהי ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים ואכילת פסח וכו' ולמה לא הקשה מהלל נמי אלא ודאי כמש"כ התוס' במגילה דהלל דרבנן אין להחמיר וכשר כל הלילה ומשו"ה לא קשה דלא קחשיב כאן כי אם דברים שהחמירו בהן עד חצות וס"ל לסתמא דש"ס דאכילת פסחים אפילו לר"ע נמי עד חצות דווקא וכנ"ל והן אמת דהרא"ש גרס ואילו אכילת פסחים והלל שבלילי פסחים וכו' והיינו לשיטתו כאן דס"ל לר"ע אין להחמיר כלל ואולי אפשר דגי' רש"י היתה נמי כך אבל קשה לכאורה מקצירת העומר ולכאורה אפ"ל דר"ג ס"ל כמ"ד הקצירה כשר ביום נמי וכמ"ד הכי במנחות ע"ב א' וכאן לא קחשיב רק דברים שמצוותם בלילה דווקא ולא ביום שאח"כ וכמו דאיתא התם יעו"ש היטיב אמנם לכאורה זה לא יתכן דהא אסיק רב אשי במו"ק ד' א' דר"ג ס"ל כר"י דס"ל דקצירת העומר דוחה שבת וא"כ על כרחך ס"ל דנקצר ביום פסול וכמו דהשיגו התוס' במנחות ס"ו א' ד"ה זכר למקדש וכו' על הבה"ג דס"ל כך יעו"ש היטיב ועיי"ש עוד דהשיגו מר' יוחנן דס"ל נטיעות הלכה למשה מסיני אלמא דס"ל כר' ישמעאל דמוקי להאי קרא בחריש וקציר להתיר קצירת העומר אלמא דדחיא שבת יעו"ש היטיב ובאמת י"ל דאי מהא לא אריא די"ל אה"נ דס"ל כר"ע דחריש וקציר אתיא לתוס' שביעית והא דבעי קרא והלכתא היינו הלכתא לזמן שביהמ"ק קיים וקרא לזמן שאין ביהמ"ק קיים וכמש"כ תוס' בר"ה ט' א' ד"ה ור"ע וכו' רק שכתבו הא דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי כך משום דלרבי דאמר שביעית בזה"ז דרבנן לא אפשר יעו"ש וי"ל דהבה"ג ס"ל לדינא דלא כרבי א"כ לא מכרע כלל דר' יוחנן יסבור כר' ישמעאל וק"ל. מיהו מטעם אחר איכא להוכיח דר' יוחנן ס"ל כר' ישמעאל מדתירצו במו"ק שם דר"ג ס"ל מדאורייתא מותר ועל כרחך ס"ל כאוקימתא דרב אשי דאל"כ יקשה עליה הא דמקשה רב אשי התם ואי למ"ד קרא אתי גז"ש ומפיק קרא יעו"ש היטיב אבל י"ל דהבה"ג ס"ל דלדינא קי"ל כר"ע דס"ל דחריש וקציר אתיא לתוס' שביעית מדפסקינן דאסור להתענות בעיו"כ והיינו ע"כ כר"ע וכמש"כ התוס' בר"ה שם ע"ב בד"ה כאילו וכו' וס"ל נמי דהא דר"ג ובית דינו נמנו להתיר היינו משום דאיהו ס"ל כרבי דאמר שמיטה בזה"ז דרבנן ולכן יכול להתיר שלא בזמן ביהמ"ק קיים (הן אמת דבזה פליג ר"י על ר"ע דאיהו ס"ל דניסוך המים הלמ"מ ור"ע ס"ל דמדאורייתא הוא מדכתיב ונסכיה בששי בתענית ב' ב' ומשמע שם דאיהו לא ס"ל הא דר"י דאמר דהלמ"מ הוא יעו"ש היטיב ודלא כהתוס' מו"ק ג' ב' בד"ה ניסוך המים וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בזבחים ק"י ב' יעו"ש היטיב וע"ע בירושלמי שביעית פ"א ב' א' דאיתא שם וז"ל ר' בא ר"ח בשם ר' יוחנן ערבה וניסוך המים הלמ"מ ודלא כר"ע דר"ע אמר ניסוך המים ד"ת בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם וכ"ה בסוכה בירושלמי רפ"ד יעו"ש היטיב (רק בזה חולק אש"ס שלנו דבש"ס שלנו נפיק לה מנסכיה לחודה) וא"כ אפי' אי יסבור ר"ע דנטיעות הלכה היא מ"מ מנא ידע דאיירי דווקא בזמן שביהמ"ק קיים וע"כ לא קמפיק לה רב אשי במו"ק התם אלא כיון דאיתקש לניסוך יעו"ש בתוס' אמנם עוד איתא שם בירושלמי וז"ל ר"ח בר בא בעא קומי ר' יוחנן ועכשו למה הן חורשים בזקנות א"ל בשעה שנתנה הלכה לכך ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרוש יעו"ש היטיב וא"כ לא תלי כלל במה שאינו דומה לניסוך ומזה ג"כ מוכח דס"ל לר"י כר' ישמעאל דס"ל דהלכה היא אבל יש לעיין דבריש שביעית א' א' איתא וז"ל ר' קרוספי בשם ר' יוחנן ר"ג ובי"ד התירו באיסור שני פרקים הראשונים ר' יוחנן בעי לא כן תנינן אין בי"ד יכול לבטל בי"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין ר' קרוספי בשם ר' יוחנן שאם בקשו לחרוש יחרושו עכ"ל משמע מזה שלא ס"ל דהיתה הלכה וכתחלת הסוגיא דמו"ק ויש ליישב בדוחק קצת עי' במפרש לשביעית וק"ל). הדרינן לכללין דר"ג ס"ל כר' ישמעאל דפסוק בחריש וקציר אתי לקצירת העומר דדחי שבת וא"כ קשה אמאי לא נקט עומר דהוא מהדברים הכשרים בלילה ואולי זה דחקו להרמב"ם דפליג על רש"י וס"ל דהקטר חלבים ואיברים נמי עד חצות ואיהו ס"ל כרשב"ם דאכילת פסחים לכו"ע עד חצות ולכן מקשה שפיר מאכילת פסחים והא דבמגילה אמר לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע ולא קאמר לאתויי ק"ש י"ל דכיון לר"ע דס"ל לקמן ח' ב' דפעמים שקורא ק"ש לאחר עמוד השחר וא"כ לא תלי בלילה רק בזמן שכיבה כדמסיק התם לעולם יממא וכיון דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא יעו"ש וכיון דיש לאוקמתא סתמא דההיא או כר"ע או כראב"ע ניחא ליה לאוקמי טפי אליבא דר"ע דכולהו סתימתאה אליביה ועוד דהא הלכתא כוותיה בהא והא דלא קאמר לאתויי הנאכלים ליום אחד י"ל דא"כ על כרחך פסח בכלל וכמש"כ התוס' בפסחים פ"ט א' ד"ה דאילו פסח וכו' יעו"ש היטיב ועוד והוא העיקר בעיני דכל שמצותו בלילה כשר כל הלילה על כרחך לאתויי כל מילי אתי וא"כ על כרחך אתי לאפוקי מדראב"ע והא דלא קאמר לאפוקי מר"א בק"ש דס"ל עד האשמורה ראשונה כבר נתיישב בדברינו לעיל ועוד לר"א על כרחך לא תלי בלילה כלל דאיהו דריש ובשכבך והוי כמש"כ לעיל לר"ע ודו"ק היטיב כי מצינו ת"ל מקום לדברי הרמב"ם ושפיר כתב הכ"מ מהמשנה הזאת ראיה לדברי הרמב"ם ודלא כהתוס' יו"ט שהשיג עליו וגם התוס' בפסחים ק"כ ב' בד"ה אמר רבא וכו' כתבו וז"ל אבל הא דאמרינן הקטר חלבים ואיברים עד חצות כדאמרינן בריש ברכות לא הוי אלא מדרבנן אפי' לראב"ע וכו' יעו"ש וכ"כ עוד במגילה כ"א א' ד"ה ולהקטר וכו' וז"ל והיינו דווקא שנתעכלו האיברים קודם חצות ששלטה בהן האור אבל אם לא משלה בהן האור אין נמשכין אחר חצות כדאר"י ספ"ק דיומא עכ"ל הרי כדברי הרמב"ם. אמנם מה שהביאו מסוף פ"ק דיומא עיינתי שם ובזבחים פ"ו ב' ולא מצאתי שם משמעות של כלום דיהא אסור להקריב אחר חצות ושם פירש"י ותוס' בהדיא דאחר חצות א"צ להחזיר דחצות עושה עיכול אכל שיהא אסור להחזיר לא שמענו, אמנם עיי"ש בפי' המשנה לרבינו בזבחים שפי' מטעם איסור והפסוק דשם לא נאמר רק באסמכתא בעלמא יעו"ש היטיב. ושוב עלה בדעתי לומר דאה"נ ר"ג ס"ל דנקצר ביום כשר והא דס"ל דדחי שבת מחריש וקציר היינו משום דגדולה מצוה בשעתה וכמו דאסיק במנחות ע"ב ב' ואף דדחי התם דאצל הקטר חלבים ואיברים שאני התם דדחתה שחיטה את השבת מ"מ י"ל דר"ג ס"ל בזה כר"א ואיהו לא ס"ל דחיה זו עי' פסחים ס"ט ב' יעו"ש היטיב וצ"ע בזה, עד כאן לשונו בחי' שם (וכעת מצאתי קצת מזה להטורי אבן במגילה שם יעו"ש. שוב ראיתי בצל"ח הרבה מזה יעו"ש היטיב).

מן הקמה וכו'. מנחות ע"א א' ע"ב א' תוספתא שם פ"י.

מן הלח וכו'. שם ושם ועי' בירושלמי מגילה שם פ"ב ה"ז.

משדות שבדרום וכו'. מנחות פ"ה א' ב'.

נר חצי וכו'. עי' לח"מ מש"כ בזה ועיין מש"כ פ"ז מהל' איסורי מזבח ה"ד בזה.

מן השעורים וכו'. מנחות ס"ח ב' ע"ו ב' פ"ד א' ועיין תו"כ ויקרא פי"ד פרשה י"ג ועיין לעיל פי"ב מהל' מעשה הקרבנות ה"ב יעו"ש היטיב. וע"ע שם פ"ה ב'.

מערב יו"ט וכו'. מנחות ס"ה א' ותוספתא שם פ"י.

שלש סאין וכו'. כ"ה שם ס"ג ב' וע"ע שם ס"ו ב' ע"ו ב' ובתוספתא פ"ח ופ"י יעו"ש.

אומר להם וכו'. כצ"ל.

מפני הטועים וכו'. עיי"ש ס"ה א' ובש"ס נאמר דהיה הטעות מהביתוסים וע"ע בתענית י"ז ב' ובר"ה כ"ב ב' יעו"ש וראיתי בהגהות מצפה איתן בע"ז כ"א ב' וז"ל אבל לכותי מאי שרי כותי אימר עביד בה מלאכה בחולו של מועד וכו' ראיתי מי שהקשה בשם גדול אחד דהא כותי נמי איכא למיחש שיעשה מלאכה ביו"ט דהן דורשין ממחרת השבת היינו מחרת שבת בראשית ואינן מודים ביו"ט עצרת שלנו, ולדידי אינה מן הקושיא וכבר נצחו חכמים את הצדוקין והודו להם בימי ריב"ז כדאיתא במגילת תענית יעו"ש היטיב. ולדידי הצעיר בלא"ה לק"מ דהא י"ל דבטעות זה לא היו רק הבייתוסים לבד ולא שאר הכתות, והכותים היו ס"ל אז כישראל בזה ואף שכתב רבינו בפי' המשניות שם דהכותים אומרין כן עד היום י"ל דאולי אחר זמן הש"ס הודו לביתוסים אמנם אז לא היו עומדים בשיטה זו רק הביתוסים לבד וכן משמע מדקדוק לשון הברייתא שם וכ"ה ברש"י תענית י"ז ב' יעו"ש וע"כ גם המצפה איתן מוכרח להודות שהכותים בזמן הזה חזרו לסורם בהכי יעו"ש היטיב ה"נ אנן בדידן י"ל דלאח"כ חזרו הכותים ותפסו בשיטתן של ביתוסים והבן היטיב בזה. והנה שם ר"ה כ"ב ב' איתא משקלקלו הכותים וכו' וכ"ה בביצה ד' ב' אמנם עיי"ש בתוס' יו"ט בר"ה פ"ב מ"ב ד"ה משקלקלו וכו' גירסת רש"י בדפוס ישן וכו' יעו"ש היטיב.

בשבת אירע וכו'. עי' בתוס' מנחות ל' א' בד"ה מכאן וכו' שתי דיעות בזה אימת נפטר מרע"ה אם בשבת אם בע"ש והנה לדעת רב שר שלום גאון דמת בשבת ז' אדר א"כ חל אז יום פסח ביום שני ולדעה השניה שבע"ש נפטר א"כ אותו השנה חל פסח בא' בשבת דו"ק והבן ועי' רא"ש פ"י דפסחים סי' י"ג יעו"ש היטיב.

הדבר ברור וכו'. זו הראיה איתא בסמ"ג כמש"כ הלח"מ והיא כתובה ג"כ על ספר הרלב"ג ביהושע שם יעו"ש היטיב והראב"ע בתורה פרשת אמור הביא זה משם חכם מרומי והשיג עליו יעו"ש, וכן לפי פי' הרד"ק ביהושע שם שהלך בדרך הראב"ע דהאי ממחרת הפסח היינו יום ט"ו בניסן שהוא מחרתו של יום י"ד שהוא זמן הפסח ואכלו אז ישן א"כ לא מוכח מינה מידי ועי' בתוס' ר"ה י"ג א' ד"ה דאקריבו וכו' יעו"ש ובתוס' קידושין ל"ז ב' ד"ה ממחרת וכו' יעו"ש היטיב ועיי"ש במנחות ס"ה ב' ס"ו א' ובתו"כ שם אמור פי"ג כמה דרשות ע"ז. אמנם רבינו מדרכו שלא להביא הדרשות הנדרשים בדברי רז"ל לכן בחר לו מקרא אחר הקרוב לפשוטו המאומת על פי מדרש רז"ל שם בר"ה ובקדושין שם יעו"ש היטיב (אף דלפי פי' הראב"ע והרד"ק אין מהש"ס זה שום ראיה דו"ק והבן) שוב ראיתי בס' מעיין החכמה שהאריך ביישוב דברי רבינו.

ונתנוהו בקופות וכו'. מנחות ס"ו א' תוספתא שם פ"י.

וחבטוהו. כחכמים דפליגי אדר"מ שם ובתוספתא שם ובתו"כ ויקרא פי"ד פרשה י"ג יעו"ש.

וזורין ובוררין וכו'. אף שלא נזכר זה בפירוש במשנה מ"מ א"א בלי זה ועיין רש"י שם ס"ג ב' בד"ה ואל ירבה וכו' יעו"ש היטיב.

ומהבהבין אותו וכו'. שם ס"ו א' במשנה ובתוספתא שם ובתו"כ שם.

בי"ג נפה וכו'. שם ס"ו א' ע"ו ב' ועיין תוספתא פ"ח ופ"י יעו"ש היטיב ועיין בלח"מ מה שהעיר בזה.

כמו שביארנו. בפ"ג מהל' מעשר ראשון הכ"ה ופ"ח מהל' בכורים ה"ז יעו"ש היטיב ובפ"ו שם ה"ג.

מששה עשר וכו'. ט"ס הוא וצ"ל בששה עשר בניסן ועי' מנחות ס"ז ב' ובפי' רבינו שם ועי' מגילה כ"א א' מנחות ס"ו א' תו"כ אמור פי"ב.

ומביא מעלה וכו'. שם ס"ז ב' ועיי"ש ס"א א' ועיין לעיל פי"ב מהל' מעשה הקרבנות ה"ו יעו"ש.

לאחר שמקריבין וכו'. משום דתדיר קודם וכמש"כ מרן.

קודם תמיד וכו'. ר"ל אע"פ שהוא מאוחר להעומר כדלקמן פ"ט ה"ט מ"מ היה קודם לתמיד של בין הערבים והטעם דעליה השלם כל הקרבנות כלם וכמש"כ פ"א ה"ג יעו"ש ועי' בלח"מ ולא ידעתי מש"כ דלכאורה לפי"ז תימה דלמה כתב רבינו לקמן פ"ט דעומר קודם לכבש יעו"ש ובאמת לק"מ דכאן לא כתב רק דהכבש הוא קודם לתמיד אבל מהעומר והכבש לא כתב מי מהם קודם וכתב זה לקמן.

לקציר בא"י. אבל בחו"ל שרי דאין מביאין מהם והוי כבית השלחין שבעמקים.

מחמשת מיני וכו'. שם ע' א' ובחלה פ"א מ"א.

קודם לקצירת וכו'. אבל משנקצר העומר שרי ותמה ע"ז מרן וז"ל יש לתמוה דבגמרא משמע דקודם הבאת עומר קאמר עכ"ל. והנה אעתיק לפניך לשון הסוגיא דשם. במשנה שם איתא וז"ל ואסורים בחדש מלפני הפסח ולקצור לפני העומר ושם בש"ס איתא וז"ל מאי קודם לעומר (ופירש"י דקתני מתני' ואסורין בחדש לפני העומר) ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בן זבדא אמר קודם הבאת העומר (קודם קצירת העומר אבל לאחר קצירת העומר שרי לאכול חדש בהאיר המזרח. קודם הבאת העומר אסור לאכול חדש דעומר מתיר בזמן שהמקדש קיים ולא האיר המזרח) תנן אסורין בחדש לפני הפסח ולקצור לפני העומר בשלמא למ"ד קודם הבאת העומר היינו דלא עריב ותני להו (היינו דלא עריב אכילה וקצירה כי הדדי משום דקצירה ממוצאי יו"ט ואכילה לא שריא עד הקרבת העומר) אלא למ"ד קודם קצירת העומר ליערבינהו וליתנינהו אסורין בחדש ולקצור לפני הפסח (דמשמע לאחר הפסח שרי מיד דקצירת העומר שריא לאכילה והמתנה מקצירה ועד האיר המזרח לא חשיב משום דזמנין דנקצר סמוך לעלות השחר ולי נראה דה"ג ליערבינהו וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי וללשון שבספרים קשיא לי דאי הוי תני לפני הפסח הוי משמע דביום הפסח שרי ואע"ג דקודם קצירת העומר הוא דבשלמא כי תני לה גבי קצירה ניחא דביום הפסח יו"ט הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מתני ליה עכ"ל רש"י) אלא אי איתמר אסיפא איתמר אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם הבאת העומר ר' יוסי בר זבדא אמר קודם קצירת העומר עכ"ל הגמ' (ומבואר מזה דהוא גורס במשנה ואסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור לפני הפסח והבן). ועיי"ש בתוס' ד"ה מאי קודם וכו' דגרסי בש"ס מאי קודם לפסח וקאי אהא דתנן ואסור לקצור קודם פסח ר' יונה אמר קודם קצירת העומר וכו' ר' יוסי בר זבדא אמר קודם הבאת העומר ופריך תנן אסורים בחדש מלפני העומר וכו' בשלמא למ"ד קודם קצירת העומר היינו דלא קא עריב ותני להו אלא למ"ד קודם הבאת העומר ליערבינהו וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר עכ"ל (והם גרסי במשנתנו אסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור לפני הפסח) נמצא בין למר היינו רש"י ובין למר היינו תוס' האכילה אסור עד הבאה והקצירה עד הקצירה וא"כ היטיב אשר דבר רבינו והלח"מ הרגיש קצת בזה אבל לא הביא שבס"ד דש"ס היה זה במחלוקת שנוייה ובמסקנא כו"ע מודים דמשעת קצירה. שוב ראיתי בתוס' יו"ט פ"ק דחלה הרגיש בכ"ז יעו"ש היטיב וע"ע בפי' רבינו למשניות כאן ובחלה שדקדק בלשונו היטיב.

בית השלחין וכו'. דע כי בפסחים י"א א' איתא וז"ל קוצרין בית השלחין ושבעמקים ופירש"י שם לפי שלכתחלה אין מביאין מהם אף דבדיעבד כשר מ"מ קוצרין יעו"ש ובתוס' ד"ה קוצרין בית וכו' אמנם בש"ס מנחות ס"ח א' וע"א א' איתא בית השלחין שבעמקים וכן הוא בתוספתא פ"י דמנחות ויש שם ט"ס וכצ"ל אע"פ שאמרו אסור לקצור בית השלחין שבהרים ובית הבעל שבעמקים אבל קוצרין מפני הנטיעות שבו עכ"ל וכן הובא בתוס' שם ס"ח א' ד"ה קוצרים וכו' וע"ע בתו"כ אמור פי"א פרשה י' וז"ל שם יכול אף של בית השלחין ושל בית העמקים ת"ל קצירכם קצירכם של כלכם אמרתי ולא של בית השלחין ושל בית העמקים עכ"ל והיינו כגי' הש"ס דפסחים הנ"ל והקרבן אהרן הגיה שם שצ"ל בית השלחין שבעמקים יעו"ש היטיב וכבר הקדימו התוס' במנחות שם בזו ההג"ה יעו"ש היטיב והאריכו התוס' שם לבאר הטעם אי משום דפסידא היא או משום דאין מביאין ממנו אף בדיעבד יעו"ש היטיב.

אבל לא וכו'. פסחים י"א א' (ועיי"ש תוס' ד"ה אבל וכו') ושם נ"ו א' מנחות ס"ח א' ע"א א' ירושלמי פ"ד דפסחים ה"ט ותוספתא שם פ"ג (ודע דבש"ס פסחים י"א א' נ"ל להגיה דכצ"ל שם רב אשי אמר דר' יהודה אדר"י לא קשיא קמח קלי תנן (ומש"כ לפנינו קמח וקלי הוא ט"ס וכ"ה במנחות ס"ח א').

העומר מתירה וכו'. ב"מ נ"ו ב' מנחות ע' א' וע"ע בפסחים נ"ה א' וע"ע בטור ושו"ע י' סי' רצ"ג סעי' ג'.

אסור לקצרה וכו'. כ"כ רבינו בפי' למשניות בחלה שם וכאן ועי' בירושלמי פ"א דחלה.

להאכיל לבהמה וכו'. שם במנחות ע"א וכר' יהודה דאימתי לפרש ודווקא לבהמה אבל לאדם אסור אף שלא הביאה שליש ועיי"ש בתוס' ב' בד"ה אימור וכו' דאם התחיל עד שלא הביא שליש שרי להאכיל לבהמה ולקצור אף משהביא שליש יעו"ש היטיב ובתוס' פסחים כ"ג א' ד"ה קוצר וכו' כתבו דמותר להאכיל לבהמה אף תבואה גמורה אם קצר ע"י קיטוף יעו"ש והנה מדברי רבינו כאן מדלא כתב דאם התחיל קודם שהביא שליש דמותר לקצור אחר שהביא שליש על כרחך מוכרח לומר דקאי בשיטת התוס' דפסחים שם אבל פשט לשון המשנה שם משמע כמש"כ התוס' במנחות דמותר לקצור גם אח"כ כשהביא שליש כל שההתחלה היה מתחלה וכ"כ הרע"ב שם (וכן הוא הלשון בתו"כ אמור פי"א פרשה י' וז"ל קצירה לא השחת רי"א אומר אם התחיל עד שלא הביאה שליש קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות עכ"ל (ומבואר מכאן דר"י אינו מתיר רק לבהמה ולא לאדם והוי מצי הש"ס במנחות שם להוכיח מכאן דלא שרי ר"י רק לבהמה. והבן ויש לדחות בדוחק דאולי מילי מילי קתני והא דקתני ומאכיל לבהמה הוא מילתא בפ"ע) ומשמע דדווקא ההתחלה בעי קודם שיביא שליש אבל לאחר שהתחיל קודם שיביא שליש מותר אח"כ אף לאחר שיביא שליש וכ"ה בהדיא בירושלמי פ"ב דפאה ל"ג ב' יעו"ש וכ"ה בתוספתא פ"י דמנחות יעו"ש ועיין בפ"ג מהל' מתנות עניים ה"ד שכתב רבינו וז"ל או שקצר באמצעה אפילו קודם שתביא שליש וחרש מקום שקצר עכ"ל מיירי שם באדם דאי לבהמה א"צ חרש וכמש"כ הלח"מ כאן ותמה למה לא ביאר שבבהמה וקצר קודם שהביא שליש א"צ לחרישה יעו"ש ואני תמה ביותר כי בפי' המשניות שם כתב דמיירי שקוצר לבהמה יעו"ש אך י"ל כיון דבמשנה שם לא נזכר דמיירי בפחות משליש אבל כאן דכתב בהדיא פחות משליש לכן על כרחך דמיירי בבהמה. ועיי"ש עוד במרן מש"כ בדקדוק לשון ואפי' שברבינו שם. ועיין מש"כ שם דנמשך אחר הירושלמי דדבר שחייב בפיאה מפסיק יותר וע"ע בס' פאת השלחן סי' ו' ס"ק י"ד יעו"ש היטיב.

הנטיעות שלא וכו'. עיין רש"י שם ע"א א' ע"ב א' וע"ע בתוספתא פ"י.

ולא קציר וכו'. לרבינו לא קאי רק אבית האבל או בית המדרש. עיין ברש"י שם ע"ב א'.

כריכות כדרך וכו'. שם ע"א א' ובתוספתא שם.

כבר ביארנו וכו'. לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ט יעו"ש.

ביכורים מן וכו'. עי' בפ"ב דהל' בכורים ה"ו.

ואם הביא וכו'. מנחות ה' ב' ס"ח ב' וספרי פינחס פיסקא קמ"ח.

מברך שהחיינו. עי' מרן ולח"מ ול"י מה הוסיף על מרן ז"ל ועי' ברש"י מנחות ע"ה ב' ד"ה היה עומד וכו'.

וקצרה אחר שקרב וכו'. כצ"ל אבל אין לגרוס אחר שקצר העומר וכו' כגי' הס"א וק"ל.

ה"ז ספק וכו'. כ"ה שם במנחות ס"ח ב' בעיא דלא איפשיטא.

וחנטו עלי' וכו'. שם ס"ט א' ועי' בלח"מ מה שהקשה דלרבינו הו"ל למיבעי לענין עומר יעו"ש וי"ל דעדיפא מינה קבעי לה דליכשר אפילו לגבוה וק"ל.

לא יביא וכו'. כ"ה דעת רבינו בכל בעיא דלא איפשיטא וקאי זה על ההלכה הקודמת נמי ועי' לעיל הל' איסורי מזבח פ"ד הי"ב ופ"ה הי"א.

אינו לוקה. מרן לא הערה מקורו אבל לענ"ד פשוט לפי שלא בא עליה לאו מפורש רק הוא לאו הבא מכלל עשה (עיין איסורי מזבח פ"ג ה"ז ופ"ה ה"ו) ראשית קצירכם אל הכהן כדאיתא במנחות ע"א א' ועי' בתוספתא פ"י דמנחות וז"ל ישראל שאכל מן החדש קודם לפסח ה"ז לוקה את הארבעים עכ"ל והיינו דווקא אכל חדש שיש בו לאו מפורש דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וכו'. אבל בקצירה לא נזכר שילקו עליה וכ"ז פשוט וכ"מ שם ס"ז ב' דאיתא שם שלא ברצון חכמים היו עושין וכו' ואם איתא לילקי עלה אלא ודאי דאין כאן רק עשה גרידא.

והקציר כשר. גם בזה לא הערה מרן מקורו ולענ"ד זה פשוט מהתם ס"ז ב' מדלא אסרו לאכול אותם ועוד מוכח כן מהא דאיתא התם ע"א א' וע"ב א' ולעיל הלכות ח' וט' יעו"ש ואם איתא איך יצא תיפוק ליה דבעינן מן המותר בפיך ועוד מוכח כן לעיל סעי' י"ז דדווקא לגבוה פסול משמע הא להדיוט כשר ודוחק לומר דשם מיירי בענין שקצר בהיתר.

עם השבועות. ר"ה ה' א' חגיגה י"ז ב' מנחות ס"ו א'.

מליל ט"ז וכו'. מנחות שם תו"כ אמור פי"ב ועיין מגילה כ"א א'.

מונה ביום. כשיטתו לעיל הלכה ז' ועי' תוס' מגילה כ' ב' ד"ה כל הלילה וכו'. ותוס' מנחות ס"ו א' ד"ה זכר למקדש וכו' וע"ע בר"ן במגילה שם וע"ע בשו"ע או"ח סי' תפ"ט סעי' ז'.

אלא מעומד וכו'. עיין רא"ש פ"י דפסחים סי' מ"א ומה שנדפס שם על הגליון ועי' מש"כ מרן ע"ז ועיין בסמ"ק סוף סי' קמ"ה ובהגהות הר"ף שם ועי' ברעיא מהימנא פ' אמור יעו"ש היטיב צ"ז ב' וחלק ב' קפ"ג א'.

יצא. זה פשוט דכמה כרכורים כרכרו למצוא סמך דצריך לכתחלה מעומד.

על כל וכו'. מנחות ס"ה ב' ובתו"כ שם.

ובכל זמן וכו'. כ"מ מהא דמנחות ס"ו א' דרק אמימר ס"ל דזכר למקדש הוא אמנם לאינך רבנן משמע דהוא מדאורייתא ועיין מרן בשם ר"ן.

ונשים ועבדים וכו'. דהיא מ"ע שהז"ג וכמש"כ מרן ופשוט. וכ"ה בזהר פרשת תצוה קפ"ג א' ופרשת אמור ברעיא מהימנא שם צ"ז ב'.

בכל לילה. כ"ז פשוט וכמש"כ מרן.