Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
העובר בשגגה וכו'. שבת ס"ט א' קנ"ג ב' יבמות ט' א' מכות י"ג ב' הוריות ח' א' כריתות ב' א' נ' א' תו"כ דבורא חטאת ויקרא פ"א וספרי שלח פיסקא קי"א קי"ב.
שחייבין על וכו'. שם בכריתות ב' א' ועיין שבת קנ"ד א' סנהדרין ס"ו א' כריתות ז' א' והוא פשוט בכמה דוכתי רבו מלספר.
מגדף. עיין לעיל פ"ח מהלכות קרבן פסח ה"ב ובמש"כ שם בזה יעו"ש היטב.
מילה וקרבן פסח וכו'. עירובין צ"ו א' מכות י"ג ב' זבחים ק"ו ב' כריתות ב' א' (ועיין תוס' שבועות י"ח ב' ד"ה וכו') וע"ע תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א והנה בכריתות ב' א' איתא והפסח והמילה מ"ע ופי' רש"י שם כמו שפי' רבינו כאן ועיין תוס' זבחים ק"ו א' בד"ה אזהרה וכו' שכתב דיש לפרש שהן מ"ע ר"ל שקום עשה הן והעובר עליהן עובר בשב וא"ת ולכן פטור יעו"ש שזה תלוי אם בעינן אזהרה בקרבן או לא (ועיין תוס' מכות י"ג ב' בד"ה מה וכו' דמשמע שגי' היתה במשנה והפסח והמילה קום עשה וכו' יעו"ש היטב) שזה תלוי בפלוגתא דרבא ורבינא במכות י"ג ב' וי"ד א' יעו"ש היטב (ועי' בתוס' שבועות י"ח ב' ששם משמע שסוגיית הש"ס אזלא אליבא דרבינא וע"ע תוס' יומא פ"ה ב' ד"ה חוץ וכו' ובתוס' יבמות ח' ב' ד"ה אין חייבין וכו' ושם ט' א' ד"ה מה עכו"ם וכו' ובב"ק ק"ה ב' ד"ה מאי לאו וכו' ועיין פסחים צ"א א' וברש"י שם ותראה כי פעם פירשו דבעי אזהרה לקרבן ופעם לא יעו"ש היטב והנה רבינו כאן משמע דס"ל כרבינא דקרבן בעי אזהרה ולכן פי' שלפי שהן מ"ע אבל יש לעיין אמאי לא די לנו בטעם דלית בהו מעשה ואולי טעם משנתנו נקיט שזהו אליבא דכו"ע ואף לר' עקיבא דלא בעי מעשה א"נ דנפק"מ למקום אחר דלא מייתי חטאת רק שיהא בו אזהרה (אבל לכאורה זה אינו דזה ליכא רק בפסח ומילה) שוב ראיתי שאין בדברי רבינו הכרע וי"ל דה"ק שהן בקום עשה וכמש"כ תוס' בכמה דוכתי. והנה ראיתי בספר באר שבע שהקשה איך מוקי ר' יוחנן בכריתות ג' ב' המשנה כר' עקיבא הא לר"י דס"ל דהשמר דעשה הוא לאו א"כ לר"ע דס"ל דושמרת החוקה הזאת מיירי בפסח א"כ יש בו לאו לר"ע והמשנה לא אתי כר"ע יעו"ש שתירץ ע"פ דעת התוס' בעירובין צ"ו א' דזה מיקרי עשה יעו"ש וסיים וז"ל אך קשה בעיני על דבריהם דא"כ מאי דוחקא דגמרא דעירובין התם לאוקמי משנתנו כר"ע מכח דסבר דהשמר דעשה עשה הלא אפי' תימא דסבר ר"ע השמר דעשה נמי לאו אפ"ה שפיר מיתוקמא משנתנו כר"ע מכח חילוק זה שחילקו התוס' וצ"ע יעו"ש היטב ולא ידעתי מאי קשיא ליה דהא שפיר קאמר הש"ס התם דהשמר דעשה עשה ר"ל בהא כו"ע מודו דהוי עשה דהכתוב הזהיר לשמור לעשות הפסח ולא דמי לדר' יוחנן דהתם קאי על מה שמזהירו הכתוב שלא להניח תפילין בלילה (והך השמר דעשה עשה דעירובין ל"ד להך להשמר דעשה במנחות ל"ו ב' והבן וע"ע שבת ע"ה א') ופשוט לדעתי. ועיין בר"ה ו' א' ד"ה תשמור וכו' שבמסקנא נחתו להך דעירובין יעו"ש היטב אבל מש"כ שם בר"ה דעל כרחך מוכרח לומר דהא דכריתות אתי כר"ע מהך סוגייא דשם ג' ב' לכאורה יש לעיין דהא התם ד' א' אוקמה ר"י דאתי כר' ישמעאל ורק במגדף ס"ל כר"ע יעו"ש א"כ ה"נ כוונתו בהא דשם ג' ב' דהא דמגדף מוכח דס"ל כר"ע דלא בעי מעשה אבל לעולם י"ל דהמשנה אתיא כר' ישמעאל וי"ל דר' ישמעאל ס"ל בזה כריה"ג דושמרת קאי על תפילין בלילה וכ"מ במכילתא סוף בא דס"ל דושמרת קאי על תפילין וס"ל דלילה לאו זמן תפילין יעו"ש והנה סתמא דמכילתא על כרחך או כר"ע או כר' ישמעאל (עיין בהקדמת המפרש) וא"כ כיון דלא אתי כר"ע על כרחך אתי כר' ישמעאל וא"כ לכאורה יקשה על התוס' דר"ה כנ"ל (ודע דבבאור הגר"א באו"ח סי' ש"א ס"ק דכתב שם דר"ע ס"ל דושמרת קאי על תפילין יעו"ש הוא ט"ס וצ"ל והיה לך לאות יעו"ש היטב) וכעין זה יקשה ג"כ על המל"מ שכתב בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות שכתב וז"ל והנה דין זה שכתבתי דלאביי אליבא דר"ע שחט וזרק והעלה דחייב שלש כעת לא ראיתי דין זה בפירוש אך נראה שהסברא נותנת כן וכ"ת א"כ תיקשי מתניתין דריש כריתות דתני ל"ו כריתות אמאי לא תני זורק נמי והו"ל ל"ז כריתות שאם עשאן בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד ובשלמא לר' אבהו ניחא דס"ל דבין לר"י ובין לר"ע שחט וזרק והעלה אינו חייב כי אם שתים אך לאביי קשה ושמא י"ל דמתניתין דכריתות ר' ישמעאל היא אלא דצ"ע אותה סוגייא דריש כריתות דאמרינן מאן תנא כריתות ר"ע היא עכ"ל ובאמת לכאורה לק"מ דהא מפורש שם דמוקי המשנה כר' ישמעאל ובמגדף ס"ל כר"ע (שוב מצאתי בס' נר תמיד שהרגיש בזה יעו"ש וכן מצאתי בס' יד דוד בעירובין שם שהביא כן בשם ס' לימודי ה' יעו"ש ועיי"ש שהשיג עליו היד דוד יעו"ש היטב ולא הבנתי השגתו יעו"ש היטב וע"ע בס' שער המלך פ"ד מהל' תפילין הי"א אריכת דברים בעניינים אלו יעו"ש היטב ודי בזה).
המקבל ע"ז וכו'. ועיין סנהדרין ס"ג א' ותוספתא שם פ"ו (ועיין כריתות ז' ב' תוס' ד"ה מגדף וכו'). ועיין מל"מ מה שחקר בענין מכשף אם יש בו כרת יעו"ש והנה הא דמייתי מסנהדרין ראיה דמכשף הוא בכרת עיין סנהדרין ס"ז ב' ובברכות כ"א ב' וביבמות ד' א' ומכילתא משפטים פרשה קע"ה והנה מבואר מזה דכישוף הוא חדא עם אוב וידעוני ובאוב וידעוני כתיב ביה כרת ויקרא כ' יעו"ש זהו כוונת המל"מ ומה שהקשה מתו"כ הוא בפרשת ויקרא דבורא דחטאת פ"א וז"ל אי מה ע"ז מיוחדת וחייבים עליו מיתת בי"ד אף אינו מרבה אלא את מחוייבים מיתת בי"ד הא מה אני מרבה את המקלל אביו ואמו המסית והמדיח והמכשף ונביא השקר והעדים הזוממין ת"ל ועשה יצאו אלו שאין בהם מעשה אוציא את אלו שאין בהם מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא ע"פ בי"ד ובן סורר ומורה והרוצח ת"ל תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כע"א מה ע"א מיוחדת מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת עכ"ל והנה מדדימה זה למקלל ומסית ומדיח אלמא דגם בזה אין כרת אבל באמת אין מזה הכרח דמתחלה קאמר דהו"א דכל שיש בו מיתת בי"ד יש בו חטאת ואע"פ שאין בו מעשה וכלל כאן בין יש בו כרת בין אין בו כרת וקאמר דכל שאין בו מעשה פטור ואע"פ שיש בו כרת כגון מכשף. ושוב קאמר דהו"א דכל שיש בו מעשה ויש בו מיתת בי"ד יש בו חטאת אף שאין בו כרת וקחשיב מכה אביו וגונב נפש וכו' וקמ"ל כיון דאין בו כרת אין בו קרבן אבל מכשף י"ל לעולם יש בו כרת (ועיין תוס' כתובות ל"ז ב' בד"ה מיתות וכו') אבל יש לעיין דהא מ"מ מבואר כאן דמכשף אין בו מעשה וא"כ איך חשיב רבינו דחייב בחטאת קבועה ואולי הרבה מיני כישוף יש ואותו דבמעשה חשיב רבינו בעל אוב וידעוני במעשה וכוונת התו"כ על כישוף שאין בו מעשה ולקמן אי"ה יבואר.
בעשותה אחת. עי' תוס' סנהדרין ס"ג א' בד"ה אלא וכו' וברש"י שם ס"ה א' ד"ה ור"ל וכו' ובתוס' מכות י"ד א' ד"ה לאפוקי וכו' ועיין ספרי שלח פיסקא קי"ב ובאדרת אליהו מפיק לה הגר"א מדכתיב ועשה אחת כדאיתא בתו"כ וכדברי רש"י הנ"ל אמנם דברי רבינו דכאן לא ידעתי מנ"ל ולכן אי לא מסתפינא אמינא דצ"ל ועשה אחת.
מטמא שאכל וכו'. שם במשנה ריש כריתות ובריש שבועות ושם כל פ"א ופ"ב ועוד דוכתי טובי ויבואר אי"ה לפנינו וע"ע הוריות ח' ב' ט' א' זבחים ט' ב' כריתות י' ב'.
כמו שיתבאר. לקמן פ"י.
אם אשתו. הוא מה דאיתא התם בריש כריתות הבא על אשה ובתה ועיי"ש בש"ס ג' ב'.
אם אמו. באמת הוא תמוה כי זהו מהשניות כמבואר ביבמות כ"א א' וט"ס הוא וצ"ל אם אמה והוא נפיק מכלל אשה ובתה ובת בתה ועיי"ש ברש"י בכריתות (ובריש יבמות) וכ"ה הלשון בפי' המשניות לרבינו בריש כריתות יעו"ש היטב וכן הרגיש הלח"מ בזה יעו"ש.
אחותו. מיירי ע"כ באחותו מאנוסת אביו ועיין מש"כ בזה הלח"מ והמל"מ.
אחי אביו. עיין לח"מ שתמה למה לא חשיב אשת אחי אמו דחשיב שם במשנה יעו"ש והמל"מ תמה עליו דט"ס הוא במשנה יעו"ש ובאמת מבואר כן ברש"י שם בריש כריתות במשנה וכן נדפס שם הג"ה על הגליון בשם מהרש"ק וכ"כ הבאר שבע יעו"ש (ועיין בראב"ע סוף אחרי מות דברים זרים ותמוהים בפ' י"ח פי"ד וז"ל והנה מה יעשו הסומכים במצות על התורה לבדה כי לא אסר הכתוב אשת אחי האם ולא אם האב ולא אם האם ע"כ אנחנו צריכין לקבלה ויתכן שלא הזכיר אשת אחי האם כי נלמוד מאשת אחי האב והזכירה בפרשת קדושים גם הנזכרות שלא הזכירם הכתוב דבר על ההוה עכ"ל ומבואר מזה כי ס"ל אם אמו ואשת אחי אמו הם אסורים מה"ת וזה תמוה מאד כמש"כ כאן ולעיל ד"ה אין אמו יעו"ש וצ"ע בזה).
אביו וכו' אחי אביו וכו'. סנהדרין נ"ד א' ועיין לקמן פ"ד ה"א.
עם בהמה וכו'. אבל הנשכב עם הזכר וכן הנשכב עם הבהמה לא קחשיב משום דלקמן בפ"ד ה"א פסק רבינו דאינו חייב אלא אחת ועיי"ש בכריתות ג' א' יעו"ש היטב ועיין לח"מ.
עשרים וששה וכו'. עיין מל"מ שזו נוסחת המגדל עוז ויש גורסים כ"ג יעו"ש מש"כ בזה (ועיין בתו"כ ריש דבורא דחטאת ששם חשב כל העריות בפרט כמו שחשב רבינו יעו"ש היטב).
במעשה. עיין לעיל הלכה ב'.
במעשה. אבל בעל אוב הקשת זרועותיו הוה מעשה לר' יוחנן דס"ל דהשתחוואה הוה מעשה וכמש"כ רבינו לקמן פ"ז ה"א יעו"ש ועיי"ש בכריתות ג' ב' ובסנהדרין ס"ה א' אמנם בפ"ו מהל' ע"ז ה"א כתב רבינו דבעל אוב מיירי במקטר יעו"ש היטב והיינו כדעולא שם ושם ולכאורה תמוה כיון דלרבינו חייב בהשתחוואה א"כ אף בלא הקטרה חייב ויש לומר דהשתחוואה הוה טפי מהקשת זרועותיו וע"כ לא קאמר התם רק דאי נימא דהקשת זרועותיו הוה מעשה כ"ש דהשתחוואה הוה מעשה אבל להיפך לא אמרינן כיון דהשתחוואה הוי מעשה גם הקשת זרועותיו הוי מעשה אבל לכאורה לא יתכן דהא משמע התם בש"ס דבידעוני לא הוי מעשה כלל ועיין בלח"מ מש"כ בזה והנה שם ברמב"ם בפ"ו מה' ע"ז ה"ב כתב שם דידעוני מיירי נמי במקטיר יעו"ש היטב אבל יש לעיין דא"כ כיון דיש הקטרה ג"כ בידעוני א"כ מה תירץ עולא התם בעל אוב דקתני במקטר לשד יעו"ש הדרא קושיא לדוכתא ליתני נמי ידעוני ובמקטר לשד (ודע דבסנהדרין שם ליתא תיבות בע"ל או"ב רק הכי איתא התם אלא אמר עולא במקטר לשד יעו"ש ועיין מש"כ לקמן בזה) והנה מרן כתב שם בהל' ע"ז דלפי דר"י משמע דס"ל דבידעוני ג"כ אית ביה מעשה ורק ר"ל ס"ל דידעוני לית ביה מעשה יעו"ש והוא תמוה מאד לענ"ד דאדרבה לר"י י"ל דגם בעל אוב לית ביה מעשה והמשנה אתי כר"ע דלא בעי מעשה יעו"ש היטב אמנם לדידן י"ל דגם בעל אוב לא הוי מעשה ועיי"ש בלח"מ מש"כ בזה. ועוד יקשה על רבינו כיון דר"י ס"ל כיון דבלאו אחד נאמרו א"כ לא הוו חלוקין לחטאת אם כן אמאי לא פסק כוותיה והנה ראיתי לרבינו בפירוש המשניות בריש כריתות וז"ל דע שאין מונין בהלכה הזאת אלא כללי הענינים ומניחים הפרטים וזה שאמר הבא על אשה ובתה ר"ל לחבר האם עם הבנים ונכלל בו וכו' ומפני הטעם הזה הספיק לו מה שאמר בעל אוב ולא אמר ידעוני והוא ענין מה שאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו אל האובות ואל הידעונים ורישיה דקרא נקט ר"ל האוב הנזכר בתחלת הפסוק והוא מורה על מה שאחריו עכ"ל והנה בזה מבואר דלא ס"ל כשיטת רש"י ותוס' רק דהכי מפרש שם הסוגיא דכריתות דהכי קא פשיט ליה ר' זירא לר' ירמיה דשתי מיתות ולאו אחד מחלקות לחטאות אליבא דר"ע דהא לר"י פשיטא דמחלק ולר"ל הטעם משום דאין בו מעשה אבל משום דאין חלוקין בלאו לית לן בה והא דקאמר התם לר"י דחלוקה דלאו הוא חלוקה ר"ל היינו לענין שיחשב במתניתין בתרתי אבל לא לענין דנימא דלענין שיתחייב תרתי זה אינו לשיטת רבינו והבן (ובהכי מיושב קצת מה שהעירו התוס' בסנהדרין ס"ה א' בד"ה הואיל וכו' דמה שהעירו שם משבת שם יעו"ש היטב לפי מש"כ רבינו לק"מ) נמצא לפ"ז ר"י מצי אוקמינהו באוב וידעוני דאית בהו מעשה והא דקאמר קסבר ר"י מאן תנא כריתות ר"ע היא וכו' לאו משום דאליבא דרבנן לא אתי שפיר רק ה"ק לר"ל דקאמר דלכן לא חשיב ידעוני משום דאין בו מעשה וע"ז אמר לו ר"י דמשו"ה לא הוי התנא שביק זה דכיון דלר"ע חייב בכה"ג אבל לר"י דמפרש דנקט חד וה"ה לאידך אתי שפיר גם לרבנן ולפ"ז אתי שפיר נמי דקא פריך א"ה אמאי תנא יצא מגדף שאין בו מעשה ניתני נמי יצא מגדף ובעל אוב וכו' ומשמע דהקושיא היא רק לר"ל ולא לר"י אלא ודאי לר"י לק"מ דמשכחת לה נמי אליבא דרבנן וכמש"כ אבל לר"ל דמוקי לה אליבא דר"ע דווקא יקשה א"כ הו"ל לרבנן לפלוג ע"ז כמו דנפלגו על מגדף ועולא דקאמר דמיירי במקטר לשד ס"ל כר"י ואתי למיפלג אר"ל ולפ"ז אתי שפיר פסק רבינו כמין חומר דמיירי תרווייהו במקטר לשד וכגירסא דסנהדרין דל"ג בעל אוב במילתא דעולא ועולא קאי אאוב ואידעוני וכדמפרש לה רבינו בפ"ו מהל' ע"ז דמיירי תרווייהו במקטר לשד ולפ"ז הא דקאמר כאן והידעוני במעשה הך תיבת במעש"ה קאי נמי אאוב. (ועיין היטב הלשון בכריתות והלשון שבסנהדרין ותראה כמה שינויים זה מזה ודע דשם איתא בכריתות וז"ל אמר אביי האי מאן דבעי למיצמד זיבורא ועקרבא אסור ואי קאתי בתריה שרי עכ"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה ואי אתי וכו' מה שהקשו ע"ז והנה בסנהדרין ליתא שם וכן משמע ברש"י ורא"ש שם ובב"י יו"ד סימן קע"ט יעו"ש היטב. ודע עוד מאי דאיתא שם בכריתות ג' ב' וז"ל אלא אמר רבא מקטר לשד ע"מ לחברו יעו"ש אבל בסנהדרין איתא שם וז"ל אלא אמר רבא במקטר לחבר יעו"ש ועיין ש"ך יו"ד סימן קע"ט ס"ק כ"א שם תראה ההפרש שביניהם ומבואר מש"ך שהגירסא שבסנהדרין היא העיקרית גם מאי דאיתא שם בכריתות וז"ל ואלא חובר חבר דבלאו הדין הוא אלא כדתניא וכו' יעו"ש בסנהדרין איתא שם בלשון אחר יעו"ש היטב והלשון דסנהדרין מתוקן יותר יעו"ש היטב) ועיין ברע"ב במשניות נראה שכוונתו ג"כ למש"כ רבינו אבל התוס' יו"ט בד"ה בעל אוב וכו' הסב פי' הרע"ב לדרך רש"י ז"ל יעו"ש ואין נ"ל כן רק כמש"כ והסוגיא דכריתות ז' א' אזלא אליבא דר"ל כמו שמבואר מרש"י שהקשה אליבא דר"י מאי אף יעו"ש וכ"כ התוס' שם בד"ה דלית ביה וכו' ובאמת לפי סוגיא ההיא יש ליישב שיטת רבינו דלכן פסק כר"ל משום דהך סוגיא דדף ז' א' אזלא אליבא דר"ל ולר"ל אה"נ בפשיטות ניחא דכל דעביד במעשה חייב אף על ידעוני וכמש"כ המל"מ לעיל בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש היטב שהאריך בזה והנראה לענ"ד דכמש"כ הוא העיקר בהבנת דברי רבינו לפי מש"כ הוא בעצמו בפי' המשניות וע"ע בספר נר תמיד מש"כ בזה אמנם מה שנראה לענ"ד כתבתי וע"ע במל"מ לקמן פ"ד מהל' שגגות ה"א.
חוץ לעזרה וכו'. עיין בלח"מ מש"כ בזה ועיין מל"מ לעיל פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד בד"ה ודע וכו' ויש ליישב קצת דברי הלח"מ דבכה"ג מיקרי זה חשיב במקומו עיין תוס' זבחים ק"ז א' ד"ה הני וכו' דהא בע"ז לא מפרשא דחייב תרתי ועיין בבאר שבע בכריתות בד"ה שבת וע"ז וכו' ולא ידעתי מש"כ דהעלאה בחוץ לא מתנייא בשום דוכתא יעו"ש וצ"ע דהא בזבחים ק"ו א' איתא בהדיא יעו"ש.
עז בת וכו'. יבמות ט' א' הוריות ח' א' ט' א' סנהדרין ס"ב א' כריתות כ"ו א' ספרי שלח פיסקא קי"ב.
שעירת עזים וכו'. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הט"ו ועי' מש"כ שם וביבמות ט' א' איתא כשבה יחיד בשאר מצות הוא דמייתי וכו' ולמה לא נקט שעירה ובהוריות ח' א' איתא נייתי שעירה יחיד נמי היינו קרבנו יעו"ש יקשה נמי אמאי לא נקט כשבה לכן נ"ל כי ט"ס הוא כאן וכאן וצריך ליתן את של זה בזה וכצ"ל נייתי כשבה או שעירה וכו' כאן וכאן והבן.
שעירת עזים. הוא ט"ס וצ"ל שעיר עזים דבעינן דוקא זכר כמפורש בכל המקומות הנ"ל ועיין זבחים ע"ה ב' ובמנחות ג' א' ועיין רש"י בהוריות ז' א' ד"ה מה נשיא וכו' ובגליון הש"ס שם ובסנהדרין שם ובכריתות כ"ו א' ותמורה י"ד א' כ' א' וע"ע בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ז פרשה ו' (ובקרבן אהרן שם פ"ב אות ז') ועיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הט"ו ולקמן פט"ו.
פר בן וכו'. שם ביבמות ובהוריות פ"ב ופ"ג שם ועוד במגילה ט' ב' ובסנהדרין שם. ולקמן בפט"ו יבואר אי"ה.
יחיד ששגג וכו'. יבמות ט' א' הוריות ז' ב' ח' א' ועיין מרן שאין הבי"ד מביאין פר רק בשגגת הוראה וברוב הקהל ועיין הוריות ב' ב' וד' ב' וכ"ז יתבאר לקמן פי"ב ופי"ג יעו"ש היטב.