אלא על פי וכו'. סנהדרין ה' א' ובכורות ל"ו ב' ועיין לקמן הלכה ו'.

הנשיא שבא"י וכו'. כן משמע מהא דיומא ע"ח א' יעוין שם היטב אמנם התוס' בבכורות ל"ו ב' ד"ה במקום וכו' לא כ"כ יעו"ש היטב ושוב ראיתי להגר"א ביו"ד סימן ש"ט ס"ק ה' שכתב מזה יעו"ש היטב.

גדול וגלוי וכו'. עיין לקמן הלכה ג' וכ"כ התוס' שם בבכורות ד"ה פסק וכו' וכן משמע שם מדברי הרא"ש ובסוף מכילתין יעו"ש.

חוץ מבכורי וכו'. בכורות ל"א א' ועיין תוספתא שם פ"ג.

ה"ז ישחט וכו'. בכורות ל"ו ב' וחולין י"ח ב' (וע"ע שבת מ"ו ב' יעו"ש ולא ידעתי מי דחקו לרש"י לפרש שם דשלשה בני הכנסת אין מתירין רק במומין המובהקין וכ"כ תוס' בד"ה התם וכו' והא בפשיטות ניחא דאף במומין המובהקין לא מזדקקי שלשה בני הכנסת במקום שיש חכם יעו"ש ויש לעיין בזה ואולי י"ל דבמקום שאין המומחה מזדקק הרי הוא כאילו אין כאן חכם וצ"ע בזה.

שיצא לחו"ל וכו'. ר"ל ששם מסתמא אין מי שראוי להתיר מום דאינו מצוי שם מי שנטל רשות מהנשיא שבא"י אמנם לדעת התוס' האי בכור חו"ל היינו בזמן שביהמ"ק היה קיים ואז היה בכור חו"ל ניתר ג"כ על פי שלשה בני הכנסת יעו"ש בד"ה התרת וכו' אבל יש לעיין קצת דא"כ מאי קאמר התם בש"ס אי ממתני' הו"א בחו"ל ואפי' מומין שאין מובהקין כו' הא אדרבה דבחו"ל בזמן שביהמ"ק קיים ס"ד דחמיר טפי ואיפכא הו"ל למימר בחו"ל אין ניתר על פי שלשה בני הכנסת וצ"ל דהתירוץ קאי על הא דמקשה על רבא ל"ל לאשמעינן מומין מובהקין פשיטא דבמומין מובהקין מיירי דאל"כ הא אף בזמן שאין ביהמ"ק קיים אינו ניתר כ"א במומין מובהקין דוקא וכ"ש בזמן שביהמ"ק היה קיים וע"ז תירץ דהו"א דבחו"ל אף שאינם מובהקין ג"כ שרי מ"מ אין הלשון נוח לי כ"כ דהו"ל לומר בקצרה דהו"א דאף שאינם מובהקין שרי והא דקמ"ל במובהקין להודיעך כחו דר' יוסי ודוחק לומר דלרבותא נקט דהו"א אפי' בחו"ל לא בעינן מובהקים וכ"ש בזה"ז שאין ביהמ"ק קיים ואי לא מסתפינא אמינא שצ"ל הו"א דאפי' מומין שאינם מובהקים וכו' ויש לעיין בזה. שוב ראיתי במעדני יו"ט שכתב שם דהתוס' ל"ג להך קושיא ותירצו על רבא יעו"ש היטב אבל לא זכיתי להבין דבריו שכתב וז"ל ואם איתא דגרס לה הא שפיר מיתרצא מתני' דלא שמעינן מינה להא דהתרת בכור בחו"ל כי היכי דמתרצא אדמותיב לרבא עכ"ל ולכאורה דבריו אין מובנים כלל דאיך קאמר דלא שמעינן מינה להא דהתרת בכור וכו' דאם כוונתו דבחו"ל חמיר טפי ומיירי בזמן שביהמ"ק קיים א"כ איך מסיק כי היכא דמתרצה וכו' אדרבה שם מסיק דאדרבה התם הו"א דהכא קיל טפי ואם נאמר דחו"ל קיל טפי א"כ למה קאמר הש"ס דהו"א דבחו"ל קיל טפי והמשנה קמ"ל להודיעך כחו דר' יוסי וכו' והו"ל לומר בקצר דהו"א דחו"ל קיל טפי ואפי' לרבנן נמי הו"א דהא דבעו שלשה בני הכנסת ומומין קבועין היינו דוקא בא"י ולא בחו"ל אבל בחו"ל הו"א דאפילו באינו מום קבוע ולא בשלשה בני הכנסת נמי שרי וצ"ע בזה. ומהלח"מ מבואר שלדברי התוס' יש חילוק בין חו"ל לא"י וכו' ומשמע התם דחו"ל קיל טפי ולא ידעתי מנין ליה זה אבל יש לדחוק דה"נ קאמר דבכור חו"ל הו"א דחמיר טפי וכנ"ל וק"ל (וע"ע בחי' מהרי"ט אלגזי מש"כ בזה).

לישראל עד וכו'. בכורות ל"ו ב' ותמורה ח' ב'.

היה חכם וכו'. עיין מרן.

ואח"כ הראה וכו'. בכורות כ"ח א' ועיי"ש תוס' ורא"ש מש"כ בזה ועיין תוספתא פ"ג דבכורות וט"ס שם וצ"ל כמש"כ המפרש שם (וע"ע בכורות ל"ז א') וע"ע תוס' זבחים ק"ד א'.

ובדקו המומחה וכו'. בכורות מ' א' ובתוספתא פ"ד.

רביע לדקה וכו'. בכורות כ"ח ב' ובתוספתא שם פ"ג יעו"ש כי שם ט"ס וצ"ל בהיפך כמו שהוא כאן וכן הגיה המפרש שם.

שקנסו את וכו'. עיין בהשגת הראב"ד והם ב' לשונות ברש"י ודעת התוס' בד"ה משום גזירת וכו' כלישנא קמא דרש"י וכשיטת הראב"ד יעו"ש ודע דבחו"ל בין בדקה בין בגסה משלם מחצה כמו דאיתא ברא"ש ובטור ושו"ע יו"ד סימן ש"י סעיף ג'. וזה ניחא ג"כ לשיטת הראב"ד וכמש"כ התוס' ואין צריך למש"כ הב"י שם דהיינו דוקא לפי' שני דרש"י יעו"ש וכתב שם בשו"ע דהאידנא גם בא"י משלם מחצה לדקה יעו"ש ונמשך לשיטתו בחו"מ סימן ת"ט סעיף א' יעו"ש ובבאר הגולה הראה מקום לרא"ש בשם רמב"ן יעו"ש (ושגגה היא כי לא נמצא כן רק דבחו"ל צריך לשלם מחצה אבל י"ל על פי דברי הטור בחו"מ שם יעו"ש היטב והבן).

אין שוחטין וכו'. שם בבכורות כ"ח ב'.

ורואה אותו וכו'. משמע מזה שמחוייב לראותו לעולם וכתירוץ שני שבתוס' שם כ"ט א' ד"ה תרי וכו'.

בשר צבאים וכו'. כ"ה במשנה בבכורות כ"ט ב' ובתוספתא שם פרק ג' איתא עורות צבאים ואולי הוא ט"ס.

של נקבה וכו'. שם וכת"ק דשם ושם בתוספתא פרק ג'.

טווי ולבדין. שם בש"ס.

מפחד לשהותו וכו'. עי' בלח"מ.

ומכרו ונודע וכו'. בכורות ל"ז א' ולית הלכתא כראב"ש.

כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר. פט"ז הלכה י"ב ובחו"מ סימן רל"ד וביו"ד סימן ש"י סעיף ב'.

אם תמים וכו'. עיין זבחים ק"ג ב'.

כמו שביארנו כו'. לעיל פי"ט ה"ט.

הבשר יקבר וכו'. שם ק"ד א' ועיין מרן. ומש"כ דמפרש דלא פליגי רבנן ור"ע דר' עקיבא מיירי בבע"מ ורבנן מיירי בתם כ"כ רבינו בפירוש המשניות בהדיא יעו"ש אמנם לרש"י צ"ל דלפי מאי דמסיק אח"כ סתמא דש"ס והלכתא כחכמים פליגא הך על הא דלעיל דקאמר דהלכה כר"ע אבל לרבינו תרווייהו הם הלכות פסוקות ואע"ג דבתחלה קאמר דהו"א דבכור בע"מ חמיר טפי ואף ר"ח סגן הכהנים מודה בו מכל מקום לפי האמת אינו כן דאדרבה זה קיל טפי וכו"ע מודו ביה (ועיין לח"מ שהקשה כן יעו"ש) כן מוכרח לומר לשיטת רבינו אמנם שיטת התוס' בזבחים ע"א ב' ד"ה ובטרפה וכו' ובבכורות ל"ב א' ד"ה פסק וכו' וברא"ש בכורות פרק ג' סימן ו' ובפרק ה' סימן ב' אינו כן יעו"ש וכן הוא בטור ושו"ע יורה דעה סימן ש"ז סעיף ב'. גם מה שכתב רבינו בבכור תמים דהעור בשרפה והבשר בקבורה אמת שכ"ה בש"ס דזבחים שם אמנם רש"י ז"ל מחקה יעו"ש אבל שם מחקה דלשיטתו משמע דקאי על בכור בע"מ בגבולין יעוין שם והתוס' שם ע"א ב' משמע דשפיר גרסי לה ועיין עוד בתוס' בכורות שם ל"ב ב' דבור המתחיל פסק וכו' שכתב דיש לגרוס איפכא דהבשר בשרפה והעור בקבורה יעוין שם וברא"ש שם ושם וצריך עיון קצת בזה ועיין תוס' יום טוב דזבחים מה שכתב בזה שם ויש לעיין היטב בזה (ועיין עוד בחידושי הלכות הרמב"ן סוף פרק ג' דבכורות מה שכתב בזה וגורס כגי' רבינו).

בשרו כהלכה וכו'. כן מבואר ממה דאיתא בהלכה י"ב יעוין שם היטב וזה טעם עקביא דמתיר שם וכמו שכתב רבינו והראב"ד פ"ה מ"ו ועיין מה שכתב רבינו בפירוש המשניות בסוף פרק ג' דבכורות יעוין שם.

אחר שנפל וכו'. וכת"ק דחכמים כה"ג גם כן אסרי והלכה כחכמים עיין בכורות כ"ה ב' ובתוספתא שם פ"ב.

וכבר ביארנו וכו'. לעיל פ"א הי"ד.

וכבר ביארנו וכו'. לעיל פ"א ה"ח ורבינו אינו מפרש כרש"י שעיקר הטעם דאם ישהנו שמא יבא לידי גיזה ועבודה יעוין שם רק עיקר הטעם דהשהייה אסורה מצד עצמה וכן כתב רבינו בפירוש המשניות יעוין שם ועיין בראב"ד בפירושו לעדיות שם שכתב תרי הטעמים יעוין שם היטב ועיין עוד תמורה י"ח א' ברש"י ובפירוש המשניות לרבינו שם דאזלי לשיטתייהו דהכא יעוין שם.

צמר מדובלל וכו'. בכורות כ"ה ב' כ"ו א'.

שעיקרו הפוך וכו'. פסק כר"ל שם כ"ו ב' אמנם הרא"ש שם פסק כרבי נתן וכן פסק בטור יו"ד סימן ש"ח אמנם בשו"ע שם פסק כרבינו יעוין שם (ודעת הרמב"ן בהלכות כמו שכתב הרא"ש יעוין שם).

ואפי' בע"מ וכו'. בכורות כ"ה ב' ועיין מרן. ועיין ראב"ד שהקשה הא בטווי וארוג בעינן מלא הסיט. ואולי יש לומר דלא שכיח שיטווה מן הצמר של בכור כדאיתא לעיל הלכה ח' ולכן לא גזרו במילתא דלא שכיחא מה שאין כן בגיזה כמות שהיא ונכון הוא לדעתי הענייה ולכן שפיר כתב רבינו לחלק בין גיזה לטוויה ואריג וזהו דעת השו"ע גם כן שכתב מילתא דרבינו כמות שהיא ואולי יש לומר גם כן כמו שכתב הר"ש בערלה והובא בלחם משנה שכוונתו גם כן שיהא כמלא הסיט והא דכתב שאוסר בכל שהוא היינו שאוסר אפילו נתערב אחר כך באלף יעוין שם וכל זה דחוק ועיין באחרונים בזה ועיין נוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סימן קצ"ג מה שכתב בזה יעו"ש היטב.

מלא הסיט וכו'. עי' מה שכתבתי לעיל פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הי"ב מה שכתבתי בזה ועי' כאן במרן ולחם משנה יעוין שם וביורה דעה סימן ש"ח וביאורי הגר"א שם.