Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עדים שחטא וכו'. יבמות פ"ז ב' ב"מ ג' ב' כריתות י"א ב' ושם כל הסוגיא ובתוספתא פ"ב שם ועיין בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת בפ"ז פ' ה' יעו"ש (ומה דאיתא בתו"כ בשם ר"מ הוא בתוספתא בשם ר"ש ועי' תוס' שם בב"מ בד"ה מה אם וכו') ובתוס' יבמות פ"ח א' ד"ה ומה אם וכו'.
לא אכלתי וכו'. עיין תוס' ב"מ שם בד"ה מה אם וכו' ובכריתות י"ב א' בד"ה או דילמא וכו' וע"ע בתוס' ד"ה ומודים חכמים וכו' יעו"ש היטב ובתוס' ב"מ שם בד"ה מה לפיו וכו' יעו"ש היטב. ועיי"ש בכריתות י"ב ב' וז"ל אמר אביי מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות עכ"ל וכתבו התוס' וז"ל מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בפני בי"ד עכ"ל אבל אין כן דעת רבינו בהל' עדות ועיין טור ושו"ע חו"מ סימן ל"ו סעיף א' ולדבריהם צ"ל דמה דאיתא הכא בש"ס לא לענין לפסול עדותן רק לפוטרן על שבועתן ולומר דבאמת נשבעו שוב ראיתי בס' שערי משפט סימן צ"ב ס"ק א' מש"כ בזה ועיין בתשובות חתם סופר אהע"ז חלק ראשון סי' ק' יעו"ש ועי' בטורי אבן ר"ה כ"ד א' (וע"ע בבאור הגר"א לחו"מ סי' ל"ו ס"ק ה' יעו"ש).
שתק ולא וכו'. שם ביבמות ובכריתות י"א ב' ובקדושין ס"ה ב' ובתו"כ שם.
אשה וכו'. כן מוכח מהא דכריתות שם דאיתא אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל וכו' ועיי"ש תוס' ד"ה ואשה וכו' ובתו"כ שם איתא בהדיא דאפי' אשה ואפי' שפחה נאמנת יעו"ש היטב ועי' לקמן פ"ח ה"ג יעו"ש.
לוקה עליו וכו'. עי' בפ"ט דנזירות הי"ז ובפט"ז מהל' סנהדרין ה"ז וכמש"כ המל"מ ועי' ירושלמי סוטה פ"ו ה"ב ובפ"ח דנזיר ה"א.
פסולי המוקדשין וכו'. לעיל פט"ו מהל' פסולי המוקדשין ה"ו יעו"ש היטב ועי' לעיל פ"ד מהל' מעילה ה"ה.
והביא קרבנו וכו'. כריתות כ"ז ב' ועי' תוספתא שם פ"ד ונזיר כ"ז ב' ותו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ז פרשה ו'.
הפריש חטאתו וכו'. שם בכריתות במשנה ועיין במרן במש"כ בשם ר"י קורקוס דכאן כיפר ועיין בלח"מ ובתוס' יו"ט מבואר שגירסתו היתה ברבינו לא כיפר יעו"ש וע"ע בשיטה מקובצת לנזיר שם שהביא בשם הר' עזריאל דמדם לדם או מחלב לחלב ג"כ לא כיפר יעו"ש היטב (ודע דמה שהביא מרן בשם התוספתא ה"ז מעל ולא כיפר אמת שכ"ה בתוספתא שלפנינו אבל לענ"ד כי ט"ס הוא וצ"ל לא מעל ולא כיפר כמבואר בכריתות שם וברבינו פ"ד דמעילה וכ"כ המפרש שם להגיה כן).
באותו החטא וכו'. דאל"ה פשיטא דהו"ל חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וכמש"כ רבינו בפירוש המשניות ועיין בתוס' נזיר שם ד"ה ואינו יוצא וכו' שגם ע"ז הקשו דל"ל קרא יעו"ש היטב ועיין בקרבן אהרן שם פ"ז פרשה ו' אות ג' מה שתירץ בזה ועיין בשיטה מקובצת מה שתירץ ג"כ כעין זה יעו"ש.
שני חטאים וכו'. תוספתא פ"ב דכריתות יעו"ש היטב.
חטא אחד וכו'. הכל שם בתוספתא יעו"ש היטב.
שתי חטאות וכו'. הכל שם בתוספתא הנ"ל.
מעשה הקרבנות וכו'. לעיל פ"ג ה"ד ועיין במל"מ שחקר אם עשה תשובה אח"כ אם מקבלין ממנו והביא דעת התוס' דחולין ודשבועות י"ז א' וב' דאין מקבלין ממנו יעו"ש וכן משמע מתוס' שבת ס"ט א' ד"ה אלא וכו' יעו"ש היטב ואי נימא דעשה תשובה מקבלין ממנו א"כ משכחת לה ששגג בלאו והזיד בקרבן ועשה תשובה יעו"ש היטב וכ"מ ביבמות ל"ה ב' ד"ה החולץ וכו' יעו"ש היטב ואי איתא הא משכחת לה שעשה תשובה אח"כ וכן מוכח מהא דחולין ק"א ב' ד"ה הזיד בשבת וכו' ובתוס' שבת צ"ג ב' ד"ה ששגג וכו' יעו"ש היטב ועוד משמע כן בכריתות י"ז א' ד"ה ספק אכל יעו"ש ובאמת כן משמע בדוכתי טובי דהטעם משום דהוי כמזיד ומש"כ דלרבנן דדרשי למומר לחלב ואכל דם דאין מביא די"ל דאם עשה תשובה מהני יעו"ש ולכאורה י"ל כיון דטעמייהו דחלב ודם הוי כדבר אחד וכמש"כ התוס' בחולין שם בד"ה מעם וכו' א"כ יש לומר דבאמת דהוי כמומר לאותו דבר וא"כ אכתי יקשה תיפוק ליה מזבח רשעים תועבה אלא ודאי דלענין עשה תשובה קמיירי אך י"ל דזה גופא נפקא ליה מדכתיב מעם הארץ דלענין חלב ודם כחדא נינהו אך בלא זה הו"א דמומר לחלב אינו מומר לדם אבל בעשה תשובה אה"נ דמהני וק"ל. ומה שהקשה ל"ל קרא למעט מומר לכל התורה כולה גבי עולת נדבה תיפוק ליה מזבח רשעים תועבה יעו"ש והנה במור"ם לובלין כתב שם דמיירי שחזר מאותה עבירה שמביא עליה קרבן אבל בכל התורה עדיין הוא מומר יעו"ש ולפי דבריו לא ממעט מזבח רשעים תועבה רק לדבר שהוא מומר עליו אבל לא לשאר דברים אבל באמת לכאורה דבריו תמוהים דהא שם מיירי בעולת נדבה והאיך שייך לומר דהוא חזר בתשובה לאותו דבר שמביא הקרבן עליו וכמו שתמה המל"מ על הרשב"א וכמש"כ פ"ג מהל' מעשה הקרבנות יעו"ש ודברי המהר"ם לענ"ד תמוהים דהו"ל לומר דמיירי שעשה תשובה על כל העבירות ומ"מ אין מקבלין ממנו כיון שבאותו פעם שחטא היה מומר לכל התורה. גם מה שהקשה המל"מ מאי פריך הש"ס מעולה אחטאת הא בעולה מיירי דלא שב בתשובה משא"כ בחטאת מיירי אף דשב בתשובה יעו"ש היטב י"ל דקושית הש"ס ל"ל קרא גבי עולה הא מדחטאת לא מייתי אף דשב בתשובה כ"ש בעולה דלא שב בתשובה ומשני דהו"א דעולה קילא טפי ואף דלא שב בתשובה מביא ושוב קאמר דאי אשמעינן בעולה לא ידעינן חטאת מיניה והבן בזה. וע"ע במל"מ מה שעשה מחלוקת בין תוס' דשבועות דס"ל אף בפ"א מיקרי לא שב מידיעתו ובין רבינו דס"ל דלא מיקרי מומר עד שירגיל בכך יעו"ש לענ"ד אפ"ל דלא פליגי רק דרבינו מיירי באם עשה בשוגג לא מיקרי מומר לאותו דבר לענין שלא יביא קרבן על שגגתו אלא בשהוחזק לכך ולכן אף אם עבר בשוגג ורוצה להביא קרבן אינו מביא דאנן סהדי דאף אם הי' לו ידיעה לא היה שב אבל תוס' מיירי על דבר שעבר במזיד והיה יודע בשעה שעבר לכן אף אם לא עשה רק פעם אחת אינו מביא קרבן עליו דזהו מזיד (ועיין ברמב"ן וברשב"א רפ"ד דיבמות דמש"כ תוס' דזה מיקרי לא שב מידיעתו יעו"ש כתבו הם דהוי מזיד יעו"ש היטב ובהכי מיירי כל דבורי התוס' שהבאתי לעיל) ובכלל אינו שב מידיעתו נכלל בין שהוא מועד לאותו דבר ואף שעשאה בשוגג או שעבר במזיד אע"פ שעשאה פעם אחת ואי קשה תיפוק ליה דהוי מזיד י"ל כגון ששגג בכרת והזיד בסקילה או ששגג בלאו והזיד בקרבן ועיין תוס' שבת ס"ט א' והבן ועוד יש מין אחד כגון שעבר בשוגג רק שהיה האיסור ברור לו כהיתר כההיא דיומא פ' א' ודפ"ק דהוריות שהובא במל"מ והבן. גם מה שחקר המל"מ אם נעשה מומר בפעם אחת לחלל שבת בפרהסיא או עבד עכו"ם בפעם אחת יעו"ש היטב עיין בש"ך יו"ד סי' ב' סעיף ה' יעו"ש היטב וע"ע בפי' המשניות לרבינו שם על משנת השוחט בשבת וכו' שם כתב בהדיא דמומר לחלל שבת בפעם אחת נעשה מומר ואף בשחיטה הראשונה ששחט נעשה בה מומר לחלל שבת ושחיטתו אסורה יעו"ש היטב וכבר האריכו האחרונים בזה יעו"ש היטב. גם מש"כ לחלק בין תוס' לרבינו במומר לאותו דבר דלרבינו בעינן תלתא זימני ולהתוס' די בפעם אחת יעו"ש היטב כבר כתבתי די"ל דל"פ דרבינו מיירי בשגג בא' ורוצה להביא קרבן ע"ז אינו מביא כיון שרגיל בכך אבל אם עבר פעם אחת לא נעשה מומר בזה אבל להתוס' מיירי בעבר במזיד ורוצה להביא קרבן ע"ז דבזה אף בפ"א אינו מביא וכנ"ל. גם מש"כ לעשות מחלוקת בין רבינו לתוס' במומר לחלל שבת בפ"א ובמומר לע"ז פעם אחת דלהתוס' מקבלין ממנו קרבן ולרבינו אין מקבלין ממנו הנה מתוס' זבחים ק"ח ב' ומחולין ק"א ב' מבואר דלהתוס' ג"כ אין מקבלין ממנו מטעם דכיון שהוא עבר במזיד על הע"ז והשבת כ"ש דיעבור במזיד על שאר עבירות יעו"ש היטב אבל שם מיירי באותה עבירה שעבר עליה בשוגג היה בה מזיד לענין ע"ז או לענין שבת וא"כ הו"ל כמזיד לאותו דבר ג"כ אבל אם עבר פ"א במזיד על שבת או על ע"ז ושוב עשה עבירה אחרת בשוגג י"ל דלהתוס' מקבלין ממנו אבל לרבינו גם בכה"ג אין מקבלין ממנו. גם מש"כ בסוף דבריו שבמומר לע"ז ולחלל שבת שוו התוס' ורבינו דאין מקבלין ממנו לכאורה נפק"מ רבתי אית ביניהם בחילל שבת בפעם א' או עבד ע"ז פ"א ושוב עשה תשובה דלהתוס' הטעם משום זבח רשעים תועבה א"כ מקבלין ממנו היכא דעביד תשובה אבל לרבינו דהטעם משום דהוי מומר א"כ אף שעשה תשובה אח"כ מ"מ אין מקבלין ממנו על החטא שעשה קודם שעשה תשובה אם לא שנאמר דדעת רבינו בשעשה תשובה אח"כ מקבלין ממנו אף על העבירות שעשה קודם התשובה וכמו שצידד בריש דבריו והבן היטב. ומה שהביא מהתוס' דתמורה הוא שם כ"ו ב' בד"ה ש"מ וכו' יעו"ש ודע דבזבחים י"ב ב' כתב כמו שכתב בקדושין ז' ב' וכמש"כ בסנהדרין מ"ז א' יעו"ש וע"ע מה שהאריך לפלפל בהך סוגיא דסנהדרין מ"ז א' קי"ב ב' יעו"ש היטב ומה שפלפל בדברי התוס' מ"ז א' בד"ה הואיל וכו' יעו"ש היטב לענ"ד י"ל דכוונת התוס' לומר דרב יוסף קאי בשיטתיה דר"י דהטעם משום דזבח רשעים וכו' ורק דרב יוסף ס"ל דהטעם מפני שנדחו ולאפוקי מדר"ל דמפרש דמיירי בקדשים קלים ולא נחתו לזה דלר"י אין הטעם משום דחייה ולרב יוסף הטעם משום דחייה וק"ל ועי' היטב בחי' הר"ן לסנהדרין שם ושם יעו"ש היטב שכתב דאי מטעם מומר כל שהפרישו בכשרות מקבלין ממנו ולכן בעינן לפסוק זבח רשעים תועבה יעו"ש היטב ובזה יש ליישב דברי התוס' דקדושין שהובא במל"מ יעו"ש היטב אבל לא רציתי להאריך עוד בזה
ואח"כ נעשה וכו'. נדרים ל"ו א' סנהדרין מ"ז א' הוריות י"א א' כריתות ז' א' זבחים י"ב ב' ואיתא שם הטעם דס"ל דבע"ח נדחים ורבינו ס"ל דבע"ח אינן נדחים וכמש"כ מרן ולכאורה קשה דהא כבר כתב לעיל בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד דבדחה בידים אף רב מודה דבע"ח נדחים יעו"ש וכ"כ לעיל פ"א מהל' פסולי המוקדשין הכ"ד יעו"ש א"כ הכא בנשתמד באמצע והו"ל דחייה בידים א"כ אמאי לא נדחו הכא ואולי לפי שבידו לחזור הוי בידו ולכן אע"פ שנראה ונדחה אינו דחוי ובנשתטה הוי הטעם דנדחה ממילא וע"ע בפ"ד מהל' קרבן פסח ה"ד והלכה ט' מש"כ בזה ואכתי צל"ע.
חטאות ואשמות וכו'. יומא פ"ה ב' כריתות ז' א' כ"ה א' ושם כל הסוגיא ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ב פרשה ג' ופ"ז פרשה ו' ופי"ז פ"י ובפרשת אחרי פ"ד פרשה ד' יעו"ש ובתוספתא פרק ב' דכריתות ובירושלמי פרק ח' דיומא הלכה ו' יעו"ש ואפי' לא נודע לו ביוה"כ שעבר על ספק עבירה מ"מ מכפר כדאיתא בירושלמי שם ובכריתות שם י"ח ב' ובשבועות י"ב ב' יעו"ש היטב.
שבא לידו וכו'. כריתות י"ח ב' ושם כ"ה א' ודווקא אם היה ביום שהות לכפר ליה אבל אם אכל סמוך לשקיעת החמה לא כמבואר בשבועות י"ג ב' ובכריתות ז' א' יעו"ש (ועיין ירושלמי יומא פ"ח ה"ז דאין יוה"כ מכפר עד שתחשך) ודווקא על שיעור שלם מכפר אבל חצי שיעור לא מכפר כדאיתא בכריתות י"ח ב' והובא במל"מ ואם נודע לו אח"כ שבוודאי חטא מייתי כפרה כמבואר בכריתות כ"ו א' והובא בלח"מ.
על השבים וכו'. כריתות ז' א' וכר"י וכן רבא הדר ביה ועיין ירושלמי יומא פרק ח' הלכה ו' ובתו"כ אמור פי"ד יעו"ש ועיין בשו"ע או"ח סימן תר"ז סעיף ו' בהג"ה.
אשמות שבתורה וכו'. עיין בפרק ו' מהלכות נזירות הל' י"ב.
וספק מחוסרי כפרה וכו'. כריתות כ"ה א' וכ"ו א'.
שהוא מחויב וכו'. ערכין ז' א' ואף דהוא מומר מ"מ מיירי דעבר פ"א במזיד ולא נעשה מומר עיין במל"מ לעיל הלכה ז' ובמש"כ שם א"נ דהוא מומר לדבר אחד ואין נעשה מומר לכל התורה כולה וכמבואר שם ולא דמי למאי דאיתא בסנהדרין מ"ז א' קי"ב ב' דאנשי עיר הנדחת אין קרבנן קרב יעו"ש ה"ט משום דהוי מומר לע"ז והוי מומר לכל התורה כולה משא"כ הכא ופשוט. ועיין במל"מ שם בד"ה ודע דהא וכו' יעו"ש היטב.