פר ואיל וכו'. מבואר בפרשת פינחס.

על מוסף וכו'. כנאמר שם מלבד עולת החדש ומנחתה וגו' ועיין זבחים פ"ט א', צ"א א'.

ג' מוספים וכו'. סוכה נ"ד א'.

שבת תחלה וכו'. זבחים פ"ט א' צ"א א' ועיין לעיל פ"ו הי"א דשיר של ר"ח דוחה לשל שבת ועיי"ש בירושלמי דשקלים ומבואר מכאן כמש"כ התוס' בשבת כ"ג ב' ד"ה והדר וכו' יעו"ש היטיב ומיושב היטיב מה שהניחו התוס' בקושיא בסוכה נ"ד ב' בד"ה ואמאי וכו' יעו"ש היטיב ודו"ק ועיין מש"כ בחי' לשבת שם בשם המ"א.

מוסף יו"ט וכו'. בזבחים שם ושם.

קודם את וכו'. זבחים פ"ט א' הוריות י"ב ב'.

המקודש מחבירו וכו'. שם ושם. ודע דבזבחים צ"א א' כתב רש"י דר"ח קדוש משל שבת מטעם דאיקרי מועד יעו"ש א"כ מוכח דכ"ש דיו"ט קדוש משבת ובמנחות מ"ט ב' כתב רש"י דשבת קדוש מיו"ט יעו"ש היטיב וצ"ע בזה.

יקריב איזה וכו'. דהיא בעיא דלא איפשיטא בזבחים צ"א א' וכמש"כ מרן והא דאיתא במנחות מ"ט ב' וז"ל אמאי תדיר ומקודש תדיר עדיף. היינו דווקא בכה"ג דהתם דתדיר אית ביה תרתי תדיר ומקודש כמו דאיתא שם בהדיא ואי לא מסתפינא להגיה דכצ"ל אמאי הא תדיר ומקודש עדיף וק"ל ועיין במראה הפנים בנזיר פ"ז סוף ה"א דלדעת הירושלמי פשיטא ליה דמקודש עדיף יעו"ש היטיב ועיין בשלום ירושלים ביומא פ"ז ה"ב יעו"ש היטיב (ועיין במרן שהביא כאן לשון ראשון דרש"י דהאיבעיא לענין דם התמיד ודם החטאת יעו"ש וצ"ע דהא התוס' שם בד"ה תדיר וכו' תמהו ע"ז יעו"ש והא דפשיט הש"ס מהא דתמידין קודם למוספין וכמו שהקשה הצ"ק י"ל דה"ק דהא התם מוספין קדישי וגלי התם קרא אשר לעולת התמיד להורות לכל התמידין דכוותה דעדיפא ממקודש ודעת רש"י יש ליישב קצת דמוספין גריעי וכמש"כ התוס' שם פ"ט א' וקרא דהעולה קאי להקטרה עיין במה שהארכתי לעיל פ"א ה"ג יעו"ש היטיב).

שאינו תדיר וכו'. שם בזבחים צ"א א' בעיא. ומשמע שם דאיפשיטא מדקאמר התם א"ל רב אחא סבא לרב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני עד שיזרוק הדם ולא קתני עד שישחוט ויזרוק דם ש"מ עכ"ל אלמא דדווקא בקדם ושחטו צריך למרס דמו אבל בלא"ה מקריב וזורק מי שנשחט ראשון ופשוט. שוב ראיתי שכ"כ הלח"מ בהלכה ה' יעו"ש.

הפחות בקדושה. דתדיר ומקודש חד דינא להו וכן מבואר התם דרוצה למיפשט בעיין מהא דשלמים של אמש וחטאת ואשם של יום של אמש קודמין יעו"ש אלמא דחד דינא להו.

ממרס בדם וכו'. כ"ה שם בזבחים בהדיא ודע דהך נשחטו שניהם כאחד לאו דוקא אלא כל ששחט התדיר או המקודש אחר ששחט קודם שזרק את האינו תדיר או אינו מקודש כ"כ ופשוט (וראיתי בס' קהלת יעקב ברפ"ה דפסחים שהקשה ע"ז מהא דאיתא בזבחים פ"ט ב' לגבי דם חטאת קודם לדם עולה יעו"ש היטיב שכתב וז"ל ומאי קושיא הא כיון שהתחיל בדם החטאת מפני קדושתו במתנה ראשונה נהי דלשאר מתנות תו לא הוי מקודש כיון דלא מכפרי אטו גרע מקדם ושחטיה לשאינו מקודש שאין מפסיק בו והאיך יפסיק באמצע והא עסיק ביה וצ"ע עכ"ל ותמיהא לי על קושייתו דהא בדם חטאת ועולה מיירי שהעולה ג"כ נשחט וא"כ הדין שצריך למרס דמו והא דאם הקדים לשאינו מקודש תחלה מקריבו ואינו מפסיק בו היינו היכא שלא נשחט המקודש עדיין והבן).

קודם לדם וכו'. זבחים ז' ב' ופ"ט א' ועיין מג"א סי' א' ס"ק ח' מש"כ מזה ולקמן אי"ה אדבר מזה.

קודמין לאיברי וכו'. שם בזבחים. ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ג יעו"ש ובמצורע פ"ג ומש"כ הקרבן אהרן באות י"ד דלר"ש איברי חטאת קודמים יעו"ש אינו מוכרח דהא דברי ר"ש הובאו להלכה בזבחים ז' ב' ומ"מ פסקינן דאיברי עולה קודמים.

איזה שירצה וכו'. כל אלו בעיות דלא איפשיטא ופסק איזה שירצה יקדים ודברי מרן כאן תמוהים וכמו שתמה עליו הלח"מ ודברי הלח"מ פשוטין וברורין. ועיין בגליון הש"ס שתמה על מאי דקאמר הש"ס אלא מיהא ליכא למשמע מינה יעו"ש ודילמא שניהם שוים ואיזה שירצה יקדים יעו"ש ותמוה הא באמת הדין כן לרבינו וזהו כוונת הש"ס דמהא ליכא למיפשט מידי ולכן איזה שירצה יקדים. ויש ליישב קצת בדוחק.

קודמת לעולה וכו'. עיין פסחים נ"ט א' ותוס' שם ד"ה זה בנה וכו' ותוס' קדושין י"ג א' ד"ה האשה וכו' וזבחים פ"ט א' צ' א' ושם בתוס' ד"ה למקראה וכו' ושם ה' א' ד"ה עולתה וכו' ותוס' מנחות ד' ב' ד"ה ה"ג וכו' ועיין בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ח וע"ע שם פרשת תזריע פ"ד ועיין בספ"ב דקינים במפרש שם וברא"ש ורע"ב וע"ע לקמן פ"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ב. ועי' במל"מ מש"כ בזה. ודע דהוקשה לי על מאי דקאמר הש"ס בזבחים צ' א' דחטאת בהמה קודם לעולת בהמה מדרבי רחמנא ופירש"י שם דהיינו הך לימודא דמייתי לעיל פ"ט ב' יעו"ש וצע"ק הא התם לא מייתי רק דדם חטאת קודם לדם עולה אבל מ"מ לא ידעינן לכל מעשיו וכמש"כ מרן בשם ר"י קורקוס וצע"ק ואם נימא דל"ג זה בגמרא א"כ היה מיושב היטיב קושיית התוס' שם ד"ה חטאת העוף וכו' ובזה היה מיושב היטיב ג"כ קושית התוס' שם בד"ה חטאת בהמה וכו' יעו"ש היטיב ודו"ק שוב ראיתי שם בצאן קדשים שהרגיש בזה והשיג על הר"י קורקוס יעו"ש היטיב (ועיין רש"י פסחים נ"ט א' בד"ה וקי"ל וכו' ומיושב דקדוק התוס' בזבחים בד"ה חטאת העוף וכו' והבן).

מפריש החטאת וכו'. עיי"ש פ"ט א' וכן בהקדישה ועיי"ש צ' א' תוס' ד"ה למקראה וכו' ומה שתמה המל"מ על מרן כבר קדמו התוס' יו"ט והובא בהג"ה במרן. ומש"כ המל"מ על מקראה בשם התוס' עיין בתוס' שם שהשיגו ע"ז א"כ מאי פריך בערכין כ"א א' יעו"ש היטיב והצאן קדשים מיישב שם דמ"מ פריך שפיר דהא העולה לא מעכבא לאכול בקדשים אפי' היכא דלא אקריבא כלל יעו"ש היטיב ותמוה הוא דהא הר"ח דמפרש למקראה הקדימה הכתוב היינו שיקדישה תחלה הוא בעצמו ס"ל דבדיעבד אם הקדימה לחטאת נמי יצאת עיי"ש בזבחים ה' א' ובפסחים נ"ט א' ובמנחות ד' ב' וא"כ מאי ס"ד דש"ס דמקשה בערכין שם מאי ניהו דאקדמיה קרא יעו"ש הא מ"מ אי עבדא איפכא נמי יצאת אלא ודאי הכי מקשה דוודאי לא תייתי חטאת המוקדמת דהכהנים לא ירצו להקריב וגם היא לא תעשה איסורא להביא חטאתה מוקדמת ולהכי פריך שפיר והא למקראה הקדימה הכתוב והיא תביא בהיתר מתחלה החטאת והעולה לא תביא אמנם לר"ח דמחוייבת להפריש העולה תחלה א"כ ע"כ לא עברה אדאורייתא ובוודאי הפרישה. ודעת ר"ח כהן יש ליישב דמ"מ אף דהפרישה מקודם מ"מ לא תביא או שתחזור בה או שאם תאבד אח"כ לא תביא אחרת או שתזיר ולא תפריש כלל ולמאי דס"ד שתביא עולתה ראשונה א"כ בוודאי הכהנים לא יצייתו לה לעבור אבל במילתא דתלי בדידה אה"נ דחשודה שלא תעשה כדין ואפשר כי גם הצ"ק כיוון לזה אף שאין זה במשמע לשונו והבן. והנה בהא דפירש"י למקראה שיהא קרוי בענין תחלה יש לדקדק שבלימוד יהיה עולה מוקדם וכן משמע קצת במנחות ק"י א' יעו"ש ולפ"ז י"ל שפיר לתרץ מה שהקשה המג"א בסי' א'. אך לכאורה י"ל דמכאן מוכח להיפך דדווקא הכא עולה תחלה למקראה משא"כ בשאר. וצ"ע.

סדר הכתוב וכו'. עיין זבחים צ' ב'. ועיין לעיל פ"ח מהל' תמידין ומוספין ה"כ ד"ה המוספין מעכבין מש"כ מזה.

כמשפט. הוריות ל"ג א' זבחים צ' ב' וכרבינא שם (וממרן משמע דרבינא קאי על הא דפרים ואלים וכבשים ושעירים דחג יעו"ש ואינו כן) ועיי"ש בירושלמי הוריות פ"ג ה"ו.

קודם לפר וכו'. הוריות י"ב ב' י"ג א' וירושלמי שם זבחים צ' ב' ותוספתא שם פ"י ותוספתא הוריות פ"ב ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ה ופ"ו יעו"ש היטיב.

קודם לפר וכו'. כ"ה בהוריות שם ובתוספתא בהוריות ובזבחים שם (וכנ"ל להגיה בתוספתא דזבחים שם יעו"ש היטיב וק"ל) וע"ע בתו"כ שם פ"ו.

קודם לשעיר וכו'. עיין בלח"מ והנראה מהמל"מ שאגב שיטפיה אשתמיטתיה.

סדר הכתוב וכו'. כ"ה הטעם בירושלמי בהוריות פ"ג ה"ד וז"ל פר של עכו"ם קודם לשעיר הבא עמו מפני שקדמו במקרא ר' שמואל אחוי דר' ברכיא בעי מעתה פר של ר"ח יקדים לשעיר הבא עמו מפני שקדמו במקרא א"ר שמואל א"ר אבא מרי לית את יכול דחטאת דידיה (נ"א חסיר) אחיר (והיא לדעתי הנוסחא הנכונה) על עולת התמיד יעשה ונסכו סמכו לעולת התמיד עכ"ל אבל תימה לי על רבינו כיון שכתב למעלה טעם דרבינא דש"ס דידן ומה סגי ליה דהוצרך עוד לטעם דהירושלמי אבל באמת לק"מ דכמשפט ה"ק כמשפט הכתוב בתורה וכמש"כ רש"י ונמצא דהני תרי טעמי צריכי חד להדדי והכל חד טעמא הוא והא דחזר וכתב רבינו זה דבא לכתוב לנו סדר הקדימה דכל הקרבנות ואתי לכתוב כסדר. ומכאן מבואר דכ"ש דפר כהן משיח קודם לשעירי עכו"ם וכן משמע בכל המקומות שציינתי וצ"ע על מאי דאיתא בירושלמי בהוריות שם וז"ל נדבת משיח ונדבת צבור נדבת מי קודמת נשמעין מן הדא פר משיח ושעיר עכו"ם עומדין שעיר עכו"ם קודמין מפני שדמן נכנס לפנים לא אמרו אלא מפני שדמן נכנס לפנים הדא אמרה נדבת צבור ונדבת משיח נדבת משיח קודמת עכ"ל ומבואר מזה דשעירי עכו"ם קודמין לפר משיח ועוד יקשה הא גם פר משיח נכנס דמו לפנים. ואין לומר על קושיא ראשונה דכאן מיירי אם הכהן המשיח יקריב את הפר העלם צבור קרבנו קודם משום דמכפר עדיף וכדאיתא בש"ס שם בהוריות ובירושלמי שם אבל בירושלמי מיירי בשעירי עכו"ם שמקריב כהן אחר לכן הם קדמי יעו"ש דדוחק גדול הוא דהא גם פר העלם צבור כשר בכהן הדיוט וכמש"כ התוס' ביומא נ"ז א' ובמגילה ט' ב' יעו"ש (ועיין לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הט"ו מה שכתבתי) וא"כ מאי פסקא דכאן מיירי בכהן גדול המקריב את הפר של העלם צבור ועוד כמה קושיות ודוחקים. ועוד יש להקהות אקהיותא טובא בהך ירושלמי דהכי איתא התם וז"ל נדבת משיח ונדבת נשיא נדבת משיח קודמת לנדבת נשיא. נדבת נשיא ונדבת צבור נדבת נשיא קודמת. נדבת משיח ונדבת נשיא נדבת משיח קודמת. נדבת משיח ונדבת צבור נדבת מי קודמת נשמעין מן הדא וכו' והנה יש להקשות כיון שנדבת משיח קודמת לנדבת נשיא ונדבת נשיא קודמת לנדבת צבור כ"ש שמנחת משיח קודמת לנדבת צבור וא"כ מאי איבעיא ליה גם מאי דקאמר שם דנדבת נשיא קודמת לנדבת צבור הוא נגד תלמודין דידן וכמבואר כאן (ולקמן אכתוב אי"ה במאי פליגי) גם הבבא השלישית דקאמר נדבת משיח ונדבת נשיא נדבת משיח קודמת היא מיותרת לגמרי כי נשנית ברישא (ובאמת בשסי"ן החדשים נמחק בבא זו) ולכן מכל הלין טעמי יצאתי בחי' בפ"ק דמס' ר"ה להגיה בירושלמי דכצ"ל נדבת משיח ונדבת נשיא מנחת משיח קודמת נדבת משיח ונדבת צבור נדבת משיח קודמת נדבת נשיא ונדבת הדיוט נדבת נשיא קודמת נדבת נשיא ונדבת צבור נדבת מי קודם נשמעין מן הדא שעיר נשיא ושעיר ע"ז עומדין שעיר ע"ז קודם מפני שדמו נכנס לפנים לא אמרו אלא מפני שדמו נכנס לפנים הדא אמרה נדבת נשיא ונדבת צבור נדבת נשיא קודמת עכ"ל ובזה פליג עם תלמודינו דתלמודינו ס"ל דצבור עדיף וכתב שם בחי' ר"ה שם דפליגי בזה דאיתא שם בר"ה ט"ז א' מלך וצבור מלך נכנס לדין תחלה וס"ל להירושלמי דה"נ כן לענין קרבנותיהם וש"ס דידן ס"ל דזה לא שייך רק בעצמם אבל לא בקרבנותיהם א"נ היכא שסרחו צבור לפי שאין פמליא שלו קיים כדאיתא זבחים מ"א ב' לכן קרבנותיהן קודמין יעו"ש היטיב.

קודם לשעיר וכו'. כן הוא שם בהוריות ובתוספתא שם ובתוספתא דזבחים שם ורבינו תפס כאן טעם תלמודינו ולא טעם הירושלמי שכתבתי בס"ק כ"ב.

קודם לשעירת וכו'. שם בהוריות ובתוספתא שם ובירושלמי שם (לפי מה שהגהתי לעיל בס"ק כ"ב) ובתוספתא זבחים שם.

קודם לכבשה וכו'. כ"ה בתוספתא דהוריות ובתוספתא דזבחים שם וכ"ה בהוריות שם אע"ג דמייתי התם פלוגתא דתנאי בזה מ"מ פסק רבינו כהך תנא קמייתא דהנך תוספתות ס"ל כוותיה ופשוט.

על הכריתות וכו'. גם כבשה ראויה להביא על הכריתות שמביאין עליהם חטאת לכן אי לא מסתפינא אמינא הו"א שכצ"ל ראוין לבא על כל הכריתות שמביאין וכו' ור"ל על ע"ז נמי משא"כ כבשה דאינה באה על ע"ז אף שיש לדחוק באופן אחר מ"מ זה נ"ל יותר פשוט וק"ל.

יולדת קודמת לכבשה וכו'. תוספתא פ"י דזבחים ועיין מש"כ לעיל בה"ו ועיין מרן ולח"מ ומל"מ. ועוד י"ל דאף חטאת יולדת דאינה באה לכפרה וכמש"כ התוס' זבחים ז' ב' ד"ה ריצה וכו' אבל גם מרן כיוון לזה.

ועל היסוד וכו'. כ"ה במשנה בזבחים פ"ט א' ואע"ג דגם באשם ובכל הניתנין על מזבח החיצון השירים טעונים יסוד כדאיתא לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ו יעו"ש מ"מ בשאר קרבנות לא נאמר בפירוש דטעון יסוד וכמש"כ רש"י ועיין תוס' יו"ט.

מאשם מצורע וכו'. בזבחים שם צ' ב' יעו"ש ועיי"ש בתוס' ד"ה חוץ וכו' שכתבו לתירוץ בתרא דחטאת מצורע קודם לאשם מצורע יעו"ש ובצ"ק ותמו' הוא דהא מבואר במנחות ה' א' דהאשם קודם וצ"ע בזה ועוד הא מבואר בתורה בהדיא דהאשם הוא קודם יעו"ש בפרשת מצורע. לכן נ"ל להגיה שט"ס הוא בתוס' וכצ"ל חשיב ליה מכשר טפי והאי כל חטאות שבתורה דקתני וכו' דלא מצינו שיהא בא חטאת ואשם בהדדי רק במצורע והתם האשם קדים ואי משום נזיר טמא דמייתי נמי אשם וחטאת והתם חטאת קדים משום דבר אחד לא שייך לומר כל. והבן.

קודם לתודה וכו'. שם בזבחים פ"ט א'.

קודמין לשלמים וכו'. שם.

לאיל נזיר וכו'. שם פ"ט ב' ותוספתא שם פ"י.

קודמין לבכור וכו'. . שם י"א ב' ופ"ט א'.

קודם למעשר וכו'. שם פ"ט א'.

קודמין לעופות וכו'. שם ושם בתוספתא פ"י.

קודמין למנחות וכו'. שם.

חטאת העוף וכו'. כן העלה הש"ס שם צ' ב' בשם מערבא וכמו שהביא מרן ומצאתי כעין זה בירושלמי הוריות פ"ג ה"ו וז"ל היה שם פר של עכו"ם ושעיר הבא עמו וחטאת אחרת הפר קודם לשעיר והשעיר קודם לחטאת אחרת והחטאת אחרת קודמת לפר היך עבידא א"ר יוסי מכיון שהשעיר מחוסר זמן לפר כמי שקדמו פר וחטאת אחרת קודמת לפר עכ"ל ומשמע דדווקא מחמת דהשעיר הוא מחוסר זמן הא לאו הכי השעיר מדחה לחטאת אחרת והפר קודמו וא"כ הכא הו"ל להיות העולה קודמת ואולי מיירי כאן ג"כ שהיה חטאת העוף ועולה על דבר אחד כמו ביולדות שהעולה מחוסר זמן לגבי חטאת ולכן חטאת קודמו. אבל א"כ הו"ל לרבינו לבאר זה ולכן י"ל דהתם בשיטת דהכא תרגימו דמין זבח עדיף קאי ולכן איצטריך לטעמא דהוי מחוסר זמן. ודע דעל דין דהתם דהירושלמי יש לכאורה לעיין מהא דתוספתא דפ"ב דהוריות דהכי איתא התם וז"ל פר ושעיר של עכו"ם קודם לשעיר של נשיא עכ"ל ומבואר מכאן דאם היו עומדין פר ושעיר של עכו"ם ושעיר של נשיא פר ושעיר של ע"ז קודמים ולפי הירושלמי צ"ל שעיר של נשיא קודם ודוחק לומר דהירושלמי מיירי משעיר חטאת של צבור דהוא קודם לפר של עכו"ם אבל חטאת אחרת של יחיד אינה קודמת אפילו לשם עולת צבור זה אינו דהא הירושלמי ס"ל דשל נשיא עדיפא מצבור וכמש"כ לעיל בס"ק כ"ב וצ"ל דס"ל דהתם לפי שהוא של פנים לכן שעיר של עכו"ם קודם ואם נימא דחטאת אחרת מיירי נמי של פנים והיכא משכחת לה אם לא בפר העלם של משיח או של ציבור והא בלא"ה הוא קודם לשעירי ע"ז וצ"ל דהירושלמי גורס בתוספתא כמו דהוא בפ"י דזבחים וז"ל ושעירי העדה קודמין לשעיר נשיא. ומיירי דלא היו עומדין רק שעיר ע"ז ושעיר נשיא אז שעיר ע"ז קודם אבל אם היה פר ושעיר ע"ז ושעיר נשיא אז שעיר נשיא קודם וכ"ה הגי' בש"ס דידן בהוריות י"ג א' יעו"ש וכנ"ל בה"ז ד"ה קודם לשעיר. והבן.

הפרים קודמין וכו'. שם בזבחים צ' ב' ובתוספתא שם פ"י ועיי"ש בירושלמי הוריות פ"ג ה"ו יעו"ש היטיב דהרב מביא שעיר והעבד מביא פר העבד קודם.

ואין בשעירים וכו'. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הי"ח.

קודם לכבש וכו'. הוריות י"ג א' ובתוספתא שם פ"ב ועיין לעיל פ"ז הי"ב ובמש"כ שם.

לשני כבשים וכו'. שם ושם ועיין לעיל פ"ח הי"א.

למנחת האשה וכו'. בתוספתא פ"י דזבחים ובירושלמי הוריות פ"ג ה"ו ומבואר שם בירושלמי דדווקא היכא דקרבנותיהן שוין הא אם היה של האשה משובח אזי של האשה עדיף וקודם כגון אם היה של האשה פר ושל האיש היה איל או כבש יעו"ש.

למנחת שעורים וכו'. שם בתוספתא ומיירי ע"כ במנחת סוטה ובמנחת חוטא דאין לך מנחה של שעורים אחרינא של יחיד רק בסוטה כדאיתא לעיל פי"ב מהל' מעשה הקרבנות ה"ב ומנחת נדבה ומנחת סוטה איזה שירצה יקדים כדכתב לקמן בסעי' זה אלא ודאי דמיירי ממנחת סוטה וממנחת חוטא וכ"ה בזבחים צ' א' יעו"ש.

למנחת נדבה. זבחים פ"ט א'.

איזה שירצה וכו'. שם בזבחים צ' א' בעיא דלא איפשיטא ועיין לעיל בה"ב ד"ה יקריב וה"ה ד"ה איזה שירצה ובפ"ח ה"כ ד"ה הדבר שקול.

קודמין ליין. כ"ז בתוספתא פ"י דזבחים יעו"ש היטיב.

קודם ללבונה. וכ"ש שיין קודם ללבונה ועיין בירושלמי יומא פ"ב ה"ב דהיא בעיא ולא איפשיטא יעו"ש ובתוספתא שם איתא והשמן קודם למלח ומלח קודמין לעצים והך דלבונה ליתא שם כלל ואולי הכי הוה גי' דהירושלמי בתוספתא ולכן לא איפשיטא.

קודם לעצים. הכי הוא בתוספתא הנ"ל ומסיים בה הכי ועצים קודמין לכל דבר. ותמוה הוא ואולי ע"ז כיוון מרן שכתב אע"פ שיש בהקצת ט"ס ונ"ל שצ"ל ועצים מאוחרין לכל דבר.

קרב ראשון וכו'. שם בתוספתא וקאי שם ג"כ על הא דהפרים קודמין לאלים וכו' דבסעיף ט' ועיין ברש"י זבחים צ' ב' ד"ה שלמים של איש וכו' דמשמע שם דקאי אפילו אדברים שהם קודמין בחשיבותם ומ"מ אם הפחותין בהם באו קודם הן קודמין לפ"ז לית הלכתא הכי וכמו שמבואר לקמן הלכה י"ג ויש לעיין בזה. שוב ראיתי בתוס' יו"ט שהעיר עליו בזה.

קודם באכילה. שם בזבחים צ' ב'. ועיין בתוספתא דזבחים פ"י שם (ויש שם ט"ס וכצ"ל אבא שאול אומר שתי הלחם קודם ללחה"פ כשהוא מחלקן בעצרת אומר הילך חמץ הילך מצה הילך חמץ הילך מצה ועי' סוכה נ"ו א' ובירושלמי שם ה"א וה"ח יעו"ש היטיב ועיין מש"כ לעיל פ"ד מהל' כלי המקדש ה"ה יעו"ש). והנה יש לעיין קצת לעיל בפ"ז הי"ב כתב דקמיצת העומר היה לאחר שהקריב המוספין והטעם דתדיר קודם וכמש"כ מרן שם, אבל בפ"ח בשתי הלחם לא כתב מידי. ואולי בשלמא בעומר דהמוסף של פסח היה כל שבעת ימי הפסח ולכן מיקרי תדיר לגבי עומר משא"כ בשתי הלחם דשוה למוסף לכן לא כתב מידי אבל לכאורה נחזי אנן דהא שתי הלחם מיקרי מנחה וא"כ המוסף היה קודם להם וכמש"כ בסעיף ח' ואולי סמך רבינו על מש"כ בסימן ס' ובשבת הא פשיטא דקרב לאחר מוסף שבת משום דקדים למוסף יו"ט כמש"כ בסעי' ב' ואח"כ מוסף יו"ט ואח"כ העומר ושתי הלחם אבל אי קודם לחה"פ או אח"כ מזה לא הזכיר מידי והיה נ"ל כי לחה"פ שהיה דינו לפני הנסכין של מוסף שבת כמש"כ בפ"ו הי"א יעו"ש בוודאי היה קדים למוספי יו"ט וא"כ פשיטא שהיה קודם לעומר ושתי הלחם וכיון שכן וודאי דהיה נאכל ג"כ מקודם כמש"כ כאן כל שקודם בהקרבה היה קודם באכילה וכיון שכן נראה לענ"ד שהלכה כת"ק דהיה אומר הילך מצה הילך חמץ ובזה יש ליישב מה שהקשה המל"מ לעיל פ"ד מהל' כלי המקדש ה"ה יעו"ש ובמש"כ שם. אבל יש לעיין מ"ט דאבא שאול ואולי טעמא דאבא שאול לפי שנאמר בבזיכין ביום ביום לאחר ונמצא שהוא בא לאחר כל המעשים כלם כמבואר ביומא ל"ד א' אבל רבינו שהוא משך אחר שיטת הירושלמי דמ"מ הוא קודם ליין וא"כ הוא קודם למוספי יו"ט ג"כ וצ"ע בזה. והנה כבר העירותי שם בפ"ד מהל' כלי המקדש על הא דרבינו פסק בהל' סוכה פ"ו דסוכה ואח"כ זמן והנה התם בסוכה נ"ו א' מדמה לה הש"ס הך דהכא לדהתם יעו"ש ואולי י"ל דלכאורה קשה מאי דקאמר התם דשני בזיכין היה טפל משום דשייכים לשבת שעברה יעו"ש ולכאורה קשה הא א"א לסידור בלא סילוק וא"כ שייך לסידור דהיום ואולי דסוגיא דהתם קאי אליבא דר' יוסי דס"ל אפי' סילק שחרית הישנה וסידר ערבית החדשה מיקרי תמיד משא"כ לרבינו דפסק לעיל פ"ה ה"ד דטפחו של זה בצד טפחו של זה א"כ מישך שייכי להדדי וא"כ פשיטא דלחה"פ מיקרי תדיר וחובה דיומא ולכן קדים (ולפי מש"כ במקום אחר ע"פ דרך פלפול דרב דס"ל בברכות כ"ז ב' דתפילת ערבית רשות ס"ל דוהגית בו יומם ולילה לאו דוקא אלא כר' יוסי במנחות שם א"כ שפיר הוכרח לומר דס"ל כאבא שאול אמנם לדידן דפסקינן כרבנן א"כ לא דמי כלל הך דשתי הלחם להא דסוכה וזמן ומטעם שכתבתי כנ"ל) ויש לעיין בכ"ז היטיב.

קרב זמנן וכו'. עיין לח"מ שכתב שדעת רבינו כדעת תוס' שם צ' ב' בד"ה שלמים וכו' שמיירי שנשחטו אמש (רק מש"כ וז"ל ומדברי התוס' נראה שמפרש כדברי רבינו ז"ל שסובר ששחטן אמש והזלזול הוא מפני שצורת הבשר מתקלקלת אבל בנוסחותינו בדברי רש"י ז"ל כתיב ששחטן היום עכ"ל כל דבריו אין לו שחר ואין להם שום הבנה וברור כי ט"ס הוא וכצ"ל ומדברי התוס' נראה שמפרשים כדברי רש"י ז"ל שסובר ששחטן אמש וכו' אבל בנוסחותינו בדברי רש"י ז"ל וכו' והבן) ולדעת רבינו ותוס' הא דקאמר שם צ"א א' הא דיום דומיא דאמש וכו' יעו"ש כל הסוגיא צריך לפרש הכי דווקא שנשחטו מאתמול והחטאת נשחט היום שלמים קדמי דזמן אכילתן מועט אבל היכא דנשחטו היום אפי' נשחטו מעיקרא קודם החטאת החטאת קדים. וקאמר דליכא מהאי סייעתא דה"ק דאם נשחטו השלמים אמש והחטאת היום שלמים קדמי ודומיא דהכי בנשחטו שניהם היום חטאת קדמה אבל היכא דשלמים נשחט והחטאת לא נשחט אימא לך לעולם דשלמים קדמי כ"ה לדעתי ביאור ענין זה (וצ"ע לכאורה על הש"ס האיך בעי למיפשט מדר"מ הא חכמים פליגי עליו וס"ל דחטאת ואשם קודמין אבל באמת לק"מ דפשיט מדר"מ וכ"ש דרבנן ס"ל הכי ודחי לה דמיירי בקדים שחטינהו לתרווייהו ובהא פליגי רבנן אבל לא קדים ושחיט לתרווייהו גם רבנן מודו וק"ל) אבל לענ"ד יקשה א"כ ל"ל טעמא דשלמים של אמש קודמין משום דממעט זמן אכילתו תיפוק ליה דבא ראשון וכמו דאיתא בהלכה י"א ועוד שהרי קרב זמנן לא משמע דממעט זמן אכילתו. לכן נ"ל דמיירי במחוסרי כפרה שצריכים להביא שלמים ג"כ וזה הגיע זמנו אתמול וזה הגיע זמנו היום אע"פ שהובאו שניהם כאחד אותו שהגיע זמנו אתמול קדים וזה שכתב רבינו שהרי קרב זמנן ור"ל שהגיע זמנו מקודם והכין תפרש הסוגיא הנ"ל לפי"ז והבן היטיב כי קצרתי ולפי שהגיע זמנו קודם ס"ל לר"מ דשלמים של אמש קדמי אבל בהגיע הזמן בבת אחת לא מועיל מה שהביא ראשון לענין קדשי קדשים וקדשים קלים והבן אבל י"ל דמיירי באכילה ושהוקרבו אמש והו"א דהבא ראשון קרב ראשון להקרבת השני או נאכלת תחלה קודם אכילת השני וקמ"ל הכא דאכילת הראשון קודם להקרבת השני. אדברה נגד מלכים ולא אבוש בסוגייא זו דבעי למיפשט מינה דתדיר ומקודש מקודש עדיף יעו"ש אמאי לא פשיט ממשנה דהתם פ"ט א' דחטאת קודמת לעולה אף דעולה תדירה טפי, ואולי י"ל דהתם בחטאת ועולה הבאים לחובה ששניהם תדירים בשוה אבל אכתי קשה הא אשם קודם לתודה יעו"ש והא תודה באה בנדר ונדבה איל נזיר קודם לשלמים מנחת חוטא למנחת נדבה וצ"ע בזה וה' יאיר עיני. והא דפשיט הכא מדר"מ היינו נמי כמש"כ לעיל דכ"ש לרבנן וכדדחי מצוי קאמרת א"כ אפי' לרבנן לא תפשוט וכמש"כ למעלה.

חטאת ואשם וכו'. פסק כחכמים דשם צ' ב' אמנם בתוספתא פ"י מייתי דר"מ בסתם ודברי חכמים דמתניתין מייתי בשם ר"ש ולפ"ז אין הלכה כמותו ורבינו נמשך בתר משנתנו.