Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Firstlings Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא בכרה וכו'. בכורות ט' א' י"ז א' ובתוספתא פ"ב ופסק כרבנן ועיין עוד במכילתא בא פיסקא י"ח.
את הכחוש וכו'. שם וכר"ע וכמסקנא שם י"ח א' ובתוספתא שם איתא מפורש הכושל שבהן יעו"ש.
אין לכהן וכו'. שם ע"ב וכר' עקיבא וכ"ה שם בתוספתא ואי מיירי כאן שמת אצל בעה"ב גם ר' טרפון מודה כמבואר שם י"ח ב' ועיין בהל' שאלה ופקדון פ"ה מזה ובטור ושו"ע יו"ד סימן שי"ז ועיין לקמן הלכה ה'.
זכר ונקבה וכו'. שם במשנה ובתוספתא ובהא כו"ע מודו אפילו ר' טרפון כמש"כ רש"י שם וכן אפילו ר' יוסי הגלילי מודה וכמש"כ התוס' שם בד"ה זכר וכו'.
שלא בכרו וכו'. בכורות י"ח ב' ותוספתא פ"ב.
זכר ונקבה וכו'. שם ושם והכל כנ"ל.
מת אחד וכו'. וכן אם ילדו זכר ונקבה וכו' כבר כתבתי לעיל ד"ה זכר דריה"ג נמי מודה בזה וברא"ש מסיים בזה ריה"ג אומר שניהם לכהן יעו"ש ואין לו מובן וט"ס הוא וזה שייך לאחר ציון תיבת גמרא ופשוט.
שהוא ספק וכו'. פשוט שם במתניתין ובתוספתא.
אין מוציאין וכו'. עיין לעיל פ"ב ה"ו. ועיין לח"מ מה שהקשה כאן על רבינו דפסק פ"ט מהלכות בכורים דפטור מן המתנות והיינו מטעם דהלכה כרבי יוסי דעשו את שאינו זוכה כזוכה ובפרק ד' מהל' מעשר פסק דלא כרבי יוסי יעוין שם היטב והיה נראה לי לפרש דרבינו ס"ל דיש חילוק בין ההיא דגיטין להך דהכא ולהך דב"מ ובהא פליגי רב ושמואל ועולא. עולא ס"ל דר"י סבירא ליה נמי בהך דגיטין דעשו שאינו זוכה כזוכה ורב ושמואל סבירא להו דבהך דגיטין לא ס"ל לר"י דעשו שאינו זוכה כזוכה ולא רצו לאוקמי דר"י מודה בזה ואתי כר' יוסי דכיחידאה לא מוקמינן וכמו שכתבו התוס' בגיטין התם ולכן כיון דהמשנה ע"כ מיירי במזכה ע"י אחר או במכירי כהונה א"כ שוב אין הכרח לומר דר"י פליג ע"ז וס"ל דעשו שאינו זוכה כזוכה ויש להעמיס זה בכוונת מרן מש"כ בפרק ט' מהלכות בכורים הלכה ג' בתירוץ השני שהובא בלח"מ שם וקושיית הלח"מ לק"מ ודוק. שוב ראיתי בירושלמי פרק ג' דגיטין הלכה ז' שחילק בין היכא שהדבר ישנו בעולם כמו הכא משא"כ בהך דגיטין דעדיין לא בא לעולם ועיי"ש במראה הפנים יעו"ש שוב ראיתי הדבר יוצא מפורש מפי הרשב"א בחי' בגיטין שם ונהניתי (ומצאתי בספר חמדת שלמה סימן א' שפירש בש"ס כמו שפירשתי).
בעדרו מבכרות וכו'. בכורות כ"ג ב' כ"ד א' ותוספתא פ"ב.
שהפקידו שני וכו'. ב"מ ל"ו ב' בכורות י"ח ב' (ויש לעיין על הלח"מ הלכה א' שכתב שרבינו לא ביאר זה וי"ל דכאן יש לומר דמיירי דבא ליד כהן משא"כ כשלא בא עדיין לידו ודחוק).
אצל בעה"ב וכו'. שם בבכורות.
מדעת בעל וכו'. אבל אם היה שלא מדעתו י"ל דיכול לומר לו הו"ל לעשות סימן ולמידק אבל כיון שיודע שנתערב עם של בעה"ב הו"ל להמוציא לעשות סימן עיין בב"מ שם ובפרק ה' מהלכות שאלה ופקדון והבן ועיין בחו"מ סימן רצ"ב סעיף י"ד ובסימן ש'. ומה שכתב הלח"מ בשם הטור דאם בא ליד כהן יחלוקו יעו"ש צ"ע בזה ומדברי רבינו מבואר להיפך וצ"ע בזה דמדברי הטור גופיה שכתב באם הפקיד אחד בכורו למי שיש לו פשוט דהמוחזק ידו על העליונה וצ"ע.
ישראל על וכו'. בכורות ל"ה ב'.
נאמן הישראל וכו'. הלשון אינו מדוקדק לכאורה וביו"ד סי' שי"ד סעיף י' הלשון מכוון יותר (וז"ל שם לפיכך ישראל שיש לו ספק בכור שנאכל במומו לבעלים נאמן לומר שנפל בו מום מעצמו עכ"ל) ועיין לעיל פ"ג ה"ג יעו"ש היטב ויש לכוון לשון זה דרבינו כתב בכאן דנאמן לומר שהוא ספק בכור ורואין לו בלא כהן אבל לא ידעתי מהיכן גמר לה רבינו שוב מצאתי בחי' מהרי"ט אלגזי שפי' כדברי וכתב שלרבינו היה גירסא אחרת בש"ס ול"ג כלל שכהנים הוא דחשידי אמומי ישראל לא חשידי אמומי ובאמת גם ישראל חשידי לעשות מום בעצמו ולא נאמן הישראל רק לומר דספק בכור הוא וא"צ ליתנו לכהן יעו"ש היטב אריכת דברים בזה.
שקדם להם וכו'. עיין לעיל פ"א ה"ו יעו"ש היטב ומש"כ שם.
כמו שביארנו וכו'. לעיל פ"א ה"ט.
ממעות מע"ש וכו'. עיין ירושלמי פ"ק דמע"ש ב' א' יעו"ש היטב.
מפירות שביעית וכו'. בכורות י"ב ב' ועיין מרן ולח"מ מש"כ בזה.
כבר ביארנו וכו'. בפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ז.
בתרומות וכו'. בפרק י"ב מהל' תרומות הלכה כ"א ומש"כ על דרך שבארנו היינו פ"א הי"ז והי"ח.
למשתה בנו וכו'. פ"ז דשביעית מ"ד ועיין שם בר"ש שמביא בשם התוספתא בשם רבי דאסור להרויח בו ורבינו לא הזכיר זה ואולי משום דת"ק פליג עליו.
בכורות תמימין וכו'. עיין תוספתא דב"מ פ"ה ופ"ג דבכורות יעוין שם.